מסביב לעולם עם 50 כוח סוס
שלושה הולנדים יצאו לדרך בפולקסווגן טרנספורטר שנת 1984. המסלול: מהולנד לדרום אפריקה. המטרה: מתן עזרה לדרום אפריקאים. השבוע הם נחתו בכיכר החתולות בירושלים, ולמרבה ההפתעה הירושלמים קיבלו אותם בחום
השבוע, ממש מתחת לאפם של אלפי העוברים ושבים באזור הסואן, חנה ואן מסוג פולקסווגן טרנספורטר בצבע כתום, שנראה כמו תאונה בין קרוון לפיק-אפ.
סקרנים רבים התאספו סביב בן הכלאיים התחבורתי וניסו להבין מה לעזאזל קורה בתוכו. אחרי הכול בירושלים, כמו בירושלים, כל דבר מעורר עניין.
בעלי הרכב, שלושה הולנדים חביבים, לא ממש הופתעו ממבול השאלות שניתך עליהם. הם רצו וביקשו בכך, יש להם מסר להעביר והטרנספורטר שלהם הוא רק כלי השרת. הם עוברים פה כדי לשנות את העולם, והם עברו חצי עולם בשביל זה.
מינה בונמה (25), מרטן מולדר (24) והנק ויגטר (25) יצאו מהולנד למסע ברכבם עד לדרום אפריקה הרחוקה. המטרה: לסייע לנזקקים בדרום אפריקה. האמצעים: הון אנושי בלבד. ההחלטה לנסוע לדרום אפריקה ברכב הייתה מובנת מאליה עבור שלושת ההרפתקנים, והטרנספורטר שלהם הפך לביתם הקט מאז שיצאו לדרכם בסוף אוגוסט. הם חלמו על מסע כזה משך שנים, וכשהבינו שמחיר הטיסה משתווה כמעט למחיר הנסיעה ברכב, ושאפשר לשלב קצת צדקה על הדרך, החליטו לצאת אל המסע.
הרעיון לנסוע בטרנספורטר הגיע מאביו של ויגטר, שרכש רכב דומה ודיווח כי מחירו זול, כי הוא יציב ומתודלק בדיזל וכי המסים המשולמים בגינו נמוכים מאוד. החבורה החלה בחיפושים קדחתניים באתרי אינטרנט אחר דגם דומה, ולאחר זמן מה נמצאה המציאה. טרנספורטר 3 מודל 1984 בצבע כתום. הם קראו לו "דאוטזן", על שם הדוגמנית שיצאה מהעיירה שלהם, דאוטזן קרוז.
ברכב ישנם העזרים הבאים: חשמל במתח של 220 וולט (אף שלפעמים פשוט מושכים חשמל מפנסי רחוב), כיריים ותוף ממכונת כביסה לבישול, מים זורמים, ארבעה דרגשים לשינה (יש גם שירותים, אך הם כבר לא בשימוש), מדף לספרים, תאורה, רדיו ומוזיקה וגרזן לחטיבת עצים. יש אפילו כפכפים הולנדים מעץ, אבל מה - הם שכחו את הג'ק. עד עכשיו הכול עבר חלק. סוריה הייתה חביבה אליהם, ירדן הייתה נינוחה. לגבי העתיד בסודן ובאתיופיה הם כבר פחות בטוחים.
אז מי אלה האנשים שעוזבים הכול ויוצאים לשוטט במדינות מסוכנות (לא ישראל, כן?), ללא אמצעים, ללא הגנה, וללא כרטיס פלטיניום, שמקנה הנחה בהולידיי אין. בונמה - עם צירה בנ' - הוא גאון טכנולוגיית תקשורת ומידע (איי-סי-טי), שבגיל 21 נמאס לו מלימודים והוא הקים חברה לבניית אתרי אינטרנט.
מולדר הוא היפי אמיתי, שסיים בהצלחה תואר מהנדס והוא בעל תושייה רבה. אמו, דרך אגב, התנדבה בקיבוץ בצעירותה. ואחרון חביב, ויגטר, סטודנט לתקשורת, מומחה בשיווק ובעל שתי ידיים שמאליות. שלושתם מחבל פריזלנד שבהולנד. הם חברים עשר שנים, ומעידים על עצמם כי הם אוהבים חופש, וכי הם אוהבים לטייל, לחקור, להפיץ טוב בעולם ולעזור ולתרום לאנושות. בקיצור, נשמות טובות.
