סיפור ההצלחה של אסתי מוגס
היא גדלה במשפחה דתית שהגיעה לישראל מאתיופיה ממניעים ציוניים. כשסיימה תיכון התגייסה לצבא למרות התנגדות מוריה. היא לא עשתה לעצמה הנחות ובחרה במסלול שרות קשה ותובעני כשבדרך היא נלחמת בשוביניזם ודעות קדומות
מוגס (21), היום כבר קצינה במילואים, עברה מסלול צבאי מאוד לא שיגרתי, בטח כשמדובר בבחורה אתיופית מבית דתי. עוד לפני ההגעה לבקו"מ ידעה מוגס שהיא תהיה קצינה.
היא עשתה מבדקים ומבחנים לקראת מסלול צבאי יעודי לקצונה בחימוש למרות שהיא מודה שהיא לא ידעה לאן בדיוק היא הולכת: "למען האמת בכלל לא ידעתי מה זה להיות קצין, בטח שלא בחיל חימוש אבל בצבא ראו את הנתונים שלי, עשיתי מיונים והגעתי לאן שהגעתי".
אין ספק שמדובר בשרות תובעני וקשה, אבל מוגס לא מתחרטת על המסלול שעברה: "אם היו מסבירים לי מראש אולי זה היה מונע ממני לעשות את הקורס. אבל היום אחרי השירות הצבאי אני ממש שמחה שזה יצא כמו שזה יצא".
לאחר שסיימה את הטירונות בבה"ד 20, היא המשיכה במסלול הייעודי לקצונה תוך שהיא עוברת הכשרה צבאית בתחום האופטיקה. התפקיד הראשון שלה כקצינה צעירה היה בגדוד הנדסה "אסף":
"הייתי מסופחת לגדוד הנדסה, שם התפקיד שלי היה מפקדת מחלקת חימוש גדודי (ממח"ג) של יחידת הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי), שזה אומר כל הכלים הכבדים של ההנדסה שהם הדברים המעניינים באמת", היא מספרת על תפקידה בפלוגה הלוחמת, "זו פלוגה קטנה שעושה הרבה עבודה מבחינה חימושית. במסגרת התפקיד הייתי אחראית על שלושה נגדים וחמישה חיילים כשהנגדים זו קבוצת אוכלוסייה יותר קשה ואילו החיילים הם אלו שיותר קרובים ללב".
אחרי שנה וחודש בתפקיד עברה מוגס תפקיד ושירתה כעוזרת של קצין החימוש של החטיבה המרחבית(חטמ"ר) יהודה. שם, לדבריה, היא הבינה מה זה חיל החימוש: "בתפקיד הקודם היו טיפולים על כלים של הנדסה אבל בעצם בחטמ"ר זו היתה יותר עבודה של החימוש".
כששואלים אותה באיזה תפקיד נהנתה יותר, היא מתקשה להחליט: "התפקיד הראשון היה תפקיד יותר על הנדסה ופחות חימוש אבל העבודה היתה אינטימית וקרובה ללב והתחברתי לאנשים, כי היו שם פחות אנשים. בחטמ"ר זה היה יותר מעניין והיו לנו יותר אנשים וגם ראיתי בדיוק מה זה באמת חימוש".
מה בעצם כלל התפקיד?
"אני הייתי עוזרת קצין חימוש, שזה אומר אחראית על מרכז טיפולים החטיבתי, תפקיד שנחשב למאוד גברי וצריך להיות בו מאוד עקבי ומדויק, בכל הקשור לאחזקת כלי הרכב, כדי שההתנהלות המבצעית תתנהל כסדרה. נוסף על כך אני הייתי אחראית על כמות לא מועטה של חיילים ונגדים וכמובן שהייתי גם
מוגס מודה שהתלבטה לפני שבחרה בתפקיד התובעני: "רציתי אותו. ידעתי שזה תפקיד מאוד מורכב וקשה אבל הוא גם הכי מעניין. בהתחלתי לא רציתי כי חשבתי שזה תפקיד קשה אבל אז עניתי לעצמי בקלישאה הצבאית 'שקשה יש רק בלחם'".
איך קיבל אותך קודמך בתפקיד, הוא לא נפגע מזה שבחורה מחליפה אותו?
"ממש לא. הוא קיבל אותי יפה מאוד, אגב הוא החליף בתפקיד בחורה אתיופית שגם היא הגיעה מקריית גת".
אז נכון שהעבודות היום יומיות על הכלים של החטמ"ר היו עיקר תפקידה של מוגס אבל אין ספק שהחלק המעניין והפעיל ביותר היו חילוצי הרכבים שנתקעו במהלך הפעילות המבצעית של החטיבה כאשר הם בדרך כלל בדיוק כמו שמרפי אוהב אי שם בין השעות שתיים לשש בבוקר "כי אז אני צריכה לישון", מסבירה אסתי את השעות האטרקטיביות לחילוצים.
