הטראומה של בת הארבע
כשטיפסה על המגלשה, ניגשו אל מ' הקטנה שלושה מבני הגן, הפשילו את מכנסיה ותחתוניה, תוך שהיא בוכה ושאר הילדים לועגים לה. כיום מ' מתקשה להירדם, סובלת מביעותים, מרטיבה ולא מדברת עם אבא. האם חוששת שקרה יותר ממה שהיא יודעת ונלחמת כדי שבתה תקבל טיפול הולם
בשעת צהריים חמימה באוקטובר אספה ק' כהרגלה את בתה מהגן, אך הפעם להפתעתה גילתה ילדה מותשת ובוכייה. עוזרת הגננת הסבירה כי "הילדה התגעגעה ובכתה מגעגועים". ק', המורגלת שבתה החברותית והשמחה נהנית בגן, לא השלימה עם ההסבר הדחוק וניסתה לתחקר את הילדה. לתדהמתה התברר לה כי בתה עברה התעללות והשפלה בגינת הגן על ידי שלושה ילדים בני גילה מהגן. ק' חשה את עולמה המוכר והבטוח מתנפץ לרסיסים.
ארבעה ילדים מגדלת ק'. הבכור בן 19 והקטנה בת ארבע. בביתה הצנוע, באחת השכונות הוותיקות של חדרה, ניכרת ההשקעה של ק' בפרויקט החיים שלה – הילדים. גם הגירושים והמצב הכלכלי הלא קל לא מנעו ממנה לתת לילדים את כל מה שרק ניתן. הילדות הקטנות במשפחה, בנות תשע וארבע, פונקו בעשרות סרטי די-וי-די ומשחקים, חצר סגורה ומוגנת וחיות מחמד. "לא חסכתי בדבר, כל קיץ ערכנו בחצר מסיבות מים וקצף, כל מה שהילדות ביקשו השתדלתי לתת".
אותו בוקר של מ' הקטנה התחיל כעוד בוקר שגרתי. במהלך הפסקת עשר טיפסה על המגלשה במרכז הגן, אך אז, לרוע מזלה, החליטו שלושה מילדי הגן להתנכל לה. בעודה מטפסת על הסולם התנפלו עליה השלושה והפשילו את מכנסיה ותחתוניה תוך שהיא בוכה וזועקת לעזרה, שבוששה להגיע.
בקושי רב וכשמכנסיה ותחתוניה מופשלים סביב עקביה, הצליחה מ' לרדת בשלבי הסולם הגבוה, להגיע לקרקע ולהרים את מכנסיה, כל זה בזמן שילדי הגן עומדים סביבה, לועגים ומצביעים עליה, "רואים לך את הטוסיק ואת ה...." אמרו לה. הגננת ועוזרת הגננת לא נראו בשטח בזמן האירוע, שהתרחש באמצע חצר הגן ולפי הערכות ושחזורים ארך דקות ארוכות.
מ' הקטנה לא הפסיקה לבכות עד לרגע שבו הגיעה ק' לאוספה בצהריים. ק', שניסתה לתחקר את הגננות, נתקלה בתגובה תמוהה. "היא התגעגעה אלייך" אמרה עוזרת הגננת, אך מיד כשיצאו משטח הגן סיפרה מ' לאמה את שאירע. ק', שחזרה מיד על עקבותיה, נדהמה לשמוע את ילדי הגן שעוד שהו בו מאשרים את דבריה של בתה. עוזרת הגננת טענה כי לא ראתה את שתואר מכיוון ששטפה כלים במהלך ההפסקה והגננת טענה כי לא ראתה דבר.
"ידעתי שאני חייבת להיות חזקה למען טובתה של מ', למרות שהדחף הראשוני
אבל כאן לא הסתיים הסיוט של מ'. בעצה אחת עם הגננות ועם הפסיכולוגית של עיריית חדרה הוחלט להחזיר מיד את מ' לגן על מנת שלא להעצים את הטראומה. בוכה ומתחננת הוחזרה מ' לגן. ק' חזרה בלב כבד הביתה כשהיא תוהה אם עשתה את הדבר הנכון בהשאירה את הקטנטונת לבדה במקום שבו עברה התעללות והשפלה רק יום קודם לכן.
כבר באותו יום הבינה שהחוש האימהי לא הכזיב. מ' חזרה הביתה מפוחדת, התקשתה להירדם וסבלה מביעותים. תוך ימים ספורים ראתה ק' שמצב בתה מידרדר והולך. לבסוף, סיפרה לה מ' כי הגננת קיימה שיחה עם ילדי הגן ובה אמרה שייתכן שמ' רק דמיינה את האירוע. כאן החליטה ק' להתערב והפסיקה את ביקוריה של מ' בגן, לאחר שהילדים לעגו לה.
