מבקשים סליחה
בני וקנין מתנצל על כך שעזב את תפקיד ראש העירייה, רוני מהצרי מבקש סליחה מאשתו וילדיו, שמעון פרץ לא סולח לעצמו על כך שהאמין לאריאל שרון וריקי שי מבקשת סליחה מגלעד שליט. סליחות עם המועמדים לראשות עיריית אשקלון
את הסליחה העיקרית והגדולה אני מרגיש צורך לבקש ממשפחתי, מרעייתי וילדיי, שנאלצים לעבור את רוב שעות היום בלעדיי.
אני מצטער על הזמן שאני מפסיד איתם, על הויתורים שהם נאלצים לעשות בעקבות תפקידי כאיש ציבור המחייבת השקעה של שעות רבות, אך הויתור הזה אינו הופך את הצער שלי על אובדן הזמן החשוב עם האנשים היקרים לי לצער של ממש. עם זאת אני יודע שהם מאמינים וגאים מאוד במה שאני עושה. אני מודה להם שהם מוכנים לקבל ויהיו מוכנים יותר גם בעתיד, את הויתורים בחייהם למען עתידה של העיר כולה.
סליחה נוספת אני רוצה לבקש מאנשי המטה שלי ויקיריהם גם הם נאלצים לראות את בני משפחותיהם פחות ופחות, מתוך מודעות כי רק בעבודה קשה ניתן לעשות את השינוי המיוחל. הצוות נרתם ימים כלילות לבניית תוכניות ויעדים שיביאו ליצירת עתיד חדש לאשקלון, אני מעריך מאוד אותם ואת הויתורים שלהם על דברים אישיים רבים, ומתוך מטרה נעלה זו הם ובני משפחותיהם מוכנים להקריב זמן יקר ולתרום אותו לטובת עתידנו ועתיד כלל אזרחי אשקלון.
ראוי שכל קברניטי העיר באשקלון ב- 15 השנים האחרונות יבקשו את סליחת הציבור על ההידרדרות בעיר בעשור האחרון. מצבה של העיר כיום הוא האחריות של כל אחד ואחד מאנשי הציבור שקיבלו לידיהם את המושכות ולא הצליחו להוביל את העיר למקום הראוי לה. כולי תקווה כי בשנים הבאות לא יהיה על מה לבקש סליחה מהתושבים וכל מה שיישאר הוא שגשוג ופריחה של העיר אשקלון.
סליחות אני אומר בכל הלילות האחרונים בבתי הכנסת יחד עם כל עם ישראל, ועם זאת ישנה בקשת סליחה נוספת שאותה אני צריך לבקש, אך לא מאלוקיי, אלא מאנשים כמוני בשר ודם. יותר מכל עלי לבקש סליחה מתושבי אשקלון, על כי האמנתי שיורשיי ייטיבו לעשות למען העיר ותושביה והנה, התבדיתי שוב ושוב במהלך השנים האחרונות.
בתקופת כהונתי כראש עיר, הכנתי אזור תעשיה, שמיועד היה לשמש למפעלי היי-טק בצפון העיר, חשבתי כי הבאים אחריי בעירייה, ישלימו את המלאכה. קיוויתי כי מפעלים יגיעו לאשקלון, יהיו עוד מקומות תעסוקה לתושביה, האוכלוסייה תתברך באוכלוסייה תבוא שתבוא להתגורר באשקלון, העיר תזכה לשם טוב של עיר טכנולוגית ומתקדמת, עתה עלי להתחיל הכול מהתחלה.
אני מבקש סליחה מהציבור באשקלון שלא לקחתי בחשבון, שיכול לבוא ראש עיר אחריי שיחליט לבטל את ה"בריזה" באשקלון. עשר שנים לקח לי בראשות העיר הזאת למצג את פסטיבל הבריזה, אליו נהרו רבבות של תושבים, והפך לאירוע החגיגי העיקרי בחודשי הקיץ בארץ. בל נשכח כי רבים אשר אינם נמנים על תושבי
אני מבקש עתה סליחה מהתושבים על כי לא לקחתי בחשבון כאפשרות שנושא סגור, כמו "קוקה קולה", מפעל גדול שנועד לבוא לאשקלון ולספק מאות מקומות עבודה לתושבי העיר, פתאום לא בא. הכנתי שטח של 100 דונם, באזור התעשייה הדרומי. סיכמתי על כל התנאים הכלכליים, הובטח כוח האדם שנועד לעבוד במפעל והאמנתי שגם לאחר פרישתי אז, ימשיכו וישלימו פרויקט חשוב זה.
