הקרב על רדיו ירושלים
עובד לוי, מנכ"ל רדיו ירושלים, יוצא למלחמה על הבית. נגד הרשות השנייה, שמתישה אותו כמעט שנה, נגד "ארומה", נגד ראובן אדלר ונגד כל מי שמנסים למנוע ממנו לנצח בקרב המאסף על הזיכיון לרדיו המשפחתי
בשבוע שעבר, בצעד חסר תקדים, הם הגישו בקשה דחופה לצו ביניים האוסר על הרשות השנייה לבחור את הזוכה במכרז על הרדיו. בכך למעשה פתחה קבוצת רדיו ירושלים בהליך משפטי נגד הרשות שאמורה לקבוע אם היא שתמשיך להחזיק ברישיון או שתאלץ להעביר את הזיכיון לקבוצה אחרת.
עובד לוי, מנכ"ל התחנה, אתם לא יורים לעצמכם ברגל?
"זו הייתה דילמה מאוד קשה אם לעתור נגד הרשות השנייה, שמחליטה אם אתה מקבל זיכיון לעוד 16 שנה או לא. אפשר לשלוח מכתבים, ואפילו להיות חוצפן, אבל החלטנו ללכת לבית המשפט כי הרגשנו שהם מקבלים החלטות לא נכונות.
המצב היה שבשנה האחרונה, בארבעת המכרזים של התחנות האזוריות זכו הקבוצות שהחזיקו ברדיו, והחשש שלנו הוא שבגלל שהרשות השנייה תרצה להצדיק את קיום המכרזים, אנחנו עלולים להיות כאן השעיר לעזאזל. הם עלולים להיות חשופים לביקורת, כי אם הם הוציאו חמישה מכרזים וחמישה זכיינים ותיקים זכו, בשביל מה היה צריך בכלל לצאת להליך של מכרז?".
והיה צריך מכרז?
"לדעתי כן. לטעמנו המכרז השיג את המטרה שלו. היציאה למכרז ניערה אותנו, היינו צריכים הסתכלות פנימית. המאזין הירושלמי ירוויח מזה בסופו של יום. שינינו את מבנה הבעלות, את המבנה הארגוני ואת אופי התכניות, וגם המוטיווציה שלנו בשמים.
מבחינתנו היציאה למכרז הוכיחה את עצמה. היא כרוכה בהרבה דאגות, כסף ולילות בלי שינה. היא עלתה לנו כמיליון שקל עד היום, אבל בטווח הרחוק היה שווה, כי זה הוציא מאיתנו את הטוב. הרשות השנייה יכולה לרשום לעצמה הצלחה בזה".
אף על פי שהסיכויים שלכם לזכות, על פי ההערכות ברשות השנייה, לא גבוהים.
"בלי קשר לתוצאות, המכרז היה חשוב. מצד אחד זה מפחיד לאבד את העבודה שלנו כאן, אבל מצד אחר זה מאוד מאתגר אותנו. אנחנו ירושלמים גאים. יש לנו מוטיווציה ושליחות. זה הקרב שלנו על ירושלים, הקרב שלנו על הבית. אנחנו האנדרדוג, אבל במגרש הביתי".
המכרז לרדיו ירושלים הפך בחודשים האחרונים לסאגה מתמשכת. המכרז, שנסגר רשמית להצעות בדצמבר בשנה שעברה, עדיין לא הוכרע, ומועד השימועים לשתי הקבוצות שניגשו אליו נדחה כבר שבע פעמים. מתוך 15 חברי המועצה הבוחרת נותרו כיום שבעה בלבד.
