ראשי » מקומי » ירושלים

בגובה העיניים עם רות הורם

היא נולדה בתל אביב וגרה ברחוב מטודלה. יו"ר אגודת האמנים והפסלים לשעבר, כלת פרס אונסק"ו. פריקית של עטיפות ספרים. מתמרחת בשמן זית ומעשנת חשיש. 1406 מילים עם האמנית והציירת רות הורם (77), אלמנה +1, שטוענת שעמק המצלבה הוא המקום היפה בעולם

תל אביב
"זו העיר הגדולה".

ירושלים
"בית, חברה, עבודה, דירה יפהפייה, אוויר טוב, פתיחות מסוימת. כאן אין לי מחויבות; בתל אביב כשיורדים לרחוב צריך להיות לבוש, איני, באופנה. כאן יש לי הרגשה של חופש, שזה פקטור מאוד חשוב בחיים שלי. אני דוגלת בחופש יותר מאשר בכל דבר אחר, עכשיו אני אלמנה ומרגישה חופשייה לגמרי".

עמק המצלבה
"המקום הכי יפה בעולם. שכנתי אומרת שרחוב מטודלה הוא הרחוב הכי יפה בעולם. יש כאן פתיחות וחופש: אני מרימה את העיניים ורואה רק עצים ובניין עתיק ומקסים, גם מבפנים וגם מבחוץ. אבל הוא לא מנוצל, כנסייה כזו בפירנצה - היו עומדים מהבוקר בתור כדי להיכנס אליה. לכי לשם עכשיו, אין שם אף אדם, אולי שני תיירים.

"זה פשוט מפוספס, כמו הרבה דברים אחרים בעיר. אני מרימה את התריס ורואה את העצים, את הפרחים, את העמק, את המרחב - זה שלי, זה עושה לי את החיים. עד שיבנו כאן איזה מגדל. זו ההשראה שלי: האוויר והשמש שנכנסים דרך החלון. אין שכנים, ואני מרגישה פה כמו מלכה בממלכה".

בית הספר סנט מרטין סקול
"זו היסטוריה. נסעתי ללונדון ללמוד עיצוב וסיימתי במגמת ציור. זה היה בתחילת שנות החמישים. היה נהדר, אבל התנאים לא היו קלים: עבדתי כאופר ולא ידעתי טוב אנגלית. אבל למרות הקשיים, מאוד נהניתי: הייתה נגישות לכל דבר והיה פחות המוני".

ציור
"חיים, אני מרגישה שציור זה מרכז החיים שלי, זו דת וזה אוויר וזה אוכל. זה הכול. מגיל הגן רציתי להיות ציירת והיו לי מאבקים עם הוריי. אני רציתי ללמוד בבצלאל והם חשבו שזה לא מקצוע ולא מכובד. אני לא מציירת כל יום כל היום, אבל אני עסוקה בזה כל הזמן: אם אני הולכת ברחוב ורואה קוץ, אני חושבת מה אפשר לעשות עם הקוץ. זו לא עבודה פיזית 24 שעות ביממה, אבל זה ממלא את הישות שלי. כמו שדם עובר בגוף כדי להחיות את הגוף, אני נושמת וחיה ציור. זה מאוד חשוב לי וזו ההוויה שלי".

סדנת ההדפס הירושלמי
"יש לי בעיות ראייה, והדפס זו טכניקה שמתאימה למצב שלי. אני לא מציירת פורטרטים ונופים. אני מתרשמת, אבל לא ממש מעתיקה, ולכן הטכניקה של ההדפס מאוד מתאימה לי. אני עובדת תמיד עם דפסים: הם עוזרים לי ויש בינינו אינטראקציה. אני עובדת בסדנת ההדפס הירושלמי. זה מקום שקורים בו דברים, יש אווירה.

"זו ודאי אחת הסיבות שאני גרה בעיר הזו.

זה מקום עבודה מופלא ברחוב שבטי ישראל. אני מכינה בבית חומרים ומגיעה לשם. אני מתייעצת עם הדפסים, אומרת את דעתי - זה חרא וזה טוב - ויש כל הזמן פינג פונג של תן וקח. אני תמיד חשופה לפידבקים של אנשים. גם כשהם לא אומרים כלום זה קיים. לעבוד לבד בסטודיו זה שונה. אולי במצבי הנפשי העכשווי, כשאני כבר לא ילדה, חשוב לי מגע עם אנשים".