את החילוץ הראשון שביצעה מוגס, היא אף פעם לא תשכח: "נכנסנו לכפר הערבי א-סמוע שנמצא בדרום הר חברון. אמרו לנו שיש "זאב" (רכב ממוגן שנמצא בשימוש צה"ל ומג"ב המשמש לנשיאת לוחמים וציוד - א"מ) בשיפוע צד. לא ידעתי מה זה "זאב" כי אני הגעתי לתפקיד הזה מחיל ההנדסה ולא הבנתי איך ומה עושים, מה גם שזה היה בשיא החורף בשבת הראשונה שלי בתפקיד.
עד שהגענו לשם עברנו סרט שלם. היינו צריכים חיפוי ובאנו למקום עם רכב קל כשמסביבנו כל מיני רכבים ממוגנים. כשהגענו למקום ראיתי המון חיילים שכולם לובשים שכפ"צים וקסדות. ואני ואלון, הנגד שעבד איתי, יצאנו לשטח רק עם שכפ"ץ, וגם זה בקושי.
"אני פחדתי בדרך לשם כי הוא סיפר לי בדרך שהוא מפחד שהפלסטינים יזרקו עלינו כל מיני דברים כמו אבנים ומקררים".
הנסיעות בשטח עוין הלחיצו אותך או שעם הזמן הלחץ ירד?
"תמיד יש לחץ, אני לא חושבת שהלחץ השתנה עם הזמן. אבל הלחץ הכי גדול זה לא כשאני יצאתי לחילוץ אלא כשהחיילים שלי יצאו לחילוץ. אז הייתי מודאגת ומתקשרת כל חמש דקות ושואלת אותם 'איפה אתם', 'הוצאתם את הכלי?', 'יצאתם מהמקום?' ולא נרגעת עד שהם חוזרים".
מי שלא מכיר את הנושא אולי מקל ראש בפעילות של מחלצי הרכבים שנתקעו במהלך הפעילות המבצעית, אולם למוגס ברור שמדובר בפעילות בעלת חשיבות גדולה: "אני גרה בקריית גת, שזו עיר שקרובה מאוד לגזרה שלי, אז אני יודעת טוב מאוד עד כמה גדולה החשיבות שכל הרכבים יהיו כשירים. צריך להבין שרכב תקוע או לא תקין זה רכב שחסר בשטח או שזה מה שיכול למנוע את ניסיון הפיגוע הבא.
כל חייל יודע שזה ממש לא פשוט לעבוד מול נגדים בצה"ל. יש שיגידו כי הנגדים זה עם קשה שלא אוהב לקבל הערות והוראות מחיילים צעירים. מוגס למדה גם היא שנגדים זה לא הדבר הכי כיף בעולם, אולם לדבריה היא מצאה את הדרך להסתדר איתם: "אני הייתי הבחורה הראשונה בתפקיד שביצעתי בגדוד ההנדסה.
"אמנם בתפקיד בחטמ"ר היתה בחורה אבל גם זה היה תפקיד של בנים. סיפרו לי שלפני שהגעתי הם היו בטוחים שתגיע איזו רולה גדולה ושמנה כזאת שתפחיד אותם ואז קיבלו מישהי כמוני קטנה ולא מאיימת וזה מאוד הפתיע אותם. הם לא חשבו שאני אשרוד ואני בטוחה שהיו כאלה שאמרו 'מי זאת הקטנה הזאת שתיתן לי פקודות'".
ומה קרה כשהקטנה הזאת אמרה לנגדים משהו שהם לא רצו לשמוע?
"לא היתה להם ברירה והם ביצעו את התפקיד, לפעמים עם פרצוף, אבל ביצעו. בסך הכל לא היו לי הרבה בעיות, אין מה לעשות. אם הם לא יעשו את העבודה, אז מי יעשה אותה? הם פשוט היו חייבים לקבל את זה".
זה נשמע פשוט, אבל מדובר בתהליך לא קל בו הוכיחה מוגס לכולם שהמין הנשי לא פחות טוב מהמין הגברי גם כשמדובר בתפקיד כזה: "נכון שבהתחלה היו מקרים עם נגדים שלא הסתדרנו כמו לדוגמה עם מנהל העבודה שלי שהיה גבר בן 42 שהיה ותיק בתפקיד ונגד בדיוק כמו שכתוב בספר, ואפילו יותר גרוע. בהתחלה היה לו קשה מאוד לקבל אותי והרגשתי את זה, אבל אחר כך, אחרי שהוכחתי לו שגם בחורה יכולה לעשות את התפקיד על הצד הטוב ביותר ולא רק גברים, התחלנו להסתדר".
דווקא עם החיילים הסדירים למוגס היה הרבה יותר קל, "החיילים קיבלו את זה יותר טוב מאשר הנגדים. אני חושבת שזה היה כך כי הייתי להם דמות של אמא, מישהי שמקשיבה ונותנת יחס. זה דבר שגם גברים יכולים להביא אבל כשבנות עושות את זה זה בא יותר עם רגש", היא מפרשת.
