שוהר מידות
מנצחת במכרזים שרק היא יכולה לגשת אליהם. גובה אחוזי רווח "שערורייתיים". נחקרת בחשד לשוחד בכירים ואת הכסף היא גובה פעמים רבות באלימות. תחקיר "המגזין" חושף: כך פועלת חברת "שוהר" שגובה את החובות בעשרות רשויות מקומיות. נציגי החברה: אנחנו מסרבים להגיב
וידוא התשלום והמנגנון הסבוך לאיתור החייבים פשוט לא היו שווים את הטרחה עבורן, וכך נוצר מצב שחובות רבים מדוחות החנייה לא נגבו כלל. לכן, החליטו עשרות רשויות מקומיות להעביר את הגבייה לחברות חיצוניות, כדי שאלה יאספו את החובות עבורן בתמורה לאחוז מן ההכנסות.
אלא שכעבור שש שנים מאותה החלטה, מעלה תחקיר "המגזין" סימני שאלה רבים לגבי שיטות הפעולה של החברה העיקרית שגובה את החובות ברחבי הארץ, "שוהר שירותי חנייה", הפועלת ביותר מ-20 רשויות מקומיות.
החל במכרזים בהם זכתה, דרך אופן הגבייה וכלה במערכת היחסים עם העיריות. למרות כל אלה, החברה, שמנוהלת על ידי נתן שורר וג'ורג' פסמניק, זכתה עד כה במרבית המכרזים ברשויות השונות ברחבי המדינה ואפילו קיבלה לידיה לאחרונה אחריות נוספת כשזכתה במכרז לגבייה של המשרד לאיכות הסביבה.
עיריית כפר סבא היתה אחת מהרשויות שבחרה בחברת שוהר כבר בשנת 2002 במ?כרז פתוח לציבור. פתוח טוב, לא ממש. באותו מכרז נכלל גם תנאי סף שלפיו רק חברה בעלת ניסיון של 50 אלף גביות תוכל להשתתף בו. באותה עת רק לחברה אחת בארץ היה הניסיון הדרוש-חברת שוהר. בהסכם שנחתם נקבע שהעירייה תעביר סכום שיא של 70 אחוז מכל גבייה לשוהר.
כבר לאחר שנכנסה לתפקיד, החלה שוהר להציג הכנסות גבוהות: הגבייה עלתה מ-1.1 מיליון ב-2001 ל-2.5 מיליון שקל ב-2002. בשנה שלאחר מכן קפצו ההכנסות ל-3.5 מיליון שקל-עלייה של שני מיליון שקל בתוך שנתיים. אולם למרות ההכנסות הגבוהות, לקופתה של עיריית כפר סבא זרמו פחות כספים מהתקופה שלפני כניסת החברה לעיר, בעקבות ההסכם.
בדוח שכתב מבקר העירייה אליעזר פוירשטיין ב-2004 נכתב כי "לא נעשה ניתוח כלכלי של הסכומים שאיתם נחתם החוזה עם חברת שוהר, והסיבה להעלאת האחוז לשיעור כה גבוה לא מבוססת על נתונים. רק לשם השוואה, קבלן אחר, העוסק בגבייה של ארנונה עבור עיריית כפר סבא, מקבל שיעור משוקלל של 1.11 אחוזים מסכום הגבייה".
איך הצליחה שוהר להעצים כל כך את ההכנסות? במהלך אותן שנים הגיעו לעיריית כפר סבא
אחד הלוחמים הגדולים ביותר נגד ההסכם שחתמה חברת שוהר עם העירייה הוא חבר המועצה גיא בן גל. "הגיעו אליי במהלך השנים האלה טענות רבות של אזרחים על עיקולים לא סבירים ועל גבייה מטורפת", הוא מספר, "כמו כן תושבים לא הפסיקו לי לספר לי על נוהלי עבודה מאוד בעייתיים של הגובים".
מעיריית כפר סבא נמסר כי "עם קבלת דוח המבקר, ולאור הערותיו, הוחלט להעביר את חברת הגבייה ורשות החנייה לידי החברה הכלכלית, שביקשה שהות של שנה ללמידת הנושא. משהחליטה כי אין כדאיות במהלך הוחלט לצאת למכרז חיצוני ב-2007 ומרגע זה ירדו רווחיה של חברת הגבייה ל-40 אחוז, ותוקנו הליקויים. משנת 2004 ניכרת עליה משמעותית ברווחי העירייה מחנייה, וכמובן שלאחר המכרז, הרווחים עלו עוד יותר".
ההסכם שהושג בין עיריית כפר סבא ובין שוהר לא עצר באזור השרון. החברה החלה לפעול גם ברחובות באותן שנים, ושם היו המספרים גדולים בהרבה.