והנה התבדיתי. על כך אני מבקש סליחה מהתושבים שנמנעו מהם עוד מאות מקומות עבודה ומפעל שהיה ללא ספק תורם רבות לעיר. אני מתחרט על העבר אך פני לעתיד טוב יותר, לשוב ולהושיט יד לכולם ולשנות את המצב הקיים בעיר. אני מקווה לכפר על הטעויות הללו ולשוב ולפתח את העיר כראש העיר. אני מאחל לתושבי אשקלון שתהיה לנו שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה ומועדים לשמחה.
"את הסליחה השנה אני מבקש מאשתי והילדים על המחיר שהם משלמים בגין רשעות של אנשים שמנסים לפגוע בבעל שלה ובאבא שלהם".
"אתה עשוי מחרטות" כותב המשורר חיים גורי. אני סבור כי חרטה היא שורש המידות הטובות. אף כי יש מידה רבה של כאב בחרטה, והיא מלווה צער ופחד מהרע, שעלול לצמוח כתוצאה מהחלטה שגויה או מהתנהלות לקויה, מאחר ומי שעובד ופועל ועושה גם לוקה וטועה. לא ניתן לראות בחרטה אלא את נשמת אפם של התיקון והתשובה.
בכול יום בשנה האחרונה ובכלל בכול יום בשנותיי כאדם בוגר, כאב המחנך את בנותיו המתבגרות, כמנכ"ל עיריית שדרות, הנתונה שנים תחת מתקפות בלתי פוסקות, ולעיתים רחוקות אף כנהג בכביש, לא פסח עליי יום של חשבון נפש, שהוביל במקרים מאוד בלתי נדירים לחרטה.
גם אם רוב ההחלטות שקיבלתי והפעולות שפעלתי עברו את חשבון הנפש היומי בהצלחה, עדיין נשאר מקום לחרטה, לצער ולתיקון. ליתר אדיבות, ליותר קשב, להעמקה, לסליחה, כמי שמחויב בהכרתו לציווי: "ואהבת לרעך". כאדם שהוא גם עובד ציבור, האחריות המוטלת עליך כפולה. אתה חש את כובד המעמסה על בסיס יומיומי. אתה מודע שאתה במעקב תמידי, תחת זכוכית מגדלת, ואתה מבקש להקדים תרופה למכה, לבחון את עצמך, כדי להקדים את הביקורת החיצונית אליה אתה חשוף.
בעיר כמו שדרות מדובר בביקורת של אנשים, של בני אדם כמוך וכמוני, הנתונים במצוקות. יותר מפעם אחת במהלך עבודתי בשדרות חשתי חרטה, בדברים גדולים וקטנים. בדיעבד אני משוכנע כי אילו היינו מובילים את העיר, יותר מוקדם ובצורה יותר נחושה, להפגנות בירושלים, ומפעילים על הכנסת והממשלה לחץ יותר מסיבי ופחות מתפשר ומתיישר אל מול עמדה בסיסית של אין-אונות של יותר מאשר ממשלה אחת.
היום אני מבין כי יותר מדי סמכנו על אריאל שרון ועל ראשי ממשלה לפני ואחריו, ולא נתנו קרדיט לעצמנו וליכולותינו לרתום את תושבי העיר בדרישה למציאת פתרון. בבסיס, זו החרטה הכבדה ביותר שאני חש בפרספקטיבה של שבע שנים רעות בשדרות. שגם אם לא ספגנו אבדות עצומות בנפש, האימה חרטה בתושבים צלקות, בילדים ובמבוגרים. ככל שתהיה בידי השפעה, אני תושב אשקלון מזה עשרים שנה, לא אתן יד ל"מריחת" המצב.
אחרי הניסיון של השנים האחרונות לא אהסס לנקוט בכל דרך חוקית על מנת לכפות על מקבלי ההחלטות לקבל אותן. ההימנעות מקבלת החלטות, הורגת והורסת כל חלקה טובה, אם עוד נותרה. אני מכה על חטא על כך שבדיעבד אני יודע כי חובה להיות פחות "יס-מן" כלפי השלטון המרכזי, פחות סלחני להבטחות בלתי מקוימות ולאינספור התחייבויות בלתי ממומשות ולהתחייבויות שכל מטרתן להרוויח זמן ויציאה ידי חובה, רק כדי להרגיע את הציבור.
