השופטת שזכתה לעדנה
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר, שהכריעה בכמה מהפרשות הפליליות המפורסמות במדינה, פרשה השבוע מכס השיפוט. עוד נתגעגע לשפה הגבוהה, ללשון המתפתלת ולמשפטים הארוכים שאפיינו את השופטת הכי לא שגרתית שכיהנה כאן בשנים האחרונות
(השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר מתרשמת מגרסתו של "האנס הסדיסט", ינואר 2000)
ביום חמישי נתנה השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, את פסק דינה האחרון ויצאה לגמלאות.
בכך באה לסיומה קריירה מרשימה של מי שנחשבת אחת השופטות המוערכות והססגוניות בבית המשפט - שדנה בעניינן של כנופיות פשע, שלחה אל בין כותלי הכלא אין-ספור אנסים ורוצחים.
בין היתר היא הכריעה את דינם של חבר הכנסת פלאטו שרון, שהורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות במחמירות, ושל אתי אלון, גיבורת פרשת המעילה בבנק למסחר.
פרישתה של קפלן-הגלר באה טרם זמנה, ארבע שנים לפני מועד פרישתם של שופטים - בגיל שבעים - דבר שגורם, אולי במפתיע, לצער לא קטן בקרב סנגורים ופרקליטים שהופיעו מולה. "אנחנו כולנו מצטערים שהיא פורשת", אמר השבוע עורך הדין ששי גז, מבכירי הסנגורים בארץ, שהופיע פעמים רבות באולמה, בשמו ובשם עמיתיו. "היא שופטת ענקית ומעל הכול - בן אדם".
"היא דמות מיוחדת מאוד, על כל המשתמע מכך", אומר עליה פרקליט אחר. "שופטת חריגה בנוף, בגלל פסקי הדין שלה ומשום שהייתה בעבר סנגורית".
כדרכה של השופטת הפורשת, גם פסק דינה האחרון נכתב ודאי בשפה מליצית וציוריות, עתירת מטבעות לשון הייחודיים לה כל כך, שהציטוט הפותח את הכתבה הוא רק דוגמה לה. "היא כותבת ברמה כל כך גבוהה", אומרים עליה עורכי הדין בחיוך, "שאחרי שהיא גומרת לכתוב פסקי דין צריך לתרגם אותם תרגום עברי-עברי".
דרכה של קפלן-הגלר (66) כמשפטנית הייתה סלולה ומרופדת. היא בתו של יעקב הגלר, אחד מעורכי הדין הפליליים הראשונים בארץ, "מיתוס בעולם המשפטים הישראלי", כפי שכונה פעם, שהחל לפעול בארץ ישראל בשנת 1940, וכמעט עד יומו האחרון טען בבית המשפט.
הגלר ייצג בין היתר את הסופר עמוס קינן, שהואשם בשנת 1952 כי זרק פצצה אל מרפסת דירתו של שר התחבורה ממפלגת המזרחי דוד צבי פנקס, ואת ד"ר ישראל בר ומרקוס קלינברג, שהורשעו בריגול לטובת ברית המועצות. בשנת 1972 ייצג את המחבל קוזו אוקומוטו, אבל ביקש לפרוש מהתיק מפני שהרוצח היפני לא שיתף פעולה.
בתו השופטת התרשמה ממנו עמוקות, ובדיוניה המשפטיים הייתה מזכירה לא פעם האת "אביה המנוח". המשפחה אגב קשורה במידה רבה לעיר תל אביב - עורך דין הגלר פתח משרד עצמאי בעיר לאחר קבלת רישיונו בארץ, וייצג בתחילת דרכו את נהגי המוניות היקים ועולים שפתחו חנויות או בתי מלאכה בעיר.
לימים הוא קיבל את אות יקיר העיר
את לימודי המשפטים שלה החלה בצבא, בלימודי ערב באוניברסיטת תל-אביב ("אם היא לא הייתה לומדת בצבא, היא הייתה מתחתנת, הולכת עם בטן, יולדת ילדים, ואולי לא הייתה מגיעה לקריירה", אמר פעם עורך דין הגלר על בתו).