בשנת 2005 גבתה שוהר בעבור העירייה חובות בסכום כולל של כ-15 מיליון שקל, מהם יותר מ-10 מיליון שקל הגיעו היישר אל החברה. במקביל לקחה לעצמה החברה 92 אחוז מכל דמי הגרירה בעיר, ומספר הגרירות זינק.
"ההסכם שעשתה עיריית רחובות עם שוהר היה הסכם שערורייתי, אחד מההסכמים הגרועים שנחתמו אי פעם", טוען חבר מועצת העיר באותה עת, יגאל קהלני, "העירייה קיבלה שליש בלבד מרווחי הגבייה, בעוד שהחברה קיבלה שני שלישים מהרווחים. מי שמע על חלוקת אחוזים כזו? זה הרי לא הגיוני".
גם ברחובות הוארך ההסכם ללא מכרז נוסף. "למרות שבכל שלוש השנים אני זעקתי לכל עבר, גורמים בעירייה האריכו את החוזה בעוד שנה ולקח להם זמן דומה להוציא את החברה מהעיר", מוסיף קהלני.
"רק אחרי שנה וחצי, בתקופת הבחירות, כינס ראש העיר שוקי פורר מסיבת עיתונאים ואמר שחברת שוהר תפסיק לעבוד עם העירייה".
באותו כינוס ובישיבות המועצה הצהיר פורר שהוא "איננו שבע רצון מהתנהגות החברה הגוררת. . . אנחנו מתכוונים למתן זאת כדי שלא תהיה גרירה לא עניינית".
מעיריית רחובות נמסר כי "חברת שוהר סיפקה לעיר שירותים שונים מכוח זכייתה במכרז. במשך ארבע שנות פעילותה עמדו אחוזי הגבייה של חובות חנייה על כ-80 אחוז, אולם לקראת סוף תקופת ההתקשרות רבו תלונות התושבים על התנהלות החברה ואופן הגבייה האגרסיבי.
"על כן, בשנת 2006 יצאה העירייה במכרז חדש שהעמיד תנאים מחודשים. חברת שוהר איננה מספקת עוד שירותים לעירייה, למעט סיום ביצוע פעולות גבייה שבהן החלה בזמן התד קשרותה עם העירייה ותוך הפחתה משמעוד תית של אחוזי העמלה, כאמור".
איך הסכימו העיריות להסכמים "השעד רורייתיים" האלה, כפי שמכנה אותם קהלני? לפחות באחת מהן, בלוד, נבדק חשד לשחיתות ברמה הגבוהה ביותר: האפשרות כי מנכ"ל החברה שורר נתן שוחד ללא אחר מאשר ראש עיריית לוד דאז, בני רגב וראש לשכתו, מאיר אברג'יל.
במאי 2006 נעצר שורר לחקירה ביחיד דה לחקירות הונאה, שם מסרו כי "המשטרה סבורה כי ממצאי החקירה מגבשים תשתית ראייתית למתן שוחד כנגד ראשי ארגונים עסקיים שבאו במגע עם עיריית לוד, ובהם מנכ"ל חברת שוהר".
תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז מרכז לעיון והחלטה טרם נמסרה. אך למרות כל זה, בינתיים, ממשיכה העירייה לעד בוד עם החברה.
שלוש הרשויות שהוצגו לעיל הן לא היחידות שבהן עובדת החברה והן בוודאי לא הרווחיות שבהן: בשנים האחרונות גבתה שוהר עשרות מיליוני שקלים מתושבים באילת (כ-11 מיליון שקל מגביות בד2006) ; בחדרה (כ-12 מיליון שקל באותה השנה) ; ובגבעתיים (כ-6.3 מיליון שקל בשנה זו) ושלשלה לכיסה אחוזי רווח דומים לאלה שצויינו מעלה.
לא רק הסכמי הרווח השערורייתיים והמכרזים מעוררים סימני שאלה, גם הליך המינוי של נציגי הגבייה. לפי עורך הדין דב גלעד כהן, פקיד הגבייה בעיריית גבעת שמואל, נציג חברת שוהר מונה שלא לפי הדרוש בחוק.
חוזר המנהל הכללי של משרד הפנים מבהיר ששר האוצר צריך לאשר כל פקיד גבייה עירוני, בכפוף להמלצה של שר הפנים ותוך ציון שמו של האיש, כלומר-האישור הוא אישי. עם זאת, למרות ההנחיות המדויקות, חרגו מהן המשרדים כשאישרו לשלושה בעלי תפקידים, לא אנשים ספציפיים אלא נושאי משרה, לאייש את התפקיד.