אני עובד ציבור שנים רבות בהן ניהלתי משאים ומתנים עם כל גורם ממשלתי בכיר, אני מכיר את הנפשות הפועלות היטב, ואני מוצא את עצמי משתומם על עצמי, עם כל הניסיון שצברתי בעשרים השנים האחרונות, אני נכלם לעתים כיצד שוב אני נופל בפח, מהשיח הציבורי שהפך את הולכת השולל איש את רעהו לאומנות הרשעות.
מדיבורים של מן הפה אל החוץ. כמי שבא מתוך המערכת, לפעמים אני מתמלא חרטה גמורה על כך שבחרתי במסלול הציבורי וכי החיים הפוליטיים הם מעגל העשייה שלי, סביבת ההתייחסות שלי, לעיתים, ביני לביני אני מצר שזו מלאכתי. אם לא בגללי אז בגלל ילדיי, שללא ספק משלמים מחיר על הבחירה שעשיתי כמסלול מרכזי בקריירה שלי. במסלול האישי של חיי, החרטה הטראגית ביותר שמלווה אותי מאז ילדותי קשורה באובדן אחותי, עליזה, שבהיותי בן 12, נהרגה בתאונת דרכים מחרידה ובאובדנו של אחי הצעיר ממני בשנתיים, הרצל, שנהרג אף הוא בתאונת דרכים בהיותי בן 37. המסלול שבחרתי לחיי כרוך בדרך כלשהי במותם, במוטיבציה לעשות עשייה למען הכלל כפיצוי, או כציווי לחיים. כמורשת אחים.
אף שאני באמצע דרכי, ועוד נכונה לי עשייה רבה בעתיד, אני חש, ולמעשה יודע בוודאות כי לא עשיתי די. הייתי יכול לעשות הרבה יותר בתחום העשייה לשם הגברת המודעות לסכנות ולבטיחות בדרכים. על כך יש בי לא רק חרטה, אלא ממש נקיפות מצפון. אני חושב שההתייחסות שלנו לנפגעים ולמפגעים בדרכים היא שערורייה. שלושים אלף הרוגים וכאילו כלום. המחדל נזקף גם לחובתי. לא פעלתי מספיק בתחום. ואני יודע בבירור כי אני חייב לעשות גם בתחום זה תיקון. רבי ישראל בעל שם טוב אמר כי "כל מחשבת חרטה היא בת-קול של אלוהים" ערב יום כיפור התשס"ט אני אוסף הצלילים לגמר חתימה טובה.
אחריתה של השנה היוצאת עמדה בסימן אחד מהמפנים הדרמטיים בחיי. ההחלטה להצטרף למרוץ לראשות עיריית אשקלון נפלה בהתרעה קצרה ובתקופה בה הייתי בשיאה של עשייה בתחומים המקצועיים מהם הגעתי. למרות שההחלטה שלי זכתה להערכה ולפרגון בקרב רבים מעמיתיי, הרי שהיא גרמה לשיבוש של מספר תהליכי עבודה ומחקר בהם הייתי מעורב. כחוקר וכיזם, אני מבין היטב את המשמעויות הכרוכות בשיבוש תהליכי עבודה כאלו ויודע עד כמה קשה יהיה לחדש את תהליכי העבודה אותם הובלתי בשנים האחרונות, אך אסייע ככל הנדרש גם כראש עיריית אשקלון לנושאים החשובים הללו.
את הסליחה הראשונה אני חייב לשותפיי הנאמנים למאמץ האדיר הכרוך בקמפיין הנוכחי ואשר משקיעים ממרצם ומיכולתם ואשר כל תודה שבעולם לא תשווה למאמצם הניכר. סליחה נוספת אני חייב לכלל הציבור ובכללו המתמודדים האחרים אם חטאתי בלשוני, אם לא פרגנתי די הצורך או אם הבלטתי חולשתם יתר על המידה בפרץ של התלהבות ובהתבוננות אל אופק רחוק ומגדלור אחד רחוק מדי.
