היכונו לבוא הראיס
הכינו מסכות, צחצחו מקלטים. זה יהיה אותו חולדאי אבל גרוע יותר. הוא לא יצטרך להעמיד פנים שהוא נחמד, הוא לא יפחד מאתנו. הביטחון שיחוש יוליד חולדאי מסוכן הרבה יותר. זה יהיה רובוטריק חולדאי. מחודש, נוצץ, חזק מאי פעם
והיה כמובן שולחן של ש"ס, עם כמה תלמידי קודש בני עשרים בערך, שטפילותם אומנותם, שבני גילם חסרי הכיפה והקשרים נלחמים במחבלים על הגדר כדי להגן על הטפילים שיהיו בריאים וחזקים ויהיה להם עוד כוח לינוק עוד כסף מהמדינה כדי שיוכלו לגדל משפחות ענק ולינוק עוד הרבה יותר כסף, אבל גם זה סיפור לדבר עליו אחר כך.
והיה גם דוד כהן, תושב השכונה, מתמודד ותיק ויהודי יקר, שביום שבו הגעתי להתגורר ברמת ישראל לפני שמונה שנים, נכנס לחצר שלי ואמר שהוא יכול לעזור שיסדרו לי פרצלציה, ואף על פי שלא ידעתי – ואינני יודע עד היום פרצלציה מהי, דבקה נפשי בחיבה רבה בדוד כהן, ואם הייתי יכול להניח שני פתקים לרשימת המועצה הייתי בוחר בדוד ללא היסוס, אבל את הפתק האחד שלי השקעתי בדב חנין, אבל על זה נדבר אחר כך.
בערך באחת עשרה בלילה התחילו להגיע תוצאות אמת שבישרו כי לאחר ספירה של כעשרה אחוזים מהקלפיות דב חנין מוביל על פני חולדאי וקצת נבהלתי. דבר אחד הוא להצביע בעד חנין, דבר אחר הוא לרצות שחנין ינצח. הרי הרק"חיסט הזה יכול להתחיל להלאים לנו פה רכוש פרטי, לשגר פקחים חמושים שייקחו מאלה שיש ויתנו לאלה שאין, ועוד לפני שנגיד אנדריי קוסיגין נראה איזה הומלס מזוהם בגדים נוסע בשם השוויון ואחוות האדם באוטו החדש שקנינו רק בשבוע שעבר.
אבל עברו שעתיים והתמונה קיבלה את צורתה הצפויה. רון חולדאי ניצח, חנין הודה בהפסדו והתקפל בחזרה לכסא חבר הכנסת המרופד והחמים בירושלים, ואנחנו נשארנו לבד עם רון חולדאי מסוכן כפליים. בלילה של הבחירות הפחדנו את חולדאי כמה שעות עם חנין, ועכשיו חולדאי ירצה לנקום. וכשחולדאי רוצה, חולדאי נוקם.
הוא לא יחכה כמו בדואי לאכול את הנקמה קרה. הוא ירצה אותה עכשיו, ישר מהגריל. דבר לא יעצור אותו בדרך להשיג את רצונו. דבר ממילא לא עוצר אותו אף פעם. אצטדיון כדורסל, בריכה, פינות ישנות ופיוטיות בעיר – כל דבר הוא רומס בדרכו, ויש לו עכשיו חמש שנים תמימות – עוד חמש שנים
הכינו את מסכות האב"כ. צחצחו את המקלטים. זה יהיה אותו רון חולדאי אבל גרוע יותר. עכשיו, כשלקח את הבחירות ויש לפניו קדנציה שלמה של שקט בלי להצטרך להעמיד פנים שהוא נחמד, הוא לא יפחד מאתנו. הביטחון שיחוש עכשיו יוליד תוצאה אחת בלבד – חולדאי מסוכן הרבה יותר. זה יהיה רובוטריק חולדאי.
מחודש, נוצץ, משומן, חזק מאי פעם. בתי החרושת ליצור דחפורים יעבדו במשמרות סביב היממה. הוא ישבור רחובות וסמטאות בסיטונות בשם התשתיות החדשות, בשם חגיגות המאה לעיר, בשם הטנק הדורסני שנטוע לו עמוק בנשמה. מי יודע – אולי הוא עוד יתיר לחברות הגרירה לעצור נהגים באמצע הרחוב, לפתוח דלת ולהעיף אותם מהמכוניות החוצה ולגרור את המכוניות לחניוני הגרירה, ואם זה לא מוצא חן בעינינו אנחנו יכולים להתחיל לקפוץ מהיום.
