"אלי תזכור, אתה לוקח היום 43 אחוז"
תאמינו או לא, אבל כבר בצהריים שמע אלי דוקורסקי את אחד מתומכיו מנבא את העתיד לקרות. כתב "זמן קריות" ליווה את אלי דוקורסקי ואת מטהו בשעות הגורליות שלפני ואחרי הניצחון הגדול
רק דקות ספורות לפני שידור המדגם עלו במטה על זה שאין להם בכלל רדיו, וכך מצאו עצמם מעל לעשרים אנשים מצטופפים סביב מקלט הרדיו של אחת המוניות הסמוכות, באקט שהזכיר לרגע את אוהדי הכדורגל בימים שהערוץ הראשון עוד היה היחיד.
"שקט, תהיו בשקט, אומרים תוצאות בביאליק", גער נהג המונית בעשרות מלחששי הספקולציות, רגע לפני שברדיו הכריזו את מה שכל כך רצו לשמוע: "אלי דוקורסקי יכול לפתוח את בקבוקי השמפניה. הוא זכה בלמעלה מ-40 אחוז מהקולות".
לאווירת הנכאים שאחזה בתומכי דוקורסקי רק מספר דקות קודם לכן לא נותר זכר, והיא התחלפה בחיבוקים ונשיקות, דמעות שמחה, וקריאות "קולולולולו". היו כאלו שניסו להזכיר כי מדובר במדגם בלבד ואחד אף הגדיל ואמר: "אל תפתחו עין הרע, שלא יקרה לנו מה שקרה לפרס מול ביבי".
אלא שמאותו רגע שפורסם המדגם ברדיו ידעו כולם שההודעה החתומה והסופית על הניצחון היא רק עניין של זמן. ואכן, ב-01:08 בלילה הגיעו התוצאות וגם אחרון הפסימיים כבר הודה שזה סגור. שלוש דקות לפני השעה 02:00 הם קיבלו בכניסה לספרייה את ראש העירייה החדש שלהם, אלי דוקורסקי, שגבר על מתחריו בסיבוב ראשון עם אחוז יוצא דופן של 43 אחוז מהקולות.
עבור מאות האנשים שחיכו לשמוע את נאום הניצחון של דוקורסקי, מדובר כאן בהרבה יותר מניצחון בבחירות. זהו ניצחונם ליצור את המהפך שקרית ביאליק, לטענתם, כה נזקקה לו.
המהפך שהצליח לחולל אלי דוקורסקי נחתם לאחר יום קשה, ארוך ומורט עצבים, שכלל גם הוא מספר מהפכים. בוקר הבחירות החל בסוגיית הסטיקרים עם תמונתו של דוקורסקי, שנתלו, לטענת אנשיו, על ידי מטהו של צביקה ברקאי, על מכוניות.
"אוי ואבוי, רק שזה לא יהרוס לנו את כל הבחירות האלו", אמרו במטה דוקורסקי שברחוב הפלמ"ח, כשתושבי העיר לא הסתירו את זעמם על הנזק שנגרם להם בשל הדבקת הסטיקרים. המועמד עצמו ניסה לגמד את האירוע ככל שניתן ואף הוציא במהירות אדירה חוזר לתושבים המבהיר כי הדבקת המדבקות עם תמונותו נעשתה שלא על ידי אנשיו שלו.
בשעה 18:00 המשיך דוקורסקי לפקוד את קלפיות הבוחרים בניסיון למשוך עוד כמה קולות מאנשים שהגיעו לקלפי מבלי שהחליטו סופית על זהות הפתק אותו ישימו במעטפה. דוקורסקי, יחד עם יו"ר הקמפיין, ליאור טרגן, גם סיימו לעבור על פני כל אחד מ-56 הקלפיות הקיימות בעיר, וכבר היו בעיצומו של סיבוב קלפיות שני.
מספר לחיצות הידיים, החיוכים וקריאות ה"מה נשמע? תודה רבה לך, נקווה שיהיה בסדר", כבר חצו בהרבה את המספר התלת ספרתי, אבל דוקורסקי, חדור אמונה, לא מראה סימני שבירה. "הכנת את השמפניה?", שואל אותו אחד מבחוריו בקלפי בבית ספר קדימה, "האמת שלא שתיתי כלום היום", מחייך דוקורסקי בפעם השנייה ומיד זוכה לבקבוק מים צונן מיושב הראש שלו. "אלי, הדלקתי נר בשבילך!", צועקת לעברו בוחרת נוספת באותו מקום. דוקורסקי שומר על שרירי לחיים בריאים, ולא מפסיק לחייך.
"מה הדבר הכי
"אלי, תזכור טוב מה אני אומר לך", אומר לו רפי, תומך נלהב בקלפי בגבעת הרקפות שבהמשך הערב בטח שאל את עצמו למה לא שם כסף על משפטו הבא, "43 אחוז אתה לוקח היום, תזכור אלי". "תהיה בטוח שאני קונה תוצאות כאלו", השיב לו דוקורסקי, והוא קנה, תהיו בטוחים.
בקלפי בצור שלום קולט דוקורסקי פעוט קטנטן המתלווה לאביו אל הקלפי. "שלום לַך", חוטא המועמד באקט השחוק ביותר של כל מועמד לראשות העירייה/הממשלה/ההסתדרות, ונותן נשיקה ליצור הקטנטן מולו, "באת להצביע בשבילי?".