רשת
"הטכניקה שבה אני עובדת עכשיו. טכניקת דפוס עתיקה שעושה שימוש ברשת. היא סייעה בעבר להדפסת עיתונים וספרים".

תערוכה
"עשיתי המון תערוכות, בין 40 ל~50. האחרונה הייתה בבית האמנים בתל אביב. תערוכה מאפשרת חשיפה, אני לא מציירת למגירה, אלא מעוניינת להיות נראית. המסר שלי הוא לא פוליטי או חברתי, אלא אסתטי. אני לא רוצה להבהיל את העולם ולזעזע אותו דרך היצירות שלי; אני כן אדם פוליטי והולכת להפגנות, אבל באמנות שלי אני מרצה ראשית כול את עצמי. זה צורך מאוד אגואיסט: ליהנות ממה שאני עושה ומראה, שהמוצר ימצא חן בעיניי וגם בעיני הסביבה. אבל הסביבה זה דבר משני".

מחזור
"מאוד חשוב לי. אני מאמינה באיכות הסביבה, ובעבודה שלי אני משתמשת בחומרים שאנשים כבר השתמשו בהם".

קרמיקה
"הייתי בפינלנד ושם עבדתי ב'ארביה', שהיה בית החרושת הכי ידוע בעולם לקרמיקה. במקרה קיבלו אותי. כשחזרתי ארצה התחברתי למגדלנה חפץ ועשיתי כמה קירות קרמיקה גדולים בארץ: הספרייה העירונית בבאר שבע ומתנ"סים בעפולה. אבל זו פאזה שעברה, עכשיו אני עוסקת במכוניות ממוחזרות".

פרס אונסק"ו
"כשהייתי צעירה ויפה. בשנת 1960 זכיתי בפרס הזה, שהיה אז מאוד יוקרתי. לא הכרתי את השופטים או אף אחד אחר. הייתה לי הפתעה מאוד גדולה והיה גם סכום כסף שאני לא זוכרת את גודלו. הצגתי בתערוכה מאוד יוקרתית".

יו"ר אגודת האמנים והפסלים
"היה די כיף להיבחר תפקיד, כי באותו זמן בית האמנים עבר מצריף ליד קינג דיוויד לבניין שבו הוא שוכן היום. נבחרתי במקרה ומאוד נהניתי בתפקיד, למרות ההשקעה הרבה והפוליטיקה, כמו בכל אגודה ועבודה עם אנשים".

אורי לופוליאנסקי
"אני לא יכולה להגיד שאני מאוכזבת, כי לא ציפיתי לשום דבר. העובדה שהוא הצליח ביד שרה זה יופי, אבל זה לא אומר שהוא היה ראש עירייה טוב, אני מאוד שמחה שיהיה שינוי בקרוב".

ניר ברקת
"בחרתי בו. לא מפני שאני מכירה אותו אישית ולא מפני שאני ימנית במיוחד, אלא מפני שאני רוצה שינוי חילוני בעיר, בתור אדם מבוגר ולא כאדם צעיר".

מאיר פרוש
"מפחיד אותי למרות החיוך, אני יודעת שהוא נורא יזיז את העיר לכיוון חרדי יותר, הוא גם אומר את זה, הוא אמר שהוא מקווה שלא יהיו יותר ראשי ערים חילוניים, כיוון שהאוכלוסייה החילונית מתגמדת ורב הבוחרים יהיו דתיים, אחר כך הוא קצת תיקן אבל זו המגמה שלו".

חרדים
"אני לא אדם דתי וחרדים מפריעים לי ברצון שלהם להפוך אותי לדתייה. לדוגמה, כשאני הולכת לגן סאקר עם הנכדה שלי אני רואה  שילדים שלא לבושים כחרדים לא מתקבלים במשחקי הילדים במקום. כאילו מחרימים אותם".

ברק אובמה
"לא מחמם לי את הלב. אם הייתי אמריקנית הייתי בוחרת בג'ון מקיין, אני מזדהה מבחינת הגיל איתו. אובמה הוא אוונטוריסט מוכשר וגבר נאה - לא אכפת לי שהוא שחור או לבן, צהוב או ירוק - אבל אני מרגישה שהוא מזייף. חברה גרפולוגית שלי, רומה אבישי, אומרת שלפי החתימה שלו הוא אדם איום ונורא. היא הסבירה שהוא איש עם אמביציות חולניות, שהוא לא מתייחס לאנשים. אם הילרי קלינטון הייתה מועמדת, הייתי מצביעה בעדה".

