ת"א: מכתב הסרבנית מעירוני א'
בתיכון שחרת על דגלו את המאבק במשתמטים מצה"ל הפיצה השבוע רננה נאמן, תלמידה מהמגמה למוזיקה, את מכתב הסרבנות הפרטי שלה. נגד המנהל ("המפקד רם כהן") ונגד המוסד ("רימו אותי שלוש שנים. אין משמעות למי שאני, לאמנות שלי, אם אני לא הופכת לשותפה במעגל הדמים"). רם כהן: "אני שומע את הביקורת של רננה תלמידתי ומצר על כך"
הוא נואם לפני תלמידיו, הוא מרביץ בהם ציונות, הוא מטייל אתם ברחבי הארץ ומלמד אותם מורשות קרב. בשנה האחרונה זה אפילו עזר במקצת.
כהן הודיע לכל מי שרק רצה לשמוע שתלמידיו ששים היום אלי קרב. 94 אחוזים מהם התגייסו בשנה שעברה לצה"ל (לעומת 85 אחוזים לפני שנתיים). כמעט אף אחד מהמשתמטים לא הלך לקב"ן (להבדיל מ-21 אחוזים לפני שנתיים).
השבוע הצליחה רננה נאמן, תלמידת כיתה י"ב ממגמת המוזיקה, לסדוק את קו הביצורים של כהן. נאמן כתבה לכהן מכתב שכותרתו "תיכון עירוני א' לאמנויות הלחימה?" והפיצה אותו בבית הספר.
במכתב תקפה נאמן את כהן ("מפקדנו רם כהן") וגם את אופיו של "המסע הישראלי", מסע שמתקיים בעירוני א' כבר שלוש שנים ומטרתו גיבוש וחיזוק הזהות היהודית, הישראלית והציונית של בני נוער בארץ, שלטענתה החליף את הטיול השנתי.
"אני מרגישה שקצת רימו אותי", כותבת נאמן על בית הספר. "אני מרגישה שבמשך שלוש שנים מישהו תמרן אותי, שיחק בי ועשה עליי מניפולציה כדי להגיע למטרה אחת - הגיוס שלי.
"כל זה נותן לי להרגיש שאין משמעות בבית הספר הזה למי שאני, לאמנות שאני עושה שדרכה אני מעבירה את הרגשות שלי, להשקעה בלימודים. . . אם אני לא הופכת לשותפה במעגל הדמים, אם אני לא מפעילה במו ידיי את מכונת המלחמה המפוארת הזאת, אם אני מסרבת לעצום את עיניי ולאטום את אוזניי".
הטיול השנתי לטענתה היה רק כדי שהתלמידים יבינו שהם חיילים "במלחמה אחת מתמשכת שלא תיגמר לעולם.
מלחמה עקובה מדם, שבימים אלה אנו רואים את גודל כוחה והרסנותה כאשר בעשרים ימים מחתה מן העולם יותר מ-1100 פלסטינים, רובם חפים מפשע. את המכתב סיימה נאמן בהודעה הדרמטית: "אז מנהל יקר, אני רוצה להודיע לך שאני מצטערת מאוד לבשר לך, אבל משהו השתבש במכונה המשומנת שלך. פה אתה נכשלת. אני, רם כהן, לא מתגייסת, ומצטערת אם אני הורסת לך את הסטטיסטיקה".
"במסע בשנה שעברה לקחו אותנו להר הרצל, לבית הקברות הצבאי שם. ישנו לילה אחד במחנה צבאי, ובא חייל וסיפר לנו איך הפציצו פה ואיך הפציצו שם. היינו במצדה ושמענו איך כולם התאבדו בקולקטיביות למען המטרה, וביקרנו בכל מיני אזורים היסטוריים שסיפרו לנו עליהם 'פה כבשנו, פה ניצחנו'", אמרה השבוע נאמן בריאיון לזמן תל-אביב.
"זה הפריע לי כבר אז. ידעתי למה אני יוצאת, העניין הוא שלא היה אפשר לא לצאת. חוץ מזה, לא רציתי להפסיד את הטיול השנתי. בשביל ילדה בכיתה י"א טיול שנתי עם כל השכבה זה משמעותי מאוד".
נאמן קובלת בעיקר על מה שהיא מכנה "חוסר אובייקטיביות" של אופי הטיול. "עצבן אותי שבבית הקברות הצבאי המדריכים לא הזכירו את זה שיש גם הרוגים בצד השני ושהאזכור של הדברים האלה היה צריך לבוא ממני או מתלמידים אחרים. עצבן אותי בעיקר הקטע של הדת. אני יהודייה, והמקצוע האהוב עליי הוא תנ"ך, אבל במסע זה הפך להיות פוליטי. היינו מחויבים לצאת אליו, וכל מה שקיבלנו בא בתור דת ולא כתרבות".
הודעת לרם כהן שאת לא מתכוונת להתגייס?
