בגובה העיניים עם עדי טלמור
הוא נולד בירושלים וגר ברחביה. הוא מבעלי "האומן 17" המיתולוגי. וגם של "קולוני", "הצעצוע" ו"סושי בר" ברחביה. הוא ישב חצי שנה בכלא מעשיהו, אבל נהנה מכל רגע. ויש לו אוסף צבים מכל העולם. 1,444 מילים עם עדי טלמור (34), רווק, שחושב שאין כמו הלילה ומתגעגע לימי הזוהר של היחצנים
"עיר מדהימה עם המון פוטנציאל, שחלון ההזדמנויות של אנשים כמוני הולך ונסגר בה, אם לא נתעורר ונעשה את השינוי המבוקש כדי להחזירה לימיה היפים ביותר".
סן סימון
"שכונת הילדות שלי. בית ספר, חברים, אזור נהדר, לפחות מאיך שאני זוכר אותו מאז. גרתי שם עד תקופת הצבא. היינו חבורה. כל החברים גרו קרוב אחד לשני והיינו הולכים לצופים פעמיים בשבוע".
רחביה
"שכונה נחמדה, שקטה ועתיקה, שנותנת אווירה ביתית ושכונתית. אני גר שם שמונה שנים".
ארקדי גאידמק
"הוא שכן שלי, אבל אני לא מכיר אותו. אין לי מה להגיד".
בית ספר
"מסגרת וחממה כשאתה צעיר. אני חושב שהיום המסגרת איבדה מהיכולות שלה לפתח ולחנך את הנוער לעתיד. למדתי בתיכון דנמרק. הייתי תלמיד טוב מאוד עם ציונים טובים. הייתי פעיל ועסקתי ביחצנות למסיבות".
צופים
"הייתי בשבט מודיעין. זו מסגרת חינוכית וחברתית חשובה מאוד שמקנה המון ערכים, כמו ידיעת הארץ, עזרה לזולת וערכים בין חברים, ומכינה אותך לצבא ולחיים. הייתי מדריך ובמשך שנתיים ראש ועדת בניין, שאחראי על כל הלוגיסטיקה בשבט. תמיד היה לי את הצד הזה של התעסקות עם אנשים".
"האומן 17"
"מזכיר לי את ירושלים בימים היפים ביותר. המועדון הזה לא רק היה מס' 1 בארץ, אלא גם בין הטובים בעולם, בקלות. המוצר של 'האומן 17', המקום, האנרגיות, האווירה, כל המעטפת שהמועדון הזה נתן בתקופתו, אני חושב שאין דומה לזה בהרבה מקומות. לצערי, לא נראה לי שהתקופה של 'האומן' בשנים הטובות שלו הולכת לחזור, מבחינת הבליינים, התקליטנים, ההפקות, כל סצנת המועדונים.
"מבחינתי זה היה בית ספר בכל מה שקשור לשיווק, יחצנות וניהול. היה כיף לדעת שאני חלק מההצלחה ומהעשייה האלה, שהרבה דברים שאני הייתי קשור אליהם - מסיבות החיילים, הנוער והסטודנטים - הביאו רמות של הצלחה וכמויות של אנשים. אני חושב שכולם היו מרוצים מזה".
"הצעצוע"
"הילד הקטן. זה בר שכונתי, מקומי, מושקע מאוד, משדר רמה שלא רגילים לראות בעיר הזאת.זה בר עם הרבה מאוד פוטנציאל, אבל אני חושב שבהרבה מובנים עדיין לא נפל לירושלמים האסימון לגבי הייחודיות של הקומה התחתונה שלנו, שהיא לאונג', ובכלל
"קולוני"
"הילד הגדול שלי. מוסד קולינרי ירושלמי, שהחל את דרכו כבר~מסעדה גדול וטרנדי, ואט~אט מיתג את עצמו כמסעדה~בר עם מראה ניו יורקי ואווירה אירופית, עם ידע ומקצועיות של כל השותפים והסובבים לגבי מה שהלקוח מחפש, אוכל, שירות ואווירה. יש לנו מוצר שהקהל מצביע לו ברגליים. אני חושב שהמקום הוא הצלחה, קל וחומר כשאני רואה איפה אנחנו היום לעומת לפני שלוש שנים, כשהיו פה ארבעה קירות עם שני דונם עפר מסביב, למה הוא והמתחם הזה נהפכו".