סליחה אישית אני מבקש ממכון ירושלים לחקר ישראל ובעיקר מראש המכון, ועמיתי ושותפי הקרוב למחקר ולעשייה, פרופסור יעקב בר סימן טוב על העיכוב שגרמתי לפרויקט הגדול והחשוב העוסק בניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
סליחה מעומק לב אני צריך לבקש מפרופסור שפרה שגיא והנהלת אוניברסיטת בן-גוריון על השיבוש בתוכנית ההוראה והמחקר במסגרת התוכנית לחקר סכסוכים. מקווה שהבטחתי לעשות את כל שלאל ידי כדי לתרום לתוכנית באמצעות שילובה בחקר סכסוכים ויישובם בקהילה בעיר אשקלון אכן תהפוך לגמול ראוי בעבור התמיכה והפרגון.
סליחה עלי להפנות למכללת נאט"ו ברומא לשם הבטחתי להגיע כדי להרצות וללמד את ספרי החדש שייצא לאור בסוף השנה הנוכחית ואשר עוסק בניסיון האמריקני והאירופי בזירות העיראקית והאפגנית. כמו כן אני מתנצל בפני פרופסור טקאיימה מאוניברסיטת טוקיו ומהמכללה לביטחון לאומי של יפן, שהזמין אותי למפגש ביפן לצורך קידום שיתוף הפעולה המחקרי והאקדמי עם מכוני מחקר בישראל בנוגע לחקר סכסוכים. עם זאת, אני מאמין, כי מתוקף תפקידי כראש עיריית אשקלון אוכל לסייע לפרויקט החשוב זה בשיתוף ממשלת יפן, מדינת ישראל ואשקלון.
את האחרונה שבסליחות הייתי מבקש מההוצאה לאור ומהעורך של ספרי האחרון, שצפוי לצאת לאור בארה"ב בסוף השנה הנוכחית. הבטחתי שאשלים את כל הנדרש ואפעל להשלימו בהקדם ואני עדיין מתאמץ לעמוד בהבטחה.
לכולם אני מסביר כי המטרה הנעלה להוביל את העיר אשקלון אל המקום הראוי לה, בגינה גרמתי את כל השיבושים צריכה לעמוד לי לזכות. סעדי במרומים כי אני מתכוון בכוונה גדולה למאמץ הגדול ביותר האפשרי כדי להצדיק את המחילה בעבור הסליחה.
לכל תושבי העיר אשקלון – גמר חתימה טובה וצום קל .
לגלעד שליט היקר. עכשיו אנחנו עורכים את שולחן החג לקראת הרמת כוסית השנתית לפני כניסת ראש השנה. חג של התחלה חדשה והתחדשות. וכן, לא שכחנו לערוך גם את מקומך, מקומך הריק שעליו כתוב "גלעד שליט". עברו כמעט 900 ימים ועדיין לא עשיתי די עבורך וממך אני צריכה וחייבת לבקש סליחה לפני כניסתו של יום הכיפורים יום הסליחה והמחילה.
כאם לילדים אני חווה את הכאב של אמך ומשפחתך ואתה עבורי מסמל את הבנים של כולנו, שנשלחו להילחם ולהגן על ביטחוננו ושלומנו. לקראת יום הכיפורים אני מבקשת ממך סליחה אישית, סליחה על שאיני עושה די כדי להחזיר אותך. סליחה על כך שאחרי אזכור בחדשות אני חוזרת לעיסוקיי היומיומיים. בוודאי ישנן דרכים לפעול על מנת להועיל ולו במשהו קטן על מנת לגרום כי תחזור הביתה במהרה, אך אני לא עושה מספיק כדי שזה יקרה במקום לא לתת לחדשות לחלוף לי ליד האוזן ולהתגייס למאבק ביתר שאת.
סליחה על כל מה שאתה עובר שם ואין יד חמה שמעודדת ומלטפת אותך בשעותך הקשות, רחוק מהבית, ממשפחתך ומחבריך שרק כעת השתחררו מהצבא והם כציפורי דרור מחפשים אט אט לפרוש כנפיים ולמצוא איש את דרכו ואת עיסוקיו. כאם אני מתביישת. הבטחתי לילדים עתיד אחר, עולם טוב יותר, בטוח יותר, וזה נראה קצת רחוק כשאתה עדיין בשבי.
אני מקווה שמי שמחזיק בך יש לו משפחה ויודע מה אנחנו עוברים כאן ,מקווה שידעו לשמור על בריאותך עד שתשוב לביתך. חזק ואמץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