"נכון. אני פעילה כרגע בקבוצה יהודית-ערבית בשם 'רעות סדאקה', ואני מתכוונת לעשות שירות לאומי. חשוב שבני נוער יתרמו כמה שנים מחייהם בהתנדבות למען תרומה לקהילה. רם כהן מתנגד לזה נחרצות. הוא אמר לי או שמתגייסים או שעוברים על החוק. אין אלטרנטיבה. הוא רואה את כל מי שלא מתגייס כפושע או עבריין, כאגואיסט שישב בשינקין וישתה קפה. אין לו אמצע".
חשוב לציין כי אין זו הפעם הראשונה שבעירוני א' תלמידה יוצאת נגד פעולות צה"ל. אלינור קמינר, תלמידת י"א בתיכון, כתבה בינואר בשנה שעברה מאמר נוקב
"ממש היום אנחנו חיים במדינת כיבוש, העומדת מאחורי צבא כובש ומדכא, מדינה שחיים בה מיליוני ערבים בדיכוי וללא זכויות אדם בסיסיות. מספר ההרוגים בשטחים אולי לא מתקרב לשישה מיליון, אבל המספר הולך וגדל מדי יום", כתבה קמינר, והמאמר פורסם במלואו בזמן תל-אביב. כשהפנתה את המאמר למנהל התיכון רם כהן הוא קימט אותו, זרק אותו לפח ואמר: "אני אשמח מאוד אם תכתבי משהו אחר".
לפני חצי שנה פורסם בזמן תל-אביב כי תלמידים מעירוני א' התלוננו כי כשהם מאחרים הם נדרשים בתור עונש ללמוד את פרשת השבוע. כהן הסביר שמדובר רק בחידון יהדות שהוא עורך למאחרים.
מלבד זה, עירוני א', שהוא כאמור, בית ספר לאמנויות, הוא בין התיכונים היחידים בעיר שהוכנסה אליהם בשנים האחרונות תכנית הלימודים "בארי" של מכון הרטמן, שהתלמידים לומדים בה שיעורי העשרה בנושאי תרבות ומחשבת ישראל.
את המכון הקים הרב דוד הרטמן, והוא מרכז חינוך ומחקר יהודי. "רם הוא לא אדם דתי, וזאת המניפולציה", אומרת נאמן. "אין לו אינטרסים להפוך אותנו לדתיים. המטרה שלו היא להעלות את הגיוס, וזה הדגש בבית הספר - הצבא".
נאמן מספרת כי בשנה שעברה כינס כהן את שכבתה כמה פעמים באודיטוריום, והרצה בעצמו על חשיבות הגיוס. "הוא בעצמו עמד על הבימה, עם מפה מאחוריו, והסביר על המלחמות ומה קרה איפה. היו לנו שיחות בשכבה בשנה שעברה על כך שהוא מפציר בנו להתגייס וטוען שזה לא מוסרי לא להתגייס.
"בינתיים אני רק רואה שהצבא שלנו עושה דברים לא מוסריים. רם כן פיתח את בית הספר, ובית הספר משתפר במשך השנים, גם באמנויות, והוא לא מנהל גרוע בכלל, אבל הוא שם דגש על הדברים הלא נכונים.
"בבית ספר לאמנויות, שיש בו אוכלוסייה קצת שונה משאר בתי הספר בעיר, צריך לעודד את החשיבה הביקורתית. שאנשים ישאלו שאלות ושלא יקבלו דברים כמובן מאליו, וזה משהו שלא קורה בבית הספר שלנו".
מי ששילמה מחיר כבד בהגנה על דעותיה היא נור אפרת. היא סולקה לקראת סוף השנה שעברה מעירוני א', ונאלצה להסתגל במהירות לשכבתה החדשה בעירוני ה', בלי מגמת הקולנוע שלמדה בה ועם מעט מאוד זמן להתכונן למבחני המתכונת.
אפרת סירבה לצאת למסע הישראלי, וגם סירבה לכתוב עבודה בנושאי יהדות וישראליות שניתנה כעונש על אי-השתתפות בו. כעונש על אי-מילוי העונש סולקה מבית הספר. "רם כהן חשב שצריך להכריח תלמידים לצאת למסע, ואפילו שהסברתי לו למה אני מתנגדת, הוא לא השתכנע", סיפרה אפרת השבוע.
"מי שלא יצא למסע קיבל בתור עונש להגיע לבית הספר וללמוד ולשבת בספרייה ולעשות עבודה שעסקה בנושאי המסע הישראלי. לא הסכמתי לכתוב את העבודה כי מבחינתי זה היה אותו הדבר, והגשתי מכתב שאני מבקשת לעשות עבודה על כל נושא אחר ובאותו ההיקף.
רם התקשר לאבא שלי ואמר לו שעברתי את הגבול ושאני לא יכולה לחזור לבית הספר עד שאני לא כותבת את העבודה שביקשו בהתחלה. הייתי שבועיים בבית, ואף אחד לא התקשר - לא מורים ולא תלמידים - פניתי לעירוני ה', והסכימו לקבל אותי".