הקלפיות נראות די ריקות אבל מהמעטים שמגיעים לקלפיות גוברת האופטימיות. המאופקים מחייכים אליו בהערכה, הנסחפים פותחים בשירת "הו הו מי זה בא", וכשהם קולטים שהמילים "ראש העיר" לא נכנסים טוב בלחן, הם עוצרים לרגע ועוברים ל"אלי, אלי" המוכר והטוב. הכל נראה נחמד עד שהוא פוגש בפעילה לשעבר, אישה מבוגרת ממוצא מזרח אירופאי, "מה שלומך?", מקדים אליה דוקורסקי את בירכתו, "בסדר, אבל אני לא איתך הפעם", הלמה בו בהפתעה, "אני מצביעה לברקאי".
במקביל, טרגן נמצא בקשר מתמיד עם החמ"ל במטה, ומזהיר אותם משאננות. "אני לא רוצה לשמוע שאתם שמחים", צועק עליהם, "תעבדו! חייבים לדאוג שכולם מצביעים".
בשעה 19:45 ההערכות מדברות על 32 אחוז הצבעה בלבד, ודוקורסקי, שמגיע למטה שלו כדי לדרבן את הפעילים, יוצא אל האיזור המכונה "הבונקר" כדי להתקשר בעצמו למי שעוד מעכב את הצבעתו. במטה שלו הלחץ עולה על גדותיו כשהמחשבים המכילים את מסרי הטלפון, קורסים.
בינתיים שתי אחיותיו של אלי, דלית וענת, מרכזות את העבודה ומנסות גם הם לבדוק כמה מהאנשים שלהם עוד לא הצביעו. אלו שאין להם איך להגיע מקבלים מונית ספיישל מתחת לבית שלהם תוך פחות מחמש דקות.
"להצביע? לא, אני לא יכולה אני בהצגה", אומרת אחת הצעירות שהתקשרו אליה, ובדף הנמצא מול עיניה של דלית המיואשת, בו רשומים 30 מצביעים פוטנציאליים, הצביעו עד כה שישה בלבד. "אני לא רוצה לראות יותר טלפון חודשיים", אומרת דלית, קצת פחות משעתיים לפני סגירת הקלפיות, "אם יהיה סיבוב שני לא יודעת איך אעמוד בזה".
מאיר וקנין, מוותיקי הפעילים של דוקורסקי, מסרב להראות שבירה. "אתה יודע למה ננצח? כי השעה עכשיו עוד מעט 21:00, ואנחנו מרגישים כאילו בוקר. אם צריך נעשה את אותו דבר גם בעוד סיבוב, אבל לא נצטרך. זה יסתיים בסיבוב ראשון".
חצי שעה לפני המדגמים של הרדיו מתחילים אנשי המטה להזהיר את נציגי הרשימה האחראים על הקלפיות. "יש לך תפקיד מאוד חשוב", מתדרכת דלית את אחת האחראיות, "את צריכה לוודא שאף אחד לא מכניס לנו משהו לקלפי".
המדגם הראשוני שגרר עימו לא מעט שאגות שמחה, נותן את הספתח לזרימת התוצאות, המגיעות טיפין טיפין ומוצגות בטכנולוגיה שבה ספרו אנשי היישוב היהודי את קולות מדינות האו"ם בשנת 48. אט אט מתחילות התוצאות להיות ברורות יותר ויותר. דוקורסקי עצמו, בינתיים, לא חוזר למטה. הוא נשאר אצל חברים לשמוע את התוצאות ומשתדל לשמור על איפוק: "אנחנו עדיין לא חוגגים", אומר גם אחרי ש-15 קלפיות כבר נספרו וניצחונו הולך ונהיה מובטח, "נשמח רק כשזה יהיה סופי".
בעשר וחצי, גאה ונרגשת, מגיעה למטה חיה, אימו של אלי דוקורסקי. היא מתקשה להסתיר את ההתרגשות מהתוצאות שהיא רואה: "בטחתי מאוד בבן שלי. ניסו ללכלך אותו אבל לא הצליחו. היום האחרון גרם לי להרגיש כמו אישה בהריון. אני מקווה שהלידה הזו תביא עימה ילד חמוד, ילד שיהיה לתפארת קרית ביאליק".
אחרי שעה וחצי של ספירת הקולות מתגלות התוצאות בקלפי בבית ספר קדימה, שם זוכה דוקורסקי ללא פחות מ-249 קולות מתוך 400. החיוכים מתחילים להתפזר וגם אחרוני הדואגים כבר חוזרים לחייך.
קצת אחרי השעה אחת בלילה, מבינים כולם שהתוצאות נגמרות, ויוצאים לספרייה העירונית. אחרי שעה ארוכה הגיע ראש העירייה החדש באיחור אופנתי, מתנשק עם כל העולם ואשתו ויוצא בנאום ניצחון. "קרית ביאליק בחרה ראש עיר מצוין!", אומר לאנשים שהריעו לו בשריקות ובמחיאות כפיים. לפי התגובות שקיבל דוקורסקי ביום בחירתו, נראה שרוב אנשי העיר האמינו שהוא צודק. האמת, גם אחוז הבוחרים הראה זאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
