רחבת הכותל
כמה פיגועים במרכז העיר, יחד עם בנייה מואצת בשכונות המרוחקות, הרחיקו את האוהבים מטליתא קומי. נשארו רק הסקרנים. סיפורה העצוב של הכיכר הכי רומנטית בעיר
נתקלתי בה שבוע קודם לכן, אך היא נעלמה מעיני כדרך שנעלמות האהבות, באוטובוס שנשא אותה משם אל הלא-נודע. כמו רבים אחרים אז, פרסמתי מודעה במדור "טליתא קומי" ב"לוח קיר" של "כל העיר", והזמנתי אותה באופן חד~צדדי להיפגש עמי בכיכר טליתא קומי.
באותו ערב הטליתא שלי לא קמה, וגם לא בערבים הבאים. השעון המתקתק בקיר שממעל סייע לי להבין שהיא כבר לא תבוא. השליתי את עצמי, שאולי לא טרחה להגיע משום שלא קראה כלל את המודעה.
כשבעיריית ירושלים החליטו בשעתו לשחזר את הקיר הדקורטיבי של טליתא קומי עם השעון, השער המקומר וערוגת הפרחים עם ספסלי האבן, הם לא ניחשו, כמובן, שהמקום יהפוך לכותל של האוהבים הצעירים, שנהגו אז לשלוח את פתקאות הבקשות שלהם לעיתון, במקום לתחוב אותן בין החריצים. צפצופי המכוניות, עשן האגזוזים של מפלטי האוטובוסים, והשאגות המגפוניות של הרב כהנא וחסידיו, לא הפריעו מעולם לרומנטיקנים ולבליינדטיים של ירושלים של שנות השמונים לקבוע שם את פגישותיהם. לא מעט מהרומנים הירושלמיים יצאו, כך נדמה, לדרך מטליתא קומי, ואף נהנו מהיתרון של הקל"ב לבניין הרבנות ברחוב החבצלת. אבל היו, כמובן, גם רבים שחיכו שם, כמוני, עד בוש.
עוד בשנות החמישים שימש מתחם טליתא קומי מרכז סטודנטיאלי, וכמה ממשורריה, סופריה וצייריה הבולטים לימים של ישראל, שהתגוררו שם, תיעדו אותה בספריהם. הם חיו שם בעוני ובדחיקות בכוכים להשכרה, שהחליפו ידיים ואהבות רבות כמו קונדום משומש. פנחס שדה הקדיש לטליתא קומי פרקים מהרומן "החיים כמשל", יצחק אורפז הזכיר אותה בסיפור, ואילו נתן זך עיבד את סיפור הנס מ"הבשורה על פי מרקוס" בברית החדשה, שלפיו ישו הצליח להקים לתחייה את בתו של ראש הכנסת, לשירו הידוע: "טליתא קומי, את אדם אינטליגנטי".
אבל לא רק סופרים ומשוררים, אלא גם השבועון "כל העיר" תרם תרומה חשובה להפיכת כיכר טליתא קומי לתופעה חברתית. ב"לוח קיר", לוח מודעות חינם, פורסמו מודעות ההיכרויות בין אלה שנפגשו באקראי ברחוב או בקולנוע, אך מרוב ביישנות לא הצליחו להחליף יותר מאשר מבט.
"לזו עם הפומפון האדום שפגשתי בהצגה ראשונה בקולנוע 'רון', וישבה בשורה השנייה. אני זה שלבש פומפון צהוב והביט עלייך מהשורה השלישית. ניפגש בטליתא קומי ביום שני בשעה 19:00 בערב". אלפי מודעות ציוריות בנוסח דומה התפרסמו שם והעניקו תקווה ללבבות השבורים, שיעלת החן הכה מיוחדת, שאותה ראו רק בחטף אך האמינו שהיא עשויה להפוך לאהבת חייהם, אכן תופיע לפגישה המיוחלת. המדור היה אז כה פופולרי, שהיו צעירים רבים שפתחו עמו את קריאת העיתון.
עם הזמן הפכה טליתא קומי למעין תעשיית אשליות, אחת מאותן האשליות שפרחו באותן שנים בירושלים, "העיר שחוברה לה יחדיו". אשליות פוליטיות, אשליות אורבניות, אשליות חברתיות וגם אשליות רומנטיות.
אולם, כפי שירושלים הקטנה נותרה רק זיכרון נוסטלגי, גם כיכר טליתא קומי הפכה בהדרגה לזיכרון נוסטלגי. התהליך היה הדרגתי. עוד ועוד מודעות התפרסמו ב"לוח קיר", שהפך בהמשך ללוח בתשלום, והירושלמים החלו לחשוד שאולי מישהו מפברק אותן.
כמה פיגועים במרכז העיר, יחד עם בנייה מואצת בשכונות המרוחקות, הרחיקו את האוהבים מטליתא קומי. נשארו רק הסקרנים. אלה הפכו את הרחבה למרכז תצפית אנתרופולוגית על זוגות, כאילו מדובר היה בחופי עירום. במקום האוהבים הראשונים אימצו את המקום זוגות דתיים~לאומיים, אבל גם הם זנחו אותו בהדרגה.
עם הזמן שבה כיכר טליתא קומי להיות לא יותר ממקום אפרורי ומפויח, המזכיר שורה מיתית מ"ירושלים של זהב" של נעמי שמר על כיכר השוק הריקה. כנראה היא זקוקה שוב למעשה נסים כדי לקום לתחייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