שתי קבוצות מתמודדות על המכרז לרדיו: מצד אחד קבוצת רדיו ירושלים, בשליטת משפחת לוי (70 אחוז), "טלעד" (20 אחוז) וחברת ההפקות "דורי מדיה" של דני פארן (עשרה אחוזים). מצד שני קבוצת "רדיו הבירה", בבעלות "ארומה אספרסו בר" (20.4 אחוז), משרד הפרסום אדלר~חומסקי (20.2 אחוז), איש העסקים ג'קי בן זקן (20.2 אחוז), חברת התוכן הסלולרית "לוגיה" (19.1 אחוז), סוכן הטאלנטים יואב גרוס (10.05 אחוזים) והמפיק המקושר שי נשר (10.05 אחוזים).
הקבוצה של אדלר~חומסקי הובסה במכרז על רדיו רדיוס באזור השרון, לפני כמה חודשים, ובתעשייה אומרים ברצינות רבה שראובן אדלר לא מפסיד פעמיים, ואת הכבוד האבוד הוא רוצה להחזיר לעצמו במכרז על הרדיו של עיר הבירה, אחת מתחנות הרדיו הנחשקות והחשובות בתעשייה.
נחזור לעובד לוי. הוא רק בן 30, ואת הרדיו קיבל מהמשפחה, מאבא מיכה ומהדוד איציק,
עכשיו הוא מתמודד שוב עם החרדות האלה מהטיטאנים המיתולוגיים שבעקבותיו, ובראשם ראובן אדלר. האיש שהמליך ראשי ממשלה והמציא את "קדימה", מפלגת השלטון, נלחם היום בחירוף נפש בעובד לוי ממלון שלום.
בתחנה אומרים שזו השנה המתישה בחייו של לוי. הוא התחתן עם חברתו עירית רק לפני שמונה חודשים. בסידורי החתונה הוא לא היה מעורב ("היא עשתה הכול. בגלל המכרז הגעתי הביתה בכל יום ב~4:00 לפנות בוקר"). כל חייו היום סובבים סביב הרדיו. 24 שעות, שבעה ימים בשבוע.
מהעתירה שהגישה תחנת רדיו ירושלים לבית המשפט המחוזי בשבוע שעבר אפשר להבין את התסכול הרב של אנשי הקבוצה מהתנהלות הרשות השנייה בעניינם. זה החל בכך שהזמן להגשת ההצעה למכרז הוארך בשלושה שבועות. "הייתה תחושה שזה נעשה רק כדי שקבוצת רדיו הבירה תוכל לגשת למכרז. הם לא עמדו בזמנים", אומר לוי.
אחר כך טענו שיש קלון בעבירות הבנייה שבהן הורשע בעבר הבעלים, מיכה לוי. הטענה נשמעת מופרכת אם מסתכלים על גזר הדין: קנס של 4,000 שקל. 100 שקל לכל סנטימטר חריגה. וזה נמשך במכתבים שלא זכו לתגובה, בחברי מועצה שלא דיווחו על ניגוד עניינים וקשרים חברתיים, ביועצי תוכן שנפסלו (ומדובר ביועצים שהונחתו בלי שאנשי הקבוצה ידעו עליהם). ובכלל, בכל מיני הודעות שאנשי הרדיו קראו קודם כול בעיתונים ורק אחר כך עודכנו עליהן במכתבים רשמיים.
שמוליק שם טוב מונה ליו"ר הדירקטוריון במקום אבא שלי. הכנסנו איש אקדמיה לדירקטוריון – פרופ' חיליק לימור. סיוון רהב מאיר, יוסי גיספן וסייד קשוע הם יועצי התוכן שלנו. 'טלעד' ושמוליק הביאו איתם את הניסיון שלהם במכרזים, והרגשנו שהצבנו רף גבוה מאוד. נבחרת ירושלמית מנצחת. הצפי היה שבמרס יהיה שימוע, אבל מאז יש כל הזמן דחיות ודחיות.
זה לא נורמלי. אנחנו חיים באי ודאות, כל הזמן בסטנד ביי. אי אפשר לקנות ציוד חדש או לקבל עובדים חדשים כי אנחנו לא יודעים אם נמשיך בתחנה או לא. זו הרבה אחריות. למשל, יש כאן עובד שעד לפני חודש פחד להציע לחברה שלו נישואים כי הוא לא ידע אם תהיה לו עבודה אחרי השימוע.