ציפי לבני
"קצת אכזבה בשבילי, אם הייתי מאנשי קדימה, אולי הייתי בוחרת בה".

כריכות לספרים
"אני מאוד אוהבת להכין כריכות. כשאני הולכת לחנות ספרים אני מסתכלת מה חדש על המדף. הכריכה זה מה שמרשים אותי: אם הכריכה לא מוצאת חן בעיניי, הספר דוחה אותי, גם אם אני אוהבת את הסופר. כריכה מזמינה וחכמה אומרת לי המון, ולדעתי עושה הרבה מהספר. אני עושה די הרבה כריכות וזו אהבת חיי. אני מאוד אוהבת לקרוא, אני קוראת אובססיבית. אני מתחברת לקריאה דרך הכריכה שאני מציירת או מעצבת".

קלטות סיפורים
"אני שומעת המון, כי העיניים שלי מאוד עייפות בלילה וקשה לי לקרוא. אני לא ישנה הרבה בעוונותיי, אז אני שומעת שלושה-ארבעה ספרים בשבוע, גם באוטובוס. בכל הזדמנות יש לי משהו קטן שמדבר ליד האוזן. זה מנתק אותי מהעולם. אני אוהבת לעשות שני דברים בו~זמנית, לא אוהבת ריכוז. זו אחת הבעיות של החופש - כשאת מרוכזת את לא חופשייה".

קוצב לב
"יש לי. בשבוע שעבר החליפו לי אותו, היה לי דום לב וכמעט מתתי, אז שתלו לי קוצב לב ואני חיה יופי, אני לא מרגישה אותו, לא משמעותי בחיי".

משקפיים
"אני זקוקה להם מאוד, כי בדרך כלל אני לא רואה טוב. זה לפעמים עוזר ולפעמים לא. יש לי בערך עשרה זוגות - לכל שטות זוג אחר. מגבלות פיזיות הן לא טרגיות בעיניי, כי מצאתי את הפתרון בדרך עקיפה. לא שזה כיף לא לראות במרחק קילומטר, אבל אני מסתדרת".

עישון
"אני מעשנת ושותה אלכוהול. במסגרת החופש הגדול אני לא מוכנה לוותר על שום דבר. אני אוהבת כוס יין טוב, סיגריה או סיגר, למרות שבזמן האחרון אני לא מעשנת. אם כבר אז סיגריליו".

סמים
"מה זה סמים, חשיש? לפעמים, לא לעתים קרובות. לצערי, או לשמחתי, כשמזדמן אז אני מעשנת. זה הכול במסגרת החופש שבו אני כל כך מאמינה. רופא יגיד לי 'אל תעשני, אל תאכלי ביצים', אבל זה לא מתקבל אצלי. אני עושה מה שבא לי ושנראה לי מתאים. כמובן לא דבר שיזיק לאף אחד. אני מתנהגת לפי הרגשתי האישית, הפתוחה".

גשר קלטראווה
"לא אהוב עליי במיוחד, זה בזבוז כספים נוראי ולא בטוחה שקלטראווה מתאים לירושלים".

מעבר חצייה
"נדרסתי במעבר חצייה. בעבר לא כל כך הקפדתי לעבור במעבר חצייה, עכשיו - בגלל שדרסו אותי  במעבר חצייה - אני משתדלת לעבור במעבר חצייה".

עץ זית
"אני מתה על זיתים. זה העץ שלי - הוא יפה, יש לו צבע כסף שמאוד אהוב עליי, והוא אף פעם לא עומד עלוב ומסכן. הוא זקן, נותן פירות, ירושלמי. אני מורחת את הפנים ואת הגוף בשמן זית כשבא לי, אני בהחלט אישה של עץ זית".

רות הורם
"אישה חופשייה, שהגיעה למקום בחיים שבו ברור לה מה היא רוצה מהחיים, שיש לה יכולות וכוחות. אני יכולה לומר שאני אדם שווה וזה מפני שאני תורמת גם לחברה, ולא רק לעצמי. סדר היום שלי כולל את הסובבים סביבי. אני מרגישה שרק עכשיו אני מתחילה את חיי וזה לא חשוב כמה זמן אחיה, מה שחשוב לי זה איכות הרגע. ואצלי איכות הרגע כרגע מאוד אינטנסיבית ויעילה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...