נסו פעם לבקר אצלו בלשכה ולהשמיע באוזניו איזו מלת ביקורת ותראו את התגובה – יותר נכון שמעו את הצרחות. אין לכבוד ראש העירייה יותר מדי כבוד למי שלא חושב בדיוק כמוהו, וזאת הסיבה שהפכה אותו לכל כך בלתי נסבל. זאת הסיבה שניקז לעברו זעם כל כך עצום.
זאת הדורסנות של חולדאי ששיגרה אותי לשים דב חנין בקלפי. אני רחוק מלהשתגע על חנין. אבטחת התחת שלו מראש שאם לא ייבחר לא יתקע על הכסא הלא נעים בלשכה הצרה של סגן ראש העירייה אלא יחזור לכנסת בירושלים, וההבטחות המעורפלות והבלתי ניתנות ליישום שלו לדיור זול, העלו באפי ריח מעופש של עוד פוליטיקאי מהשורה ולא את הכריסטיאן דיור המיוחל של ראש עירייה מסוג חדש.
גם התגייסות הסלבריטי העדרית העיוורת עאלק ברק אובמה לטובתו של חנין היתה דוחה, וגם – תסלחו לי אבל לא יכול להתעלם - מהאג'נדה הפוליטית שלו.
אבל סתמתי את האף כדי לאותת לחולדאי כמה יצא לרבים מאתנו מאף. אחד מכל שני מצביעים בתל אביב לא הצביע חולדאי. חנין – מועמד בעייתי - יצא לדרך לפני שלושה חודשים ובזמן הקצר הזה הצליח להשיג שליש מקולות המצביעים. אם חנין היה מתחיל לרוץ לפני שנה, יכול להיות שבלילה בין שלישי לרביעי היו רוקדים בכיכר רבין.
המספרים האלה אומרים לחולדאי שתל אביב מנופפת לעיניו בדגל אדום. הם אומרים לו שתל אביב לא אוהבת אותו. שהוא קיבל עוד קדנציה אבל הוא כבר לא השליט הבלתי מעורער, שאם לא חנין בפעם הבאה יגיע מישהו אחר שיתחיל בזמן את הקמפיין וקרוב לוודאי שיצליח להפיל אותו. אז עוד חמש שנים. זה הזמן שנשאר לחולדאי לענות אותנו, וגמרנו. הספירה לאחור החלה ביום שלישי. עברו כבר שלושה ימים. עוד חמש שנים פחות שלושה ימים וחולדאי בחוץ.
בעוד מועמדים אחרים בתל אביב וברחבי הארץ ניסו להציג רקורד של ביצוע, או התחייבו לחינוך, איכות חיים וצדק חברתי, הלך אורן שחור באופן הבוטה ביותר ישר אל הכיס. כשלא התרומם ככל הנראה בסקרים עם הבטחת ההקלה בקנסות חניה, העלה את התעריף לחנינת קנסות חניה שלמה, הוסיף משכורת 13 בדמות חניה חינם בכחול לבן, ולסיום – כדי לא לקפח את אלה חסרי המכוניות – הבטיח הקלה בארנונה.
שחור מזכיר את אחד מגיבורי ספרו של אפרים קישון המנוח "השועל בלול התרנגולות".
גיבור הספר, פוליטיקאי זקן וסכסכן בשם אמיץ דולניקר, מגיע לנופש ב"עין כמונים" כפר פרימיטיבי ונידח בגליל, ובתוך זמן קצר מצליח להפוך את הכפר השקט עד בואו על ראשו וגורר אותו למערכת בחירות סוערת, שהמתמודדים בה על תפקיד ראש הכפר הם הספר והסנדלר.
בסופן של הבטחות רבות שמבטיחים המתמודדים למצביעים, מסיים הסנדלר את ההתמודדות בהבטחה הישירה שמי שמצביע לו מקבל חמש לירות. ביום שלישי אמנם נמצאו לא מעט טיפשים שהאמינו ששחור באמת יכול לקיים את הבטחותיו, אבל לא היה די בהם כדי להושיב את שחור על כסא ראש העירייה.
טעותו של שחור היתה שסיבך את העניינים עם חניה וארנונה ולא הלך לפי שיטת הסנדלר. אם היה מבטיח לכל מצביע אלף שקל למשל, לא הייתי מהסס לרגע לשים שחור בקלפי. האמת היא שברמת המוסריות שבה ניהל שחור את הקמפיין שלו, מפתיע שלא הבטיח גם מזומנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