סילבסטר
"פעם היו מסיבות המוניות. לצערי, בשנים האחרונות גם הקהל איבד את הרצון לבלות בסילבסטר. זה מזכיר לי ערב עם הרבה מאוד עבודה והרבה מאוד מסיבות במקביל. ירושלים בימיה היפים, כשהיא נראתה הרבה יותר תוססת מבחינת האווירה, התרבות והפנאי".
"גותהם"
"אחלה חבר'ה. הם צעירים שניסו להביא לירושלים משהו שונה. ה'גותהם' דומה לסגנון של ה'ברקפסט' בתל אביב. זה מקום לקהל נישה. אני חושב שהייתה לו הצלחה גדולה בהתחלה. לצערי, לא קל היום לשמר בירושלים דברים לאורך זמן. כנראה אין מספיק היענות".
פאב "רזניק"
"לא מכיר".
מס הכנסה
"חברים שלנו".
חקירות
"תקופה מהעבר הרחוק שנשכחה לה. התייחסו אליי בכבוד. אנשי מס הכנסה עשו את עבודתם נאמנה, בצורה יפה ומקצועית. בסך הכול היחסים בין חוקר לנחקר שם הם כמו יחסים בין חוקר לנחקר ברשויות אחרות, ויש מוסכמות לגבי מה מותר ומה אסור. כל אחד עשה את שלו וכל אחד המשיך בחייו".
כלא מעשיהו
"תקופה יפה. מנוחה, דיאטה, זמן לעצמך. אני אפילו מתגעגע. בהסתכלות אחורה, זו הייתה אחת התקופות השקטות בחיי, היה לי זמן לעצמי, לקרוא, לחשוב, הייתי בחדר כושר חמש פעמים בשבוע. מומלץ לכל מי שרוצה קצת שקט בחיים".
תקשורת
"למדתי באוניברסיטה העברית. התחלתי תואר שני, אבל ההחלטה להמשיך לפתח את הקריירה שלי ולהתפתח בירושלים במישור העסקי גברה על הצורך להמשיך בתואר, אף על פי שאני אוהב מאוד את האוניברסיטה העברית. יכול להיות שבעתיד אשוב ללימודים מתוך רצון אישי".
עסקים
"זה כיף. צריך לדעת לבחור שותפים טובים. יש לי שותפים נהדרים, מקצוענים. צריך להבין מה אתה רוצה, להבין לפי האסטרטגיה מה אתה מחפש, אבל לא תמיד זה מסתדר. עם הזמן, כשאתה יודע לאן אתה מכוון וכשאתה מכיר את השוק, את הרחוב ואת הקהל - שאתה מכיר לאורך כל כך הרבה זמן – אז בסופו של דבר יש לך יכולת להבין מה צריך, מה חסר, מה יכול לעבוד ומה לא. הרבה פגישות, הרבה אחריות, הרבה מחויבויות. צריך להיות עם היד על הדופק כל היום לגבי כל עסק בפני עצמו, על כל עובדיו ולקוחותיו, ולצפות את העתיד וההתפתחות של כל עסק. כמובן, במערכת כזאת יש הרבה אנשים שיש להם חלק ולכל אחד יש את התחום שלו, יש יועצים וספקים. כשעובדים לאורך זמן עם אנשים ויש הבנה והסכמות לגבי איך דברים אמורים להיות, הרבה יותר קל לעבוד".
חופשה
"מצרך נדיר לאנשים כמוני. אני מנסה אט~אט להביא למצב שהעסקים ימשיכו לעבוד ברמה ובציפייה שאני רוצה, ומצד שני אני מנסה לפנות לי זמן לחופשה".
פתיחה
"בקרוב נפתח רשת מעדניות חדשה ומקום חדש בירושלים, עם אופי מעניין במתחם מאוד מעניין. אנחנו אוהבים פתיחות, שהמשמעות שלהן היא התהליך שהביא אליהן. לחשוב על הרעיון, למצוא את המקום, לתכנן אותו, לשפץ אותו, ללוות את ההקמה של המקום במשך שלושה-ארבעה-חמישה חודשים. פתיחה היא סוף של תהליך ארוך והתחלה של תהליך עוד יותר ארוך".