לוויגטר
"רצינו למשוך תשומת לב לקראת הנסיעה ולגייס כספים, כדי שנוכל לעזור כשנגיע לדרום אפריקה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת הייתה לפתוח עמותה. גייסנו אנשים מהולנד, אספנו תרומות ויש לנו כמה בעלי חסות", מספר ויגטר. שם העמותה הוא "Threelefthands", על שם ידיו השמאליות של ויגטר. בונמה ומולדר יודעים לעשות הכול בערך, כולל לטפל ב"דאוטזן".
אז איך, למען השם, מסתדרים לבד, בלי עזרה מההורים ובלי ארוחות קפואות במיקרוגל?
"אנחנו מבשלים לעצמנו", מעיד בונמה, "קונים אוכל בשווקים, ואוכלים הרבה אורז ומקרוני. יש לנו כלי מטבח ואנחנו קונים סירים מיד שנייה.
"חוץ מזה יש לנו תוף ממכונת כביסה. אנחנו מבעירים אש בתוכו ומניחים מעליו את הסירים, זה שומר לנו על האש. אנחנו ממעטים לקנות אוכל מוכן וחוטאים באוכל זול, כמו חומוס או פלאפל. כביסה אנחנו עושים ביד או אצל אנשים, ומתקלחים לרוב בבתים שמזמינים אותנו אליהם או שמתקלחים במקלחות בחופי הים".
לא משעמם לכם קצת?
"יש לנו הרבה זמן פנוי, זה נכון", אומר ויגטר. "אז לומדים לנגן קצת בגיטרה, קוראים ספרים, ויש הרבה זמן למחשבות. מנסים להסתדר בשטח. לבונמה יש את הראש העסקי, הוא כל הזמן חושב קדימה על איך להסתדר. לדוגמה, הוא ארגן לנו ארוחה ב'בלאק בורגר' בתמורה לכך שנתלה פוסטר שלהם על הרכב".
נו, ואיך ציון?
"הגענו לישראל ב-29 באוקטובר. פתאום רואים בנות במדים, רזות ויפות ומדברות איתנו באנגלית", צוחק מולדר, "היינו ליד טבריה, אצל חברים של הורים. הבעלים של המסעדה 'דג על הדן' אירח אותנו יפה. הספקנו די הרבה: מסקנו זיתים, הזמינו אותנו להופעה של 'מוניקה סקס', ביקרנו בבית זרע, היינו בארוחות שבת. זה מדהים, בונמה אפילו שלח תמונה לאמא שלו.
"הוא רוצה ארוחה כזו. אפילו ברחובות ביקרנו. מה שכן, ממש קשה להתמקח פה, ישראלים לא מורידים שקל", מתלונן בונמה. ההולנדים המעופפים נחתו על המדרכה מתחת לכיכר החתולות לאחר שביקרו בתל אביב. "זה אחלה מקום, המשטרה לא מציקה לנו, אנשים מגיעים כל הזמן, מזמינים אותנו להתארח. אנחנו שלושה שבועות בישראל וישנו ברכב רק כמה פעמים".
השבוע הם החלו לחפש עבודה. התכנון הוא למכור קפה ותה. בערך אלף יורו חסרים להם להמשך המסע המופלא. בונמה, עם המוח הקדחתני שלו, כבר רוצה להרים הפקת גיוס תרומות לאפריקה במועדון בעיר.
עד כאן הכול טוב ויפה, ארץ ישראל מחייכת אליהם, אבל נותרו עוד כמה ארצות ביבשת אפריקה שעוד נותר להם לעבור בהן, שהן פחות ידידותיות. מצרים, סודן, אתיופיה, קניה, טנזניה, מוזמביק, והיעד הסופי - דרום אפריקה. "אפשר לתכנן הכול, אבל בסופו של דבר, כשיוצאים לדרך דברים משתנים והכול עניין של אלתור, ולהתמודד עם מה שצריך. אנחנו אופטימיים", מסכם מולדר.
נא להמתין לטעינת התגובות