טכנאי אחד עדיין גר עם ההורים שלו כי הוא מפחד לשכור דירה, כי מי יודע מה יהיה אחרי החגים. כולנו תלויים בתשובה הזאת. עובדים שלנו באים אליי כל היום ואומרים לי 'אתם חייבים לנצח כי זו הקריירה והעבודה שלנו'. איך אפשר להתנהל ככה? אתה יודע ששמוליק שם טוב ביטל נסיעה לחו"ל כי נקבע לנו שימוע, והוא התבטל בסוף?
גם אבא שלי ביטל נסיעה. מאז החתונה שלי, לפני שמונה חודשים, לא יצאתי לירח דבש. דחו אותנו לפחות שבע פעמים". לוי לא מפחד מתחרות, אבל ניכר בו שהוא נעלב, בעיקר מהיחס המחפיר שהוא ושותפיו זוכים לו בדרך למכרז.
מה הבעיה שקבוצת אדלר~חומסקי ו"ארומה" תזכה במכרז?
"החוק של הרשות השנייה והכללים שהתווספו מנוסחים בצורה ברורה כדי למנוע מצב שברדיו ישלוט גוף אחד שיש לו כוח יתר בתחום המוזיקה ושעלול ליצור מונופול. הקבוצה של אדלר~חומסקי נמצאת על הקשקש. הם הולכים על התחום האפור.
חלוקת המניות שלהם מראה חד~משמעית שיש כאן תעלול משפטי, כמו שכתוב בעתירה שהגשנו, כדי למנוע ממישהו שליטה בקבוצה, אבל בפועל הם גם סוכן פרסום, גם סוכני תוכן, גם סוכני שחקנים וגם נציגים של מפלגה. כל הדברים הבעייתיים שהמחוקק רצה למנוע. לכאורה זה כשר, אבל מאוד מסריח, ואני לא היחיד שאומר את זה.
אנחנו כל מה שהם לא – אנחנו נותנים צ'אנס לעובדים מהפריפריה, לעסקים בינוניים עד קטנים. לא הייתה ואין לנו שאיפה להיות תחנה ארצית. לא רוצים בריתות, לא רוצים מונופולים בתחום המוזיקה, לא רוצים לקדם לייבלים ומוזיקאים ששייכים לנו.
לא הלכנו לעוד מכרזים. אנחנו מעסיקים 40 עובדים ברדיו, 99 אחוז מהם מירושלים. גם מבחינת המודל העסקי אנחנו מסתמכים על 70 אחוז פרסום מקומי, וטוב לנו עם זה. בתחנות אחרות, מאזור תל אביב למשל, זה יחס הפוך, של 70 אחוז פרסום מחברות ארציות ו~30 ממקומיות.
"בתקופת טרום המכרז היו לנו הרבה הצעות לשותפים. לנו היה חשוב שהם יהיו ירושלמים ושורשיים, אנשי תקשורת עם ניסיון, ושיהיה חיבור אישי. פגשתי את דני פארן והעסקה נסגרה תוך 40 דקות. התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שהוא בחור רציני, שרוצה להיות שותף בגלל אידיאולוגיה ירושלמית, כי העיר חשובה לו.
עם 'טלעד' זה אפילו לקח פחות זמן. חצי שעה ונסגרה העסקה. הייתה התגייסות מטורפת למכרז. זה היה פרויקט משותף לכולם. למדנו המון. כל יום היינו על הרגליים עד 4:00 לפנות בוקר, כל הצוותים, רק כדי לגשת למכרז".
לוי בוגר תואר ראשון במינהל עסקים וכלכלה במכללת רייכמן. באוניברסיטה הפתוחה המשיך את לימודיו לתואר שני. מגיל צעיר הוא סומן כמי שאמור בעתיד לקחת על עצמו את התחנה. הוא עבד בתור ברמן במלון של המשפחה, שרד תפקיד ניהולי באולם האירועים של המשפחה "אולמי נוף", ומשם נסללה הדרך אל הרדיו.