מעבר בשלב כזה הוא בעייתי מאוד. "כן, זה היה קשה מאוד. זה היה כמעט בסוף השנה, שבוע לפני המתכונות, בשכבה חדשה ובלי מגמת קולנוע. עד עכשיו אני משלימה המון דברים לבד".
לאחר פרסום המכתב היה גם מי שלא הסכימו עם דעותיה של נאמן, ותגובתם הצינית, בעילום שם, לא איחרה לבוא: במכתבים שכותרתם "תיכון עירוני א' לאמנויות הריקוד? ו"אמנויות" לחוד ולחימה לחוד" שטחו הכותבים את טענות הנגד.
"ראיתי איך מישהי כתבה שטויות על עירוני א' וניסתה לחפות על טיפשותה במילים גבוהות", נכתב באחד המכתבים. "תגידו, מה זה סטטיסטיקה? ומכונה משומנת? ואז את גם מנסה באותה הנשימה לשים את הצבא איפושהו במכתב. לא רק שזה לא נכון, זה גם מטומטם".
התלמיד הזכיר לכותבת כי "חבריה היקרים, הלוא הם המסכנים בעזה", היו בשמחה משתמשים בה כמטווח יריות וכי המסע הישראלי הוא אחלה של טיול שנתי, אבל יש בו גם ערכים, שהיא כנראה אינה יכולה לספוג.
"לדעתי, באמת מזל שאת לא הולכת לצבא", כתב . "את פשוט חסכת לעצמך שלוש שנים של תרומה למי שהגן עלייך במשך 18 שנים, סבל לשמו. זה ממש כואב, והרבה פעמים גם לא נעים. זה ממש חודרני וקורה בעיקר בשעות המאוחרות של הלילה. להיות מזרן צבאי זה ממש לא אידאלי. אבל מה תספרי לקב"ן? שאת לא רוצה לעזור לחיילנו להתפרק עלייך? אוי ואבוי, את לא רוצה לגרום לעוד זרע יהודי להתפזר שמא יהרוג עוד ערבי שישמח להתאבד עליו באמצע דיזנגוף???"
המכתב השני הוא בעל אופי רציני יותר: "ודאי רצית להראות לכולם ש'המסע הישראלי' ששכבתנו יוצאת אליו הוא סוג של חטא", נכתב שם. "אז אני לא יודע מה אתך; אבל מבחינתי ומבחינת רבים מחבריי, המסע הוא אחת החוויות החזקות שחווינו, ואפילו יותר מהמסע לפולין.
"במסע הישראלי היה משהו חזק מאוד, שאולי את איבדת, וקוראים לזה'אהבת הארץ'. נכון , מבחינתך זאת סוג של קללה, אבל מבחינתי זו דרך חיים". את המכתב סיים הכותב כך: "תפסיקי ליילל כאילו אין מחר. למהות שלך יש משמעות, ובטח גם לאמנות שלך, אחרת את )וגם כולנו( היינו חסרי חשיבות. אנחנו מסיימים את ימי התום שלנו בעוד פחות מחצי שנה, ואז ישירות לצה"ל, כדי לעשות מה שעשו לפנייך, וזה להגן על הבית".
"אני מאמינה בחופש הביטוי, ואפילו שלא אהבתי את התגובות, השארתי אותן שם", אומרת נאמן. "חשוב שיהיו דו-שיח וביקורת, והמטרה שלי הייתה לשמוע שיחות במסדרון של אנשים שיגידו כמה זה מגעיל וכמה זה מדהים.
"תגובה אחת הייתה בוטה וסקסיסטית מאוד, איחלו לי להיות המזרן של הפלוגה, ואלה דברים שעדיף לא להגיב עליהם כלל. התגובה השנייה אמרה דברים במקום שחשוב לי לשמוע. אני יכולה להבין מאיפה הם באים, אבל אני לא חייבת להסכים".
רם כהן, מנהל עירוני א', מסר בתגובה: "אשריי שיש לי תלמידים היודעים להתנסח ולהביע את דעתם, כמו שבא לידי ביטוי בפולמוס הרחב שהתפתח בבית הספר בשבוע האחרון. אני שומע את הביקורת של רננה תלמידתי ומצר על כך.
אני גאה שהצלחנו לגדל דור של תלמידים עם מעורבות חברתית ועם אמירה שמאחוריה מחשבה. הביקוש הגדול מאוד לבית הספר שהתפרסם בשבוע שעבר מעיד בפני עצמו על המעשה החינוכי המשמעותי המתקיים בבית הספר במשך שנים, שתוצאתו דור של צעירים מעורבים, אכפתיים, רגישים, ערכיים, ובעיקר בני אדם!"
אורי כהן, מנכ"ל "מסע ישראלי מבראשית", סירב להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
