הרשימה השחורה של משפחת לביא
כל הדברים הירוקים שעוד לא עשינו, והופכים אותנו מועמדים ראויים לגלובוס השחור
אמנם הייתי שמח לרכוש דירת גג רחבת ידיים בתל אביב (לא במגדלי אקירוב, אני מעדיף שכנים איכותיים), אבל בשביל זה ממילא צריך להשתתף בפיס האמריקני. הישראלי יכסה בקושי את מס השבח.
ובכל זאת, גם לי יש חלום קטן של עושר, כזה שאפילו לא צריך לזכות בפיס כדי להגשים אותו. ובחלום הזה יש מישהו שאני משלם לו כדי שיסדר לי את החיים. מעין קצין תחזוקה ביתי שהולך לדואר ולמוסך, לוקח את האופניים של הילדים לתיקון ומזמין אינסטלטור כשהכיור שוב נסתם. ואחרי שיסיים את כל המשימות האפורות אוכל לבקש ממנו או ממנה לטפל בדבר האמיתי: להעביר את הבית לירוק.
בשבוע שעבר שטחתי כאן את הצעדים הירוקים שמשפחתי כבר השכילה לעשות; השבוע הגיע תורו של הצד המחייך פחות של הרשימה - כל מה שעוד לא עשינו, והופך אותנו מועמדים ראויים לגלובוס השחור, לכאפה מאנשי "אדם, טבע ודין" ולבעלי טביעת רגל פחמנית בסדר גודל של ממותה.
כשאני שואל את עצמי מה עוצר אותנו מלעשות מאמץ אקולוגי נוסף ולהפוך לידידיו האמיתיים של כדור הארץ, התשובה, ברוב המקרים, טמונה בכמה משאבים שנמצאים אצלנו בחסר: כסף, זמן וחוש טכני. במקרים מסוימים, כדי להיות ירוק אמיתי, צריך שתי ידיים ימניות. לי אין אפילו אחת. וגם אין לי אב או אם בית שיעשו את העבודה במקומי.
אם היה לי אחד כזה, הייתי מבקש ממנו להוריד לחצר הבניין את האשפה הרטובה שאנחנו מייצרים בשפע, להכין ממנה קומפוסט ובבוא היום להשתמש בו לדישון חלקה קטנה של עגבניות שרי. זה מה שעושים סביבתנים רציניים בתל אביב בזבל שלהם. אני משתעשע ברעיון כבר שנתיים, אבל רק המחשבה על השיחה שצריך לערוך עם ועד הבית, ובעיקר עם השכן י', משאירה את התכנית במגירה.
י' אדם חביב, אבל בגילו (85 בקירוב) ובמעמדו (דובר בעיקר יידיש), הסיכוי שאצליח להסביר לו למה אני רוצה לגדל ערמת זבל בחזית הבניין קטן מהסיכוי לזכות בפרס הראשון בפיס.
אם כן, זו הרשימה השחורה שלנו, פלוס סוללה של תירוצים משכנעים:
- יש לנו מכונת כביסה ומייבש. למי יש כוח לכבס ביד בגדים של חמש נפשות?
- יש גם מדיח כלים. כנ"ל. אגב, לפי רוב התחשיבים זה חוסך מים לעומת שטיפה ידנית. נשארה הבעיה של החשמל.
- רוב כלי החשמל הכבויים נמצאים במצב סטנד ביי שצורך חשמל. עוד לא מצאתי זמן לקנות תקעים עם מפסק.
- יש לנו מתקן מים מינרליים. למי הברז - הבחירה האקולוגית הנכונה - יש בביתנו טעם בלתי אפשרי. בימים אלה מתקיים דיון משפחתי על קניית מסנן. כרגע הצדדים מתבצרים בעמדותיהם.
- אנחנו לא אוגרים מי גשמים.
- ולפעמים מדליקים את דוד החימום יותר מדי שעות.
- אנחנו כמעט לא נוסעים ברכבת. אולי כי היא לא מגיעה לאן שאנחנו צריכים.
- הילדים ואני אוכלים בשר. לא הרבה, וכמעט לעולם לא בקר, אבל אוכלים. זה רע אקולוגית, זה מפוקפק מוסרית, וזה צריך להשתנות. ואני אומר את זה כבר חמש שנים.
- אנחנו
- אנחנו לא ממחזרים נייר. הוא כבד מדי ופחי המחזור רחוקים מדי. מחכים שהם יגיעו לרחוב שלנו.
- יש חפצים שלא התאמצנו מעולם לקנות בגרסה אורגנית או אקולוגית: צעצועים, צבעים, בגדים. שילוב של חשש מפלצנות וחוסר נגישות.
- יותר מדי פעמים הנפנו דגל לבן וקנינו לילדים צעצועי פלסטיק מרגיזים.
- שקיות הזבל שאנחנו משתמשים בהן לגמרי לא מתכלות.
- אני לא מצליח להתקלח בארבע דקות. גם לא בשמונה. בואו נתפשר על עשר.
- חלמנו להפוך את גג הבניין לגינה, אבל ע"ע סעיף הקומפוסט: גם כאן צריך לעבור דרך השכנים.
בטח שכחתי עוד כמה פינות אפלות ולא ירוקות בחיי. אני מבטיח לנסות להשתפר. אולי בכל זאת אתחיל למלא פיס. במחשבה שנייה, ובהתחשב בעובדה שמפעל הפיס מחלק בהגרלות רכבי האמר מזהמים, מוטב שאחפש מקור התעשרות אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