הוא החל בתפקיד זוטר, בתור המפיק של תכניות הבוקר, אחר כך היה עורך משנה בתכנית הפופולרית של ירון אילן, למד את הצד הטכני והסתובב עם סוכני המכירות בכל רחבי העיר.
"אבא שלי קיבל את התחנה ב~1995 וחשב שאפשר וצריך לעשות רדיו אליטיסטי", אומר לוי, "מנהל התחנה היה מיכאל דק, הסופר, המתרגם ואיש התרבות, והוא הביא איתו למלון שלום את המודל של קול ישראל. המבנה היה מאוד אליטיסטי, כולל המוזיקה. אבל זה לא עבד.
ההוצאות היו מטורפות, וגם המאזין הירושלמי לא האמין בקו הזה. אם תוסיף לשנים הראשונות של שכר הלימוד הזה, במה שאני קורה לו 'המסע לגילוי עצמי' של התחנה, גם את הפיגועים בעיר ואת המיתון הכלכלי.
תבין שהפסדנו עשרות מיליוני שקלים. היו תחנות במרכז הארץ שנפלו והחליפו זכיינים. הפסדנו כאן המון כסף, ולמרות זאת נשארנו.
"קיבלתי רדיו יציב מבחינה ניהולית, לא היו חריגות מהתקציב והיה מענה לבעיות, אבל תמיד חשבתי שאפשר לעשות הרבה יותר. ליצור מערכת אקטואליה, שידורי חוץ, ליזום יותר תכניות משלנו. קיבלנו רדיו שהרוויח בכל חודש, אבל עדיין לא סיים להחזיר את ההשקעה שנעשתה בו. לא הסתפקנו בטוב, רצינו להיות מצוינים".
שזה אומר...
"עשינו מהפכה בכל המישורים בניית לוח תכניות חדש. הקמנו מערכת אקטואליה שמבוססת על עורכים וכתבים. לראשונה זו הייתה מחלקת אקטואליה וספורט עם כתבים ועורכים. עברתי בכל תחנות הרדיו בארץ, התלוויתי למחלקות, למדתי וראיתי מה חסר לנו.
לא המצאתי כלום. המהפכה הכי גדולה הייתה להוריד את תכניות הסינדיקציה שרצות בכל תחנות הרדיו האזוריות, כמו של ורדה רזיאל ז'קונט, נסים משעל, פלטו~שרון ודידי הררי".
למה להוריד את דידי הררי, הוא טאלנט שמביא הרבה מאזינים ורייטינג?
"זה היה מתוך ההשקפה שלי שצריך לקדם את הכוכבים המקומיים של התחנה. מבחינתי אלעד עמדי טוב יותר מדידי הררי. יש לנו את אלעד עמדי, רצינו לתת לו צ'אנס. שיקבל את השעות הפופולריות של הצהריים, שיקבל את המפרסמים הכי טובים, וזה לא היה קל. מסקרים שלנו גילינו שדידי הררי די מיצה את עצמו.
הפורמט שלו עייף לירושלים. הקהל הירושלמי רוצה אנשים ירושלמיים, רוצה את השפה הירושלמית. צריך אנשים שידברו על בית"ר, לא על מכבי תל אביב. לדידי יש מספיק במה בכל הארץ. בסוף גם המאזינים קיבלו את זה. עמדי מביא את כל הירושלמיות שלו לתכנית.
השעשועונים שלו ירושלמיים. הוא מדבר על 'פינתי', על 'טעמי', על מקומות ירושלמיים. הד"שים הם של ירושלמים. את דידי הררי ירושלים בכלל לא עניינה. מצד שני, אם אתה לא ירושלמי אין סיבה שהתכנית של עמדי תעניין אותך – וזה בסדר.