כלומר, איכותם ויכולתם של האנשים כלל לא נבדקה אלא רק תו התקן של התפקיד שהם ממלאים. ממשרד המשפטים נמסר בנושא כי: "נושא המינוי של פקיד הגבייה בעיריית גבעת שמואל נמצא בבדיקה".
בימים אלה ממתינה שאילתה שהגיש עורך הדין כהן למנכ"ל משרד הפנים בדבר חוקיות המינוי של הפונקציונרים הללו, אשר לא נענתה מאז חודש מרס השנה. אם יתברר שהדבר נעשה לא כחוק, לטענת עורך הדין כהן, קיימת עילה משפטית לתביעה ייצוד גית לביטול כל הגבייה משנת 2002, עת ניתן האישור.
המשמעות: אם אכן יתברר שהמינוי היה בלתי חוקי והתביעה תתקבל, עיריית גבעת שמואל תצטרך להחזיר מיליוני שקלים לאזרחים שאת כספם גבתה חברת שוהר. ממצא נוסף מעלה שעורכת הדין זיווה וולף-לוי, שמייצגת לעתים את העירייה בתביעות נגד חברת שוהר, לא רשאית לכאורה לעשות כן משום שמשרד המשפטים מעולם לא נתן לה היתר, הנדרש כחוק, לייצג את העירייה בהליכים פליליים.
מהעירייה נמסר כי "חברת שוהר מספקת שירותי ניהול וגביית דוחות חנייה לעיריית גבעת שמואל, לאחר שזכתה במכרז שבוצע כדין, והצעתה נמצאה כהצעה הטובה ביותר מבין שלושת המציעים. כל גובה מס שמבצע פעולת גבייה למען העירייה עבר ועדת בדיד קה על פי חוזה מנכ"ל משרד הפנים, וההתקד שרות עם החברה חוסכת בעלויות העירייה, משפרת את מערך האכיפה ומשפרת את השירות לתושב".
בעניין הייצוג של גברת וולף נמסר כי: "הטיפול המשפטי בדוחות החנייה החלוטים מתבצע על ידי עורך דין מוסמך, שאושר על ידי העירייה. שירות זה כלול בסל השירוד תים שנותנת חברת שוהר לעירייה במסגד רת המכרז". עורכת הדין וולףדלוי סירבה להגיב.
אז איך הצליחה חברת שוהר להעצים את רווחיה כל כך? איך אילצה את התושבים, שלא ששו לשלם את הדוחות, להעביר את הכספים? מעדויות שהגיעו לידי "המגזין" עולה כי במקרים רבים משתמשים פקיד די הגבייה בשיטה של איומים, הפחדות ואלימות.
"שיטות הגבייה של חברת שוהר רבות", מספר עו"ד דרור רדאי, שעם השנים הפך מומחה לתביעות כנגד חברות הגבייה הפרטיות. "בכמה מקרים הם הגיעו אל אנשים למקום העבודה כדי להביך אותם, התדפקו על דלתות באישון ליל, שוחחו עם ילדים. האזרח הפשוט חסר את האמצעים הכלכליים, את הידע המשפטי ואת האנרגיות כדי להיכנס איתן לדיון משפטי, ולכן יעדיף לשלם, גם אם החובות תפחו הרבה מעבר למידת ההיגיון".
.
מוטי מאיר, סנכ"ל פיתוח בחברת סטארט אפ, נפל קורבן לאחד מאותם פקחים. "אשתי התקשרה אליי לעבודה בשבע בערב ואמרה שיש מעקלים בבית", הוא מספר.
"לא הבנתי בכלל על מה מדובר, מעולם לא הייתי חייב דבר לאיש. היא סיפרה שהם מכים על החלונות, שוברים את התריסים ושהיא מבועתת. 'הם מאיימים עליי ומנסים להיכנס בכוח', היא אמרה. ברקע שמעתי את הילדים שלי בוכים".
האווירה האלימה הפכה לממשות כאשר הגיע הביתה בבהילות מן העבודה. "עמדו מולי שני גברתנים מחברת הגבייה עם צו עיד קול", הוא מספר, "הם אמרו לי'יש לך דוחות על קנסות חנייה שתפחו לאלף שקל, אתה תפתח לנו את הבית ואנחנו נעקל לך את הדברים. הם היו באטרף של עצבים, ואמרו לי'אתה לא נכנס לבד, רק איתנו'.
אמרתי להם שלא אוכל לתת להם להיכנס לפני שאקשור את הכלב, שעלול לתקוף אותם. אחד מהם בתגובה הצביע על האקדח ואמר'אם צריך נוריד לכלב שני כדורים בראש'".
