שמרית אור עוזבת את פרדס חנה
12 שנה אחרי שהגיעה שמרית אור לפרדס חנה והתאהבה בה, היא עוזבת לעיר הגדולה. הפזמונאית המוכשרת התחילה את הרומן שלה עם היישוב במאבק נגד התחרדות שכונתה והפכה להיות חברת המועצה הפופולרית באזור. בימים אלה צורפה אור לשורות סיעת הגמלאים לכנסת והובטח לה, כך היא אומרת, אחד המקומות הראשונים. ראיון מיוחד לזמן חדרה
אור שהייתה גם חברת מועצה ביישוב, מתפנה כעת למאבק פוליטי מסוג אחר, זאת לאחר שקיבלה הצעה להצטרף למפלגת הגמלאים. במקביל, היא ממשיכה ליצור ובימים אלה כתבה שיר מיוחד לחייל השבוי גלעד שליט.
שמרית אור (63), שכתבה עשרות פזמונים ובהם "הללויה", "תני לי יד" ו"נסיך החלומות", גדלה ביפו ובחיפה. "גדלתי על הכרמל ועברתי ללמוד בבית צבי בתל אביב וכשסיימתי שם את לימודיי והייתי עוד שנה בתיאטרון הקאמרי, לא חזרתי עוד לחיפה", היא משחזרת.
"בכל שנותיי הבוגרות עד לפני 12 שנה גרתי בתל אביב. נורא התגעגעתי לקצת שקט ולירוק, לנוף ילדותי מה שנקרא. חיפה לא הייתה אופציה, אז הגעתי לפרדס חנה לשכונת נווה רותם. זמן קצר עוד לפני שהבית היה מוכן, נקלענו לתוך המאבק".
"המאבק" הוא קרב איתנים של ממש שהתחולל בפרדס חנה לפני 11 שנה בין תושבים חילוניים בשכונת נווה רותם לבין החרדים שניסו "להשתלט" על השכונה. הסיפור החל בתחילת אוגוסט 1997. קבוצת חרדים בהנהגת רפאל בובליל פלשה לשטח בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, הצמוד לשכונת נווה-רותם בפרדס חנה, והציבה במקום שלושה קרוונים.
החרדים הכריזו על הקמת קריה חרדית גדולה במקום. שלושת סגניו של ראש מועצת פרדסחנה-כרכור התפטרו תוך הגשת הצעה לסדר, הדורשת מראש המועצה שלום ברזילי להתפטר, כיון שהוא הקצה את השטח לחרדים כתנאי לקבלת 1.5 מיליון שקל ממשרד הפנים, וזאת למרות שאין תושבים חרדים באזור, והשטח היה מיועד במקורו למתנ"ס ומרכז מסחרי.
בכל פרדס חנה-כרכור היו אז
עד שניצחנו בו זה לקח שנה וחצי. ניהלנו גם מאבק משפטי וגם ציבורי שלא סתם קיבל הדים בארץ ומחוצה לה, פשוט בגלל שכל שבת היו הפגנות ואירועים ולא נתנו לבובליל ולאנשים שהוא ייבא מבחוץ כדי למלא את הדירות שהוא שכר שם להשתלט לנו על החיים. בתקופה ההיא היה שר פנים מתנועת ש"ס ולכן הייתה קומבינה פוליטית. ראש המועצה היה ממפלגת העבודה אבל לא היה לו כסף לשלם לעובדי המועצה.
הוא היה צריך 1.5 מיליון שקל ואמר שאם הוא יקצה לבובליל את הקרקע אז הוא ייתן את הכסף. ראש המועצה הקצה לו קרקע של קק"ל. המאבק היה מצד הקרן הקיימת ולא רק מאיתנו וכך באמת בובליל הובס. השופט דן ביין שהיה שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה קבע פסק דין תקדימי שכמו שיש חופש דת כך יש חופש מדת ואי אפשר לכפות על שכונה שהיא רובה ככולה חילונית להתחיל לחיות חיים של דתיים. שמו לנו שלט בכניסה לשכונה בת ישראל הצנועה צריכה להתלבש בצניעות".
לאחר שהסתיים המאבק, רק בסוף שנת 1998, הבינה אור שייתכן שעתידה נמצא בפוליטיקה. "מרצ תמכה בנו לאורך כל המאבק. למרות שפנינו ל-120 חברי כנסת היא הרימה את הכפפה ובסופו ביקשה ממני לעמוד בראש הסיעה שלה בבחירות המוניציפליות", היא מספרת.