אולם המצב לא השתפר. ניכר בק' כי קשה לה לספר את שאירע בשבועות שאחרי: "בתי בת התשע הוכרה כילדה מחוננת, גם מ' ילדה חכמה להפליא ולכן קשה היה לי לראות אותה חוזרת להרטיב במיטתה, להשתמש במוצצים מהם נגמלה מזמן, סיוטי הלילה והגרוע מכול, איבוד שליטה על שלפוחית השתן במהלך היום. מה אפשר לומר לילדה במצב כזה? רק לעודד, ללטף ולקוות. כך במשך שבועות".
מ' החלה גם לצייר ציורים שחורים וקודרים בהם היא מופיעה בתחתית הדף, ללא ידיים ורגליים. ק' צפתה בחרדה הולכת וגוברת בבתה המידרדרת ובמהלך החודש שעבר קיבלה הפניה למרכז רימונים בחדרה. זהו מרכז ייחודי שהוקם השנה על ידי עמותת תלפיות לילדים בסיכון כדי לתת מענה מקצועי לאוכלוסיית ילדים ונוער המעורבים באלימות מינית, פוגעים ונפגעים כאחד. אולם התקשתה לקחת את מ' לטיפול במרכז מכיוון שלא רצתה לקשור אותה לנושא הפגיעה המינית ובשל גילה הרך.
"אני רוצה עבורה טיפול פרטני ולא במסגרת כזו, טובה ותומכת ככל שתהיה. מ' ילדה עדינה שעברה טראומה, איני רוצה לחשוף אותה מעבר לכך", נימקה ק' לאחר פגישה ראשונה במרכז. למרות שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לממן לילדה טיפול פסיכולוגי פרטי החליטה ק' לוותר על מעט המותרות ולהתחיל בטיפול כזה. עד מהרה התחוור בטיפול כי ייתכן שהמקרה כלל יותר מהפשטתה של מ' בפומבי.
ההורים בגן לא טרחו ליצור קשר עם ק'. "כואב לי הנתק, התחושה שנמחקנו, הוצאתי את מ' מהגן ואף הורה לא טרח להתקשר ולברר מה קורה איתנו. אמרו לילדה שלי שהיא מדמיינת והשאירו אותנו מאחור להתמודד עם הטראומה. יכול להיות שאילולא ראיתי בעצמי את התוצאות, הייתי עוברת לסדר היום על המקרה, קשה ככל שיהיה, אבל ההידרדרות במצבה של הילדה לא מאפשרת לי לשתוק. גם הילדים האחרים בגן זקוקים לסיוע לדעתי, לא ייתכן שילדים בני ארבע חוו מקרה כזה ולא ייעשה דבר בנושא".
ק' העבירה את מ' לגן אחר בינתיים. לדבריה, לא זכתה עדיין לטיפול או התייחסות נאותה מהעירייה.
גם ילדיה הבוגרים של ק' ואביה של מ', החי בסמוך, הושפעו מהאירוע. יחסה של מ' לאביה עבר שינוי קיצוני שכן היא "אינה מעוניינת לדבר יותר עם בנים" כדבריה. אחיה הבוגרים רוסנו בקושי על ידי אמם שלא להתערב במקרה. עם זאת, ק' מנסה שלא להסגיר את סערת הרגשות בה נתונה המשפחה ומשננת שוב ושוב את המנטרה שאימצה: "להיות חזקים בשביל מ'". כעת נזנחו הילדים האחרים ושגרת היום שונתה ברגע לטובת הטיפול האינטנסיבי במ' הקטנה.
ק', שאינה בקיאה ברזי מערכת המשפט, החליטה לכתוב מכתב לשרת החינוך יולי תמיר ולבקש ממנה לחקור את האירוע ולהתערב לטובת בתה וכלל ילדי הגן, אולם היא עדיין לא קיבלה מענה ממשרד החינוך. כיום היא מיוצגת על ידי עו"ד שלום שבתאי במגעיה עם משרד החינוך ועיריית חדרה.
ק' מתקשה להבין כיצד דווקא היא, שכה הקפידה לטפח, לשמור ולהגן על הילדות, ובחרה עבורן תמיד את מסגרות החינוך המגוננות ביותר, נמצאת כעת במצב כזה. דווקא היא, ששמעה בשנים האחרונות על מקרי התעללות בילדים ברחבי הארץ וטרחה לאסוף את בנותיה מהגן ומבית הספר מדי יום, אף על פי שהגן ובית הספר שלהן נמצאים במרחק של 500 מטרים בלבד מפתח הבית. "אני לא יודעת איך נתמודד, אני רואה רק הידרדרות במצבה של בתי ומרגישה שמדובר עכשיו במאבק ארוך של כל המשפחה כדי להצליח ולהחזיר אותה למסלול החיים הרגיל".
