שלום חבר
ג'יבלי הקטן, הסיוט של השנים האחרונות נגמר. תמסור ד"ש לדיגלי ובני כהן ושאר החברים, ותשמור לי מקום טוב באמצע. זהבי נפרד מחברו הקרוב
ראיתי אותך יושב בודד בקפה בכיכר מילנו. כעסת על הרבה אנשים שלא באים לבקר אותך, כעסת על משרד הבטחון שלא מגדיל לך את התמיכה. אני בדאווינים שלי הוצאתי ממך את הכעס והחזרתי אותך לתקופה שהיינו בפריז, אמצע שנות השישים, איך עשית מסיבה לכל אנשי הביטחון ששירתו באירופה ואני עם בני כהן ז"ל באנו ונאמנו שם בזכות המהפכה הסינית ובעד נצחון הו צ'י מין במלחמת ויטנאם. זרקת אותנו באחת בלילה מהבית שלך לחורף הפריזאי.
אה, יה ג'יבלי. תמיד כשהיית במצב רוח דפוק הזכרתי לך את סוזי, ההיא שהכרתי לך בקפה סלקט בבולבר מונפרנס ואתה עם המוח המוטרף שלך שיחקת אותה ולנטינו עם פרחים ושמפניה, חה, חה, חה. מי היה מאמין, גמגמת לה בצרפתית כל מיני שטויות מצחיקות עם 10 המילים שידעת בצרפתית.
יש לי בעיניים על הבוקר תמונות וידיאו שמוקרנות מהמוח, הישיבות בחצר של אבי
בנדר, התקופה שהיית הנהג של יעקב נמרודי, הימים שאתה ייצגת את הימין המוטרף, אני את השמאל ההזוי והיינו מתווכחים עד כמעט קטטה ואחר כך סוגרים את זה במחייה (עראק).
ג'יבלי ג'יבלי. היה לי הכבוד לשמש לך כתף בימים הקשים שלך אחרי האירוע המוחי. לא האמנת לאיזה מצב מחורבן הגעת. מזל שהיו לך כמה חברים קרובים שתמכו. מזל שהיה לך את שמעון "כושי" רימון, את ארול ושאר החברה שיהיו בריאים.
אני זוכר שדפקנו את הראש והזלנו דמעות כשדגלי הלך, שהתחרפנו בישיבות בחצר אצל אבי בנדר בצהלה, אני זוכר את הגאווה שלך כשהבן שלך החל לאייר בעיתון גלובס ושוב הזכרונות חוזרים לפריז לבלגאן, אתה בעסקי השו-שו, אני בעסקי מהפכנות וחלומות על עולם חדש טוב יותר. העולם היה חרא ונשאר חרא, הימין והשמאל היו חרא ונשארו חרא, החברות זה ערך שעולה על הכל.
צילמתי אותך לא מזמן. הצילום הראשון שעשיתי בטלפון הסלולרי החדש שלי. החליפו לי את הסלולרי ואין לי את התמונה. איזה קריזה.
אני שומע ברקע את יומני החדשות, יום רביעי בבוקר. מדברים על אלפרון, על עוד חיסול בדרום, על רשימת המתמודדים בפריימריס בליכוד, אליך עוד לא הגיעו. במדינת ישראל 2008 אתה לא אייטם פותח ביומן של גלי צה"ל. אצלי כן.
ג'יבלי הקטן, הסיוט של השנים האחרונות נגמר. תמסור ד"ש לדיגלי ובני כהן ושאר החברים, ותשמור לי מקום טוב באמצע.
נא להמתין לטעינת התגובות