בשנת 1966 הוסמכה כעורכת דין, והחלה לעבוד במשרדו של אביה, אולם לא זנחה את האקדמיה, הוסמכה כדוקטור ולימדה באוניברסיטת תל-אביב ובר-אילן. כעורכת דין זכתה לפרסום ראשוני כאשר הגנה על רחמים (גומדי) אהרוני, שהואשם ברצח הכפול של עמוס אוריון ועזר כהן במפעל "בר בקר", ובניגוד לצפוי, הורשע רק בהריגה.
עם זאת, עיקר פרסומה בא לה בעת שהייתה סנגורית של חוה יערי, עם עורך הדין דרור מקרין, במשפט רצח התיירת מלה מלבסקי. כן היא ייצגה תקופה קצרה את מרדכי וענונו, עם עורך הדין אביגדור פלדמן.
בשנת 1993, לאחר קריירה עשירה כעורכת דין, מונתה קפלן-הגלר לשופטת. מינויה היה חריג מכיוון שלעתים רחוקות מתמנה לשיפוט עורך דין שעיקר עיסוקו בפלילים ובהגנה על נאשמים ומכיוון שמונתה ישירות לבית המשפט המחוזי.
היא דנה בתיקים מכל הסוגים שוד, אונס ורצח, ונחשבה במשך שנים שופטת נעימה ההולכת לקראת נאשמים בשל עברה כסנגורית.
כך למשל זיכתה את מי שכינתה המשטרה "שודד מספר אחת" חיים חג' ג', מעברות חמורות שיוחסו לו, והרשיעה אותו בגנבה בלבד.
בפרשה זו מתחה קפלן-הגלר ביקורת קשה על האלימות שנקטה המשטרה כלפי חג'ג', וקבעה כי החוקרים העלימו ראיות מבית המשפט ושיפצו את גרסאותיהם.
כן היא ישבה בהרכב שהרשיע את הנאשמים בפרשת האונס הקבוצתי ברמת השרון ושגזר עונשים קלים יחסית על האנסים - בין שנתיים וחצי לארבע שנות מאסר לשלושה מהם ועבודות שירות ליתר.
עם זאת, ברקורד שלה רשומים גם כמה הכרעות וגזרי דין חסרי תקדים בחומרתם. בשנת 1994 דנה בעניינו של ניסים וקנין, שקרע בנשיכה חלקים מאוזניה ומאפה של אשתו לאחר שחשד כי בגדה בו, וגזרה עליו עונש חסר תקדים של 12 שנות מאסר בפועל, וב-2001 גזרה עשר שנות מאסר על אולג קוטלקין, שחנק ודקר את אשתו בפניה לנגד בתם בת החמש, אף שהאישה התחננה לרחמי בית המשפט וטענה כי סלחה לו.
אחד מפסקי הדין המפורסמים ביותר שלה ניתן כמובן בפרשת מעילת המיליונים בבנק למסחר-היא גזרה 17 שנות מאסר על אתי אלון, והטילה עליה קנס של חמישה מיליון שקלים.
על אביה אביגדור מקסימוב הטילה שש שנות מאסר וקנס של מיליון שקלים. על גזר הדין החמור - אחד העונשים הקשים ביותר שניתנו על עברות כלכליות בארץ-נמתחו לא מעט ביקורות, וכן על שלא הייתה הלימה בין סעיף האישום החמור ובין הרכב בית המשפט (קפלן-הגלר דנה בתיק כדנה יחידה).
"למרות תדמית החברה והאימא הטובה, כשמגיע אליה לאולם המשפטים פושע רציני היא לא מהססת לתת עונשים של 15 או 17 שנה בלי להניד עפעף", אמר עליה השבוע נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן.
"עם זאת, יש לה מומחיות מיוחדת בעסקאות טיעון - התביעה וההגנה אוהבות לבוא אליה עם משהו מוסכם ולהשאיר לשיקול דעתה כיצד לסיים את התיק. בצורה כזו היא הצליחה לסיים תיקים רבים מהר".
בשל הנושאים הרגישים שעסקה בהם השופטת היא סבלה לא פעם במשך השנים מהטרדות בטלפון וממכתבי איומים והוצמד אליה מאבטח ממשמר בתי המשפט.