בשנים האחרונות נדמה כי אלימות בגנים ואלימות מינית בפרט הם מגיפת מדינה. רק בחודש שעבר הורים בגן חובה בנתניה נחרדו לגלות שילדיהם עסקו במין אוראלי בחדר השירותים בגן. חלק מהילדים עשו מעשים דומים גם בבית באופן שמחקה את המעשים אליהם נחשפו בגן. בנוסף בעקבות המקרה התגלו מקרים של הרטבה וסימפטומים של חרדת נטישה בקרב הילדים. ההורים השביתו את הגן למשך יומיים עד שהילד שיזמם את המעשה הועבר לגן אחר, ובעירייה הפעילו פיקוח מוגבר ומעקב רציף אחרי המשך הפעילות בגן. יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, מעריך שהתופעה של ילדים שפוגעים מינית בגיל צעיר כל כך מתרחשת בדרך כלל בגלל היותם בעצמם קורבנות של תוקפנות. לדבריו, במהלך השנים האחרונות גברה רמת החשיפה של ילדים לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט גם בגילאים צעירים וככל שילדים יותר חשופים לתכנים שכאלו, גדלה הסכנה לחיקוי.
רפי סעדה, סגן מנהל אגף החינוך בעיריית חדרה, וברוריה שחר, המפקחת על הגנים הדתיים בעיר, מסרו בתגובה: "קורה שילדים בגן עושים דבר כזה. המקרה אכן קרה, אין לנו שליטה, אין ספק שאין לו הצדקה וצר לי שהילדה עברה השפלה שכזו. אנו נמצאים עמוק בסיפור, חשים אחריות ומעוניינים לטפל בילדה. הוצע לק' טיפול עבור הילדה ופסיכולוגית חינוכית העובדת באופן קבוע עם הגן העבירה הנחיות לצוות הגן כיצד לטפל בנושא. לצערנו, ק' לא הביאה את הילדה לטיפול ולאחר כשבועיים העבירה את הילדה מהגן לגן אחר. היינו בקשר רציף עמה ושוחחתי (ברוריה שחר) עמה לפחות שבע-שמונה פעמים בנושא. מעבר לטיפול בילדה אנו מתכוונים להעביר בגן את הנושא של 'אני וגופי' ולהביא לגן את ההצגה 'יעל שומרת על גופה' , הצגת ילדים המסבירה את חשיבות כיבוד גופו וגבולותיו של האחר".
אלכס פרנקל, מתמחה קליני בטיפול בילדים ומשפחות, מסביר כי "המציאות מכריחה אותנו להכיר בעובדה שמקרים כאלו קורים הרבה יותר משהיינו רוצים להאמין. ברגע שהילדה מפגינה סימפטומים כמתואר סביר להניח שמדובר באירוע שהילדה אינה מצליחה לעבד או לעכל. ילדה בגיל כזה תתקשה להבין שמדובר בחוויה בעל גוון מיני בהכרח ועשויה לחוות את האירוע כהשפלה, חוסר אונים ואובדן שליטה. ילדים צעירים כל כך מדברים בשפה של רוך, בשפה המבקשת שיאהבו אותם, ברגע שהשפה הרכה הזו מתערבת עם השפה הכוחנית והפוגעת נוצרת בעיה.
"התגובה של ההורים והסביבה התומכת במקרים כאלה קריטית. חשובה מאוד תגובה אמפטית ותומכת מצד המבוגרים, אך לעתים תחושת האשמה של ההורה עצמו על שכביכול הניח לדבר לקרות דווקא במקום הנחשב בטוח כמו גן הילדים, כה עמוקה שהוא אינו מסוגל לסייע לילד לעבד את החוויה הבלתי מוכרת ועל כן יש צורך לספק לילד טיפול מקצועי שיסייע לעכל את החוויה ולהניח אותה בעבר. ישנה גם משמעות למשך הפגיעה, ייתכן אולי שלפגיעה חד-פעמית תהיה השפעה מתונה יותר מאשר לפגיעה מתמשכת וחוזרת.
"גם הילדים הפוגעים זקוקים לתשומת לב, כמעט תמיד אצל ילדים פוגעים קיים רקע של חשיפה לתכנים מיניים באופן בלתי מבוקר, לעתים מדובר בילדים שמזדהים עם תוקף ומשחזרים חוויה כזו רק שעתה הם בצד החזק והשולט. למבוגרים יש השפעה מכרעת על התכנים שאליהם נחשפים ילדים בגיל כזה. ההורים בהחלט יכולים לשוחח עם ילדים בגיל זה על גבולות, על מה נעים ומותר ואיפה עובר הגבול בין נעים ומותר ומהם מקרים שבהם צריך להתנגד ולקרוא לעזרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