"את הכניסה לפוליטיקה עשיתי במאבק ולמדתי על בשרי שהכול פוליטי. אז היה באמת לאנשים מאוד נוח להפיל על מאבק בין חילוניים לדתיים אבל זה לא היה נכון כי מאחורי הקלעים זה היה מאבק נדל"ני. הפנטזיה של בובליל הייתה שאם הוא יפתח שם בתי ספר ומקוואות הוא יצליח לשכנע אנשים לקנות בתים ועד היום הוא לא ויתר על הרעיון הזה".
איך את רואה את הפוליטיקה בפרדס חנה?
"הפוליטיקה המקומית בפרדס חנה היא בעייתית כי אין בה ייצוג נכון של האוכלוסייה ביישוב. נכון לעכשיו יש ראש מועצה בקדנציה שנייה מה שמשדר יציבות. חיים געש באמת שונה מקודמיו, הוא התחיל לעשות סדר בבלגן. גם הוא למד על בשרו כאשר שנתיים וחצי אכל קש מהאופוזיציה והתפטר וכשהוא חזר היה לו זמן להפיק לקחים ולתקן שגיאות עבר שלו. הפוליטיקאים בפרדס חנה חלקם הגדול הם אנשים שהפוליטיקה בשבילם היא במה, הם לא באים לתקן דברים לטובת הציבור או לפעול למען האזרח אלא בעיקר למלא את חייהם בעניין ואולי להרוויח משהו בדרך".
איך את רואה את מעמדו הנוכחי של ראש המועצה חיים געש?
"העובדה שגעש חיזק את כוחו במועצה היא מצוינת כי זה מאפשר לו יכולת לעבוד. לפני כן מאוד הפריעו לו.
"אני מאמינה שהוא ראש מועצה הרבה יותר טוב מקודמיו. הוא בהחלט מקדם את המושבה באופן ברור הרבה יותר מכל אלה שהיו לפניו".
איך את רואה את מצבה של פרדס חנה כיום?
"אני אוהבת את פרדס חנה כמו שהיא. אני חושבת שהיא מועצה מיוחדת עם אופי מיוחד, אנשים מקסימים, גם האוכלוסיות הוותיקות וגם האוכלוסייה החדשה שמגיעה. ככל שיגיעו יותר אנשים וזה קורה בשנים האחרונות, כך התמהיל יהיה יותר מוצלח. השכונתיות הזו היא משהו שצריך להתערבב קצת וזה קורה עכשיו.
"הרבה שנים הייתה בעיה של חינוך אבל הוא השתפר מאוד. פעם היו מוציאים את ילדים מחוץ למושבה כדי ללמוד בתיכון אבל היום המצב הרבה יותר טוב. הכבישים משתפרים מפעם לפעם, יש כספי פיתוח ומשפרים את הכבישים. עד לא מזמן לא היו חוקי עזר בכלל, אי אפשר לקנוס אף אחד על זה שהוא זורק זבל או חונה לא כחוק".
אור אכן מהללת רבות את פרדס חנה-כרכור, ואף כתבה שיר לכבוד חגיגות 70 השנה לפרדס חנה לפני תשע שנים. אבל למרות זאת, לאחרונה היא שבה לחיות בתל-אביב. "לכל אדם יש סיטואציות בחיים שהוא צריך לעשות החלטות כאלה ואחרות. עברתי לתל-אביב אבל מבחינתי לא עזבתי את פרדס חנה. אני בטוחה שאני עוד אחזור לפרדס חנה, את פרדס חנה לא עוזבים".
עם חזרתה לכרך הגדול מתכוננת אור לגם לשחות בבריכה הפוליטית של הגדולים. השבוע היא קיבלה הצעה להצטרף למפלגת הגמלאים.
"הייתה אליי פנייה מצד מנהל הקמפיין של הגמלאים וגם מעוזר השר רפי איתן והם הציעו לי להיות נציגה שלהם כחברת כנסת באחד המקומות הראשונים", היא אומרת ומסבירה איך זה להיות החברה הצעירה ביותר במפלגה: "אני מרגישה צעירה לנצח. מאוד נעים לי להיות הכי צעירה שם. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הגיל שלי, אני מאמינה שאנחנו מה שאנחנו מרגישים.
"עניין הגיל לא רלוונטי, העולם משתנה והאנשים היום מאריכים חיים הרבה יותר מאשר בעבר וחיים יותר שנים מאשר פעם. עולות וצפות בעיות שקודם לא היו ומישהו צריך לטפל בהן ולשים אותן בראש סדר העדיפויות. למפלגות גדולות אין את היכולת להתעסק בכל הבעיות באותה רמה של התעסקות ולכן יש מקום למפלגה סקטוריאלית כזו, היא חשובה. אני הצבעתי לגמלאים בבחירות האחרונות".