"הנה עוד הוכחה. שנה וחצי אלעד משדר במשבצת הזאת, ומבחינת רייטינג זו הצלחה, אמנם בינתיים רק בשברי אחוזים, אבל הוא מקבל יותר אחוזי האזנה ממה שהיה לדידי בירושלים. מבחינה כלכלית הרווחנו הרבה יותר. במקום שהפרסום ילך לכיס של דידי הוא מגיע לכיס שלנו.
גם התוכן שלנו הרבה יותר מקומי בזכות זה. אם אני רוצה לקדם את פסטיבל האוכל בעיר, אני יכול לעשות את זה בלי בעיה. אצל דידי לא הייתי יכול לעשות כלום. דידי גם קובע את התוכן ומקדם את מה שהוא רוצה. זו התכנית שלו נטו".
בתקופתו של לוי כמנכ"ל הוא גייס לתחנה את שמירה אימבר האלמותית מקול ישראל, שיצאה לפנסיה, את אורי זוהר ואת רינה מצליח. הוא מיתג את תכנית הבוקר של רויטל דאהן ולפני שבועיים, בטקס פרסי הרדיו השנתי, שנערך בחיפה, זכה לראות את מנחם טוקר, השדרן החרדי של רדיו ירושלים ("מוצ"ש חסידי") זוכה בפרס על תכנית הבידור המצטיינת.
"עם כיפה שחורה הוא לקח מאביעד קיסוס וטל ברמן את הפרס", מתגאה לוי, "הגענו למצב שהיום שרים וחברי כנסת רוצים להתראיין אצלנו ברדיו. את הראיון היחיד של שאול מופז ערב הפריימריז בקדימה הוא עשה אצלנו. זה היה הישג לא מבוטל. בסקר האחרון שעשינו, התכנית של שמירה אימבר ובונדי לוי, 'דואר 101', הייתה אחוז אחד בלבד מאחורי התכנית המקבילה ברשת ב' – שהיא התחנה הנשמעת בירושלים היום".
לי יש הרבה פעמים הרגשה שהרדיו האזורי, ואתם בתוכו, הוא רדיו לנהגי מוניות.
"שכרתי דירה במוצא עילית. בעלת הדירה שלי מעולם לא שמעה על הרדיו, אבל אני לא מתכוון להפוך את התחנה לרשת א' בשבילה. זה מה שאנחנו, אנחנו שלמים עם הרדיו שאנחנו עושים, הוא רדיו קהילתי ונכון לקהל הירושלמי. יש לנו מגוון תכניות.
אורי זוהר ומנחם טוקר משדרים לקהלים אחרים לגמרי. שהקהל הספציפי הזה יאזין לנו ארבע שעות בשבוע וזהו – אני לא צריך אותו ליותר מזה. לפי הסקרים האחרונים יש לנו היום בממוצע 17 אחוז האזנה בירושלים. באופן מפתיע, הקהל דורש יותר אקטואליה ודיווחי תנועה. במכרז החדש הוספנו שעה וחצי של אקטואליה ביממה".
בשנים האחרונות הצליח רדיו ירושלים להפוך למותג מקומי. ייאמר לזכותם של לוי ושותפיו כי היום כמעט אין אירוע תרבותי בעיר שלא זוכה לחסות ולסיקור התחנה המקומית.
"אנחנו מאוד מעורבים בקהילה, מארגנים ערבי תרומה לארגונים כמו 'וראייטי', יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם בית החולים שערי צדק.
עשינו שידורים חיים מהשוק, שידרנו הופעות מה'סינדרום' בימים שחשבנו שיהיה אפשר להציל אותו מגסיסה. אנחנו מאוד מעורבים בעיר. זה חלק מהאג'נדה שלנו.
"תבין, ברדיו לא אנחנו, לא דני פארן ולא 'טלעד' נעשה את המיליונים. כולנו רוצים את הרדיו, וגם אם אנחנו לא גרים בירושלים, העיר חשובה לנו. חשוב לנו לקדם אמנים ירושלמיים, לשדר את העיר. כשפסטיבל האוכל בעיר לא היה מפוצץ באנשים זה ממש ביאס אותי.