היא מתהדרת בחזות גבוהה ומטופחת, ונודעת באהבתה לספרים ולתאטרון. אביה האינטלקטואל הוא שהעניק לה חינוך רנסנסי רחב אופקים. "בגיל עשר סיפרתי לה אגדות ומיתולוגיות, בגיל 11 היא ציטטה קטעים מהאיליאדה ומהאודיסיאה, ומגיל 13 היא השתתפה וזכתה בפרסים בחידונים של שמוליק רוזן", אמר בריאיון בעבר.
השכלתה וידענותה באות לידי ביטוי בעיקר בשפתה העשירה. היא נוהגת לחתום שיחות עם מכריה בברכה "נשיקות לידייך" ו"נשיקות לאוזנייך", ופסקי הדין שלה נודעים כאמור באוצר לשוני עשיר ומצטעצע ובשפה ספרותית ומליצית.
"תרנגולת פלאית פלילית, רבת-תושייה ועבריינית, המטילה ביצי זהב", כינתה את אתי אלון בגזר דינה והוסיפה בנוגע אליה:
"מי אשר על נפשו ונפש בכורה בן התשע מתחננת היא היום בהלבשת מעשיה בראי שקר של מסמכים, בגנבת דעתם, בגנבת ממונם, בגנבת קניינם השוכן כביכול לבטח, אשת אמון, האמונה על כזב".
לא פעם, מעידים עורכי הדין, הם לא ממש מבינים את הכתוב בפסקי הדין בשל השפה הגבוהה, הלשון המתפתלת והמשפטים הארוכים. "פעם ישב אחד הנאשמים וקרא את הכרעת הדין שלו, ישב וקרא, ישב וקרא, ואז בסוף שאל אותי: הכול טוב ויפה, אבל מה התוצאה? "מספר בקריצה אחד מהם.
כן היא ידועה בגינוניה ובנימוסיה המוקפדים.
"נימוס, מראה מוקפד ודיבור רהוט הם דברים חשובים מאוד אצלה", אומר עורך הדין קובי סודרי. "כמו שבמבחן אתה קונה עוד חמש נקודות על צורת ההגשה, ככה זה גם אצלה. היא מזכירה לי בזה את המשפט הארץ-ישראלי המנדטורי של פעם. גם פסקי הדין שלה מזכירים פסקי דין של שנות הארבעים".
עורך דין ששי גז מספר על היחס האדיב שהייתה נותנת לכול. "מעורך הדין הבכיר ביותר עד אחרון הנרקומנים והנאשמים - היא הייתה מתייחסת תמיד בכבוד וקוראת לכולם'אדוני' ו' מר'".
אחרים מספרים על רגישותה הרבה. "היא רגישה מאוד, לוקחת הכול ללב, וחשוב לה מה כולם חושבים - לא רק במערכת המשפט או בפרקליטות, אלא גם הסנגורים", אומר עורך דין שנהג להופיע אצלה.
"אני זוכר מקרה שהופעתי אצלה שעסק בזוג שנתפס בסחר בסמים, והיה סיפור עצוב, שכולם הזילו בו דמעות, כולל השופטת", מספר בני נהרי, שייצג את אביגדור מקסימוב. אגב, את יחסה האדיב והרגיש היא מפנה גם לבעלי חיים, שהיא משוגעת עליהם. בעבר היה לה תוכי מדבר, חתולים, והיום מתרוצצים בביתה כלבים אהובים.
בעבר ישבה בהרכב שופטים עם השופטים נתן עמית ואברהם טל, אך בשנים האחרונות כיהנה כדן יחיד. לאחרונה חשה שמיצתה את עצמה ושהגיעה העת לפנות את מקומה. היא עוזבת לא בתחושת מיאוס או בטריקת דלת, כי אם בתחושה שעשתה את שלה. כעת, היא מספרת, תקדיש זמן רב יותר לנכדיה, לתחומי העניין הרבים שלה ולתרומה לחברה.
בתה מיכל, שופטת נוער בבאר שבע, תמשיך לשאת את הלפיד המשפחתי בתחום המשפט. "היא שופטת לא שגרתית", סיכם הנשיא גורן, שהיה אמור לשאת אתמול דברים בטקס פרדה ממנה. "גם שופטת, גם מרצה באוניברסיטה, גם אשת חברה, גם אחראית ליחסי החוץ של בית המשפט, גם תורמת לצדקה וגם זוכרת ימי הולדת של כל החברים. לא מוצאים היום כאלה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