מאיר תבע את חברת הגבייה ואת אחד הגובים, אורי מיטרני, ובבית המשפט נתגלה שה"חוב" של מאיר תפח ותפח אף על פי שניתן למכונית שלא שייכת לו כלל, והכתובת שאליה נשלחו הדוחות היתה שגויה. עיריית גבעת שמואל נאלצה במקרה זה לשלם פיצויים בסכום גבוה.
מיטרני, מצדו, הגיש תלונה כנגד מאיר על תקיפה. בעדותו הכחיש את הדברים שמיוחסים לו, וציין כי "מאיר החל לנבל את פיו ואיים כי במידה ונגיע לדלת הוא ישסה בנו את כלב הזאב הנמצא מעברה השני".
מיטרני, אגב, עדיין עובד בתור מעקל, אף שמתנהלת נגדו חקירה בעניין תקיפת אישה באשדוד, ולמרות שהחוק לא מתיר למעקל להמשיך בעבודתו כאשר מתנהלים נגדו הליכים בגין עבירה פלילית.
אותה אישה מאשדוד לא תשכח את הערב שבו הגיע מיטרני לביתה. "הילדים שלי עדיין מפחדים לפתוח דלת", היא מספרת, מפחדת להזדהות, "הוא נכנס בכוח למרות שביקשתי שיחכה לבעלי. הוא דרך לי על הרגל בכוח ונתן לי אגרוף. זה פשוט לא להאמין: על הקנס, שהיה בסך הכל 70 שקל, שילמתי עד היום כבר 2,500 שקל ".
למיטרני ניתן צו הרחקה מהעיר ומהמתלוננת והוגש נגדו כתב אישום. עורך דינו של מיטרני, מנחם רובינשט טיין, מספר סיפור אחר לגמרי. לדבריו, האישה היא זו שתקפה את מיטרני ו"מוטב היה שכתב האישום לא היה מוגש. היא נשכה אותו עד זוב דם. הפעילו נגדו אלימות לא פרופורציונלית".
דוגמה נוספת לאגרסיביות שבה משתמשת חברת שוהר היא המקרה של י'. היא מספרת כי גובה שעובד בחברה נכנס לביתה ללא הזמנה מפורשת, ודרש סכום של 2,000 שקל על קנס של 70 שקל שנתנה לה עיריית רחובות.
י' מעידה כי הגובה הפיל את המחשב של המשפחה כשעבר בבית, וציין מה ניתן לעקל. "האיש פשוט פרץ אחריי כמו שפוט רץ מחכה", היא מספרת, "נכנסתי והוא דחף אותי פנימה. הייתי לבד עם הילדה שלי, הבן שלי התחיל לצרוח והייתי בטוחה שמישהו בא לרצוח אותי.
"הוא היה גבר בן 35 בבגדים אזרחיים, התיישבתי על המקום. עוד אחרי כל הצרחות הוא התדיין איתי וניסה שאשלם לו את הקנס בכרטיס אשראי. הגשתי עליו תלונה במשטרה". המשטרה חקרה את הגו ט בה ואת התלונה, אך החליטה שלא להמשיך בהליכים. לאחר האירוע הגיעה החברה עם י' להסדר, לפיו תשלם סכום מופחת בהרבה מזה שנדרש ממנה בתחילה.
במקרה אחר פסק בית המשפט פיצויים לזוג קשישים שמעקלים של החברה גרמו להם "עוגמת נפש קשה". השניים , עולים מחבר העמים שהשפה העברית אינה שגורה בפיהם, פתחו את הדלת לשני מעקלים, שלט דברי השופט בדימוס שטרסמן גבריאל "עשו להם, כולם ביחד וכל אחד לחוד, עוול גדול שהיה בכוחם למנוע אותו לו נהגו ברגישות ולא בנוקשות שבה נהגו".
וגם שופטים לא חסינים לשיטות העבודה של המעקלים: באחד המקרים הגיעו לביתו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יהושע פלפל צמד בחורים גברתנים, וניסו לפרוץ אליו. רעייתו הזעיקה את המשטרה, ולאחר חקירת המקרה ציין רב פקד אילן פרץ, שחקר את המקרה, כי אמנם לא נגרם נזק לבית, אך אלמלא ערנותה של אשת השופט הדירה היתה נפרצת על ידי המעקלים.
מנהלי חברת שוהר לא היו זמינים לתגובה בשבוע האחרון. עורכי דינם טענו שאינם מוסמכים להגיב, ואילו מזכירת החברה, שסירבה להזדהות, ציינה כי שוהר אינה מעוניינת להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