"כל 13 השנים האלה היינו ילדים טובים ירושלים. שילמנו תמלוגים ודמי זיכיון בזמן, שילמנו את התשלומים לאקו"ם. זה נשמע טריוויאלי, אבל עובדה שיש תחנות שלא שילמו, שנכנסו לעימותים משפטיים, ובכל זאת הוארך להן הזיכיון. לנו לא היו שום הפרות מול הרשות השנייה, וזה לא שיקול בכלל מבחינתם. אף אחד לא סופר את זה. אבל אנחנו במדינת ישראל. איך אומרים? הציר שחורק מקבל את השמן".
היום המצב הוא ששבעה חברי מועצה אמורים לקבוע את גורל הרדיו בירושלים. ניסיתם להגיד משהו על זה, אולי שיוסיפו לפורום אנשים מבחוץ?
"שאלנו הרבה שאלות ולא זכינו לתשובות. יש כאן עניין של אחריות ציבורית. יש מועצה שאמורה לייצג את כל הדעות בציבור. מתוך המועצה נשארו רק שבעה. פרשו כל כך הרבה אנשים, מישהו צריך לשאול את השאלות. איך שבעה איש יחליטו על עתיד הרדיו בירושלים?".
לאחר שנפסלו שלושת יועצי התוכן הראשונים שהגישו את חוות דעתם לרשות השנייה (ראו מסגרת), נבחרו יועצים חדשים עוד באמצע השנה. עיינה אילון, חיים ברוידא ועליזה לביא. אגב, איש מהם לא תושב העיר. על סמך חוות הדעת שלהם אמורים חברי מועצת הרשות להחליט על הקבוצה המנצחת.
לוי: "זה תמוה גם שאין אף אחד ירושלמי.
אם היו לוקחים אותי להיות יועץ תוכן ברדיו אילת, למשל, לא הייתי יכול להכריע. מה לי ולעיר אילת? אני לא יודע מה האילתי אוהב לשמוע. אחד היועצים גר בכפר שמריהו – אם הוא ישמע את התכנית של ירון אילן הוא יכול להגיד שזו שכונה. מה שהוא לא מבין זה ששליש מהמאזינים כאן מתים עליו.
חיים ברוידא, יועץ תוכן אחר, גר בכלל ברעננה. איזה ניסיון יש לו בתקשורת? הוא התמודד שם על ראשות העירייה והפסיד, והיה בעברו כתב במקומון. הוא יחווה דעה על תכנים ברדיו ירושלים? הוא לא מר רדיו והוא לא אוטוריטה. יכול להיות שכל אחת מהטענות שלי חלשה, אבל כל הטענות יחד מראות שיש כאן מגמתיות מצד הרשות השנייה".
מהרשות השנייה נמסר בתגובה: "המכרז להענקת זיכיון לרדיו אזורי באזוןר ירושלים מנהול בידי הרשות בצורה מקצועית ושקופה. הליכי המכרז התעכבו מכיוון שהרשות המתינה למינוי ממלא מקום ליו"ר המועצה על ידי המשרד התקשורת וועדת שפוניץ, לאחר זו הודיעה שלא תיטול חלק בדיון.
"עתה משמינה שר התקשורת ממלא מקום מתעכבים הליכי המכרז עד להכרעה בעתירה שהגיש רדיו ירושלים. כל פניות רדיו ירושלים לרשות במסגרת הליכי המכרז נענו באופן מלא. הרשות סבורה כי אין ממש בטענות המשפטיות שמעלה הרדיו בעתירתו. עמדת הרשות בעניין תוגש בפירוט לבית המשפט".
משה שלונסקי, יו"ר קבוצת רדיו הבירה, מסר בתגובה כי "כל העניין נדון בימים אלה בבית המשפט. אני מאחל לכולם שנה טובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