הדעות השוביניסטיות וההערות הסקסיסטיות שכמעט כל חיילת נתקלת בהם בצבא לא ריפו את ידיה לרגע: "אני פשוט ניסיתי להוכיח את עצמי ולהראות שאני טובה בתפקיד לא בגלל שאני אישה אלא כי אני פשוט טובה בזה. איך שאני ראיתי את זה בצבא קודם כל אני בעלת תפקיד ורק אז אני אישה".
ואיך הגיבו הלוחמים שאת זו שהגיעה לחלץ?
"קודם כל אומרים לי שסוף סוף יש ריח של אישה במקום ואז הם סקפטיים ואומרים לי מה כבר את יכולה לעשות כדי לחלץ את כלי הרכב".
יש הבדל בין אישה לגבר בחילוץ רכבים?
"יש הבדל. אני למשל לא אעשה את הדברים הקשים פיזית, יש לי נגדים שזה התפקיד שלהם, ברור שאם צריך עזרה אני אעזור. למרות שיש מי שיגיד שזה חלק מהתפקיד של הקצינים, אני לא מסכימה עם זה. אני חושבת הקצין צריך להיות מפקד האירוע ולוודא שהכל בסדר מתנהל כמו שצריך ובאופן בטיחותי ורק אם צריך עוד עזרה אז לעזור".
בסופו של דבר לא רק שמוגס הסתדרה טוב עם הנגדים והחיילים איתם שרתה, היא גילתה להפתעתה שהקשיים הגיעו דווקא מכיוונן של הבנות.
"למען האמת היה לי יותר קשה עם החיילות מאשר עם חיילים. בנים הרבה יותר ממושמעים מאשר בנות לדעתי, חיילות הן יותר קשות במיוחד כשאת בחורה והן באות בקטע של 'את מבינה אותי', אבל לא, אני לא מבינה".
משפחת מוגס עלתה לישראל מאתיופיה בשנת 1991. "לא עלינו בשום מבצע", היא מספרת, "פשוט עלינו לטיסה ונחתנו בישראל. הכל היה ממניעים ציוניים, היינו משפחה אמידה באתיופיה שהחליטה לעלות לישראל". למוגס שתי אחיות ואח, שמשרת כשוטר בירושלים ובסופי שבוע היו שני האחים מעבירים חוויות על אירועי השבוע, כל אחד והגזרה שלו.
את אמם הם העדיפו לא לשתף. "אמא שלי היא האמא הכי דאגנית בארץ", היא מסבירה את המידור. אין ספק שהמשפחה מפרגנת לבת החיילת על אף שמדובר במשפחה דתית. מי שפחות פרגן הם המורים בבית הספר הדתי בו למדה מוגס. "הם לא קיבלו את זה יפה. הם ניסו לשכנע אותי לא ללכת לצבא. אמרו לי 'את בחורה דתייה, איך שומרים שם שבת' אבל לא הקשבתי. לפני כמה זמן פגשתי את המורה לתנ"ך שלי שראה אותי עם דרגות של קצינה. התגובה הראשונה שלו היתה 'מה, את לא פקידה?' אמרתי לו 'לא, תתפלא'".
אין ספק שכשמוגס הסתובבה בקריית גת לבושה במדים היא העבירה מסר לסביבה בה היא חיה. "ללבוש מדים זה מרגש. זו מעין סוג של אמירה שאני נותנת מעצמי שלוש שנים למדינה. לא ממניעים אישיים אלא מתוך ציונות".
את רואה את עצמך בתפקיד שלך מודל לחיקוי?
"כן. במיוחד עבור בנות דתיות שמגיעות לצבא מבתי ספר דתיים. בין אם הן חושבות להתגייס או לעשות שירות לאומי אני אומרת להן שאין סתירה בין זה שהן דתיות לבין זה שהן משרתות בצבא. אפשר לעשות את שניהם ובצורה יפה. ובנוסף לזה הן יכולות לעשות כל מה שהן רוצות, גם תפקידים של גברים".
למרות השרות הקשה שעברה, אם שואלים אותה מוגס לא מהססת להמליץ לבנות אחרות ללכת בדרך בה היא בחרה: "אני מאוד ממליצה על החיל שבו שירתי למרות שמבחוץ הוא לא נראה אטרקטיבי. אגב, זו הבעיה של החיל. קשה לשמור על החיילים ורבים אחרים לא רוצים להגיע לכאן, אבל אני רואה שאותם חיילים עושים עבודה מאוד חשובה ובלעדיהם צה"ל לא יזוז וחשוב לשמור עליהם".
איזה מסר היית מעבירה לבאות אחריך?
"יש לי מסר חשוב לבנות: תהיו חזקות. אתן כן יכולות לעשות את זה. אין כזה דבר תפקיד של גברים. אני בכלל רוצה לצאת מזה מההכללות הללו אין תפקידים לגברים ולנשים. יש תפקידים קשים, אבל אפשר לעשות אותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
