בג"ץ נתן אור ירוק להקמת מוזיאון הסובלנות
בתום שנתיים של מאבק טעון, משפטי וציבורי, אישר בג"ץ את בניית מוזיאון הסבלנות בירושלים, על חורבותיו של בית עלמין מוסלמי עתיק

עם זאת, לבקשת העותרים, הוציאו השופטים צו מוחלט האוסר לבנות בשטח קטן יחסית בצידו הדרומי של מתחם המוזיאון, שבו מצויים שרידי קברים, אלא אם כן יזמי המוזיאון - מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס - יתחייבו להימנע מפגיעה בשרידי הקברים ובעצמות אדם המצויים בשטח זה.
השופטים קבעו כי ניתן יהיה להבטיח את ההימנעות מפגיעה בשתי דרכים: באמצעות העתקת הקברים ושרידי העצמות לאתר בית קברות חלופי; או לחילופין באמצעות בניית "רצפה צפה" מעל לשטח הקברים, המותירה חלל אוויר בין הרצפה לבין פני הקרקע.
לעומת זאת, קיבלו השופטים את עמדת היזמים וקבעו כי כל נושא בניית המוזיאון מצוי מחוץ לתחומי סמכותו השיפוטית של בית הדין השרעי. לפיכך, הצווים שהוציא בית הדין השרעי נגד הבנייה במקום בוטלו, ונאסר עליו להמשיך ולדון בתיק.
יצוין כי בג"ץ לא קיבל את בקשת המדינה לדחות על הסף את העתירה נגד הקמת המוזיאון, אך ורק משום שבינתיים הוציא שר הביטחון צו תפיסה של כל נכסי חברת אל-אקסא בשל היותה "התאחדות בלתי מותרת" על רקע קשריה עם ארגון החמאס. השופטים העדיפו להכריע בעתירה לגופה, תוך קביעת איזון בין הערך של הקמת המוזיאון לבין הערך של כבוד המת ומניעת פגיעה בקברים.
"ישראל היא ארץ בעלת היסטוריה עתיקה, שעל אדמתה זרועים, גלויים וסמויים, שרידי ציוויליזציה
ההחלטה מתפרשת כניצחון גדול למרכז שמעון ויזנטל ולחברה המבצעת את הפרויקט מטעמו, המנהלים כבר יותר משנתיים מאבק משפטי נגד התנגדות גופים מוסלמים לבנייה.

הרעיון להקמת המיזם הועלה על ידי צייד הנאצים שמעון ויזנטל המנוח, שביקש, כלקח מהשואה, להציב מרכז רוחני שיעביר את בשורת הסובלנות לעולם כולו.
האדריכל הנודע פרנק גרי הכין את התוכנית למוזיאון, שאושרה בשנת 2002. היתר בנייה לתחילת העבודות ניתן כבר בשנת בשנת 2004, אולם בעקבות גילוי עצמות אדם ושרידי קברים במתחם במהלך עבודות פיתוח השטח, פתחו ארגונים מוסלמיים במאבק משפטי לבלימת התוכנית, מאבק שנכשל כאמור ועתה תימשך הקמת המוזיאון.