לא התאכזבת מביצועי מפלגת הגמלאים בקדנציה האחרונה?
"אני לא יכולה להגיד שהתאכזבתי. לא התאכזבתי מהרעיון של המפלגה. הרבה חברי כנסת כבר לא שם, יכול להיות שזה היה צריך להיעשות קודם, המפלגה הזו לא קמה בשבילם ולא הוקמה על ידם, אלא על ידי אנשים אחרים. הם היו אנשים חסרי ניסיון בשטח הזה. מי שלא יודע מה המשמעות של עבודה ציבורית לוקח לו זמן, זה קצת מבלבל ואני בטוחה שהם קצת התבלבלו".
מהם הדברים שחשוב לך לקדם בכנסת?
"יש שני דברים שחשובים לי באופן ברור. אחד זה נושא הרווחה, זה בעצם נושא שמכיל בתוכו הרבה מאוד תתי משפחות, החל מקצבת הזקנה שאני חושבת שצריך לשנות את שמה. סיפור הנכים בישראל שהוא בהחלט חלק ממני.
"אני מושתלת כליה ושייכת למשפחה הזו וחושבת שהיא זקוקה לטיפול יותר רציני. אני שייכת גם למשפחת נכי צה"ל כי בן זוגי הוא נכה צה"ל הלום קרב ואני מודעת לבעייתיות של הנכים האלה מול משרד הביטחון.
גם בקטע התרבותי לאנשים שמגיעים לגיל שבו הם מוגדרים כגמלאים לתרבות. אלה אומנים מכל הסוגים שאף אחד לא דואג לרווחתם. הם כולם עצמאים וכשהם מתבגרים הם נמצאים חשופים ודי מרוקנים ומישהו צריך לדאוג גם להם. משהו צריך להיעשות בקשר לאנשים האלה שכל החיים תורמים משהו מיצירתם לכולנו.
אני לא יכולה להגדיר כרגע מה בדיוק כי זה משהו שצריך לחשוב עליו יותר לעומק. אבל כמו שהקימו רשת בטחון שאפשר להתווכח עליה אבל היא כולה מיועדת לפנסיונרים שהיו שכירים בעבר והפנסיות שלהם מוגנות על ידי רשת. 90 אחוז מהאומנים הם לא פנסיונרים של אף אחד כי הם לא היו שכירים בשום מקום, הם אנשים עצמאיים ששום רשת לא מכסה".
במה את מתעסקת בימים אלה?
"אני כל חיי עושה לפחות שני דברים בו זמנית. אני מלמדת מוזיקה בבית ספר רימון, כתיבת שירים ופזמונים, קורס מילים ומנגינות. אני עושה עוד כל מיני דברים, אני כותבת, אני אשת משפחה. אני עסוקה כל היום, אני לא יודעת לשבת בשקט ואני כמובן צריכה לשמור על עצמי".
בנוסף, בימים אלה כתבה אור שיר מיוחד לשבוי גלעד שליט, ואף נפגשה עם אביו של גלעד, נועם שליט, והציגה בפניו את מילות השיר. "זה שיר לגלעד שקובי אושרת הלחין ובימים הקרובים אני מאמינה שנשמע אותו", היא מגלה, "אף אחד אף אחד לא פנה אליי משום מקום, זה משהו שהולך איתי הרבה זמן. יום אחד התיישבתי וכתבתי והעברתי אותו לקובי אושרת ובתוך יום הייתה מנגינה יפה מאוד.
"עוד לפני שהעברתי לו את זה התקשרתי לנועם שליט שהוא אביו של גלעד וסיפרתי לו על השיר. הוא מאוד התרגש ואפילו הפתיע אותי ואמר שהוא מאוד רוצה לקפוץ אליי ולקרוא את השיר והוא בא והוא מאוד אהב את מה שהוא קרא. זו סיטואציה מאוד קשה כשאתה יושב פנים אל פנים עם אדם שרק ניסיתי להריץ בראש את המקום שבו הוא נמצא. כשחושבים על זה, זה מזעזע.
"זה כאב שאין לי מושג איך שורדים אותו כל כך הרבה זמן, המשפחה הזו היא ממש משפחה לוחמת ויחד איתם יש קבוצה שהיא אנונימית מסביב שמריצים את הנושא ומעלים אותו כל יום אל ראש סדר העדיפויות, זו תופעה ממש פנומנלית. אני מעריצה את האנשים על זה שהם לא מוותרים וכל יום באיזושהי דרך גלעד שליט צף ועולה על פני השטח. השיר נכתב על האנשים האלה שלא מרפים כי הם באמת מאמינים כמוני שהוא ייצא משם וחייב להיות סוף לזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