נשים
"מייפות כל דבר, גם את הגבר, גם את הסביבה וגם את החברה".
תל אביב
"עיר שחיה, נושמת, לא עוצרת לרגע. יש לה תקופות שהיא גן חיות, כמו שקוראים לזה בענף. אין ספק שזאת עיר שיודעת לעבוד בווליום גבוה, וכל מי שקשור אליה יודע לכוון אותה ולטפח אותה, אם זה רשויות וכאלה. כיף לחיות בה, אבל אני מעדיף את ירושלים. חזרתי כי יותר כיף פה. ידעתי מה אני רוצה לעשות, ידעתי לאילו אנשים אני רוצה לכוון, ויש פה הרבה אנשים שידעתי שאני אוכל לעבוד איתם. כדי לעבוד בתל אביב לא צריך לחיות שם, וגם לשם אגיע".
אורי לופוליאנסקי
"ראש עירייה שעומד להתחלף".
יחצנים
"הייתי יחצן במשך הרבה מאוד שנים, מגיל 15. זה ענף שבעבר היה הרבה יותר נחשב. היה להם יותר כוח, יחצן היה יחצן, עם יכולות להביא אנשים, עם יכולות להוביל, לקבוע נורמות של בילוי. אני חושב שחלק ממה שהעיר הזאת איבדה זה את היחצנים, את המנהיגים החברתיים שידחפו אותה קדימה".
סקס
"שלוש אותיות שיש מאחוריהן הרבה. אם זו הייתה כתבה ל'בלייזר', היינו מדברים על סקס".
סמים
"לא עשיתי. ראיתי כבר הכול, וזה לא מעניין ולא משך אותי. הדרייבים שלי באים מכיוונים אחרים".
וודקה~רדבול
"העלה לכל בעלי המקומות את הפדיונות בהרבה ודפק לבליינים את המוח. כרגיל, כמו כל דבר בארץ, זה יצא מפרופורציות. אני כבר לא שותה כמעט, רק קצת יין, פה ושם כוסית".
נישואים
"מוסד שאיבד הרבה מהערך ומהמשמעות שלו, לפי מה שאני רואה בעשור האחרון. לגביי, כשהעיתוי והזמן יהיו מתאימים זה יקרה, כמובן".
לילה
"זה תחום שלמי שרוצה לעסוק בו צריך להיות אופי מיוחד. צריך להיות בנוי לזה עם אנרגיות של לילה, עם יכולת לעבוד בלילה וכמובן שגם ביום, כי אי אפשר לעבוד בלילה בלי לעבוד ביום. בכל העולם וגם קצת פה, אין כמו הלילה".
"לילה בר"
"עוד מותג ירושלמי. מועדון סטודנטים, מקום אותנטי, ירושלמי, עם אופי, שבמשך הרבה שנים קיבץ אליו את השמנה והסלתה של ירושלים".
"אקספוזה"
"מקום שהיה צמוד לפיתגורס. הייתי עושה מסיבות. אף פעם לא ביליתי שם. מגיל 14 אני בצד של יוצרי הבילוי".
סושי
"מאכל מדהים, קליל, כיפי. אתה אף פעם לא צריך לחשוב אם אתה רוצה לאכול אותו או לא. תמיד אפשר לאכול אותו".
אוכל
"הכול ומגוון".
ראובן לובלין
"שותף לשעבר, איש עם חזון, עם יכולות, בעל ידע מקצועי מאוד רחב בתחומו. אני חושב שאם היו לנו עוד כמה ראובן לובלינים בעיר, היינו נראים אחרת".
סלקציה
"מושג שהיה נכון בתקופות הקודמות של ירושלים. הסלקציה היא תוצר לוואי של החברה, כלומר אני בא לבלות במקום ואני מצפה שיהיו בו אנשים מסוימים".
הלל פרקש
"תופעה. אושיה ירושלמית עם הרבה אנרגיות, מרץ ויכולות. בחור טוב שיודע את העבודה ולתת את מה שהוא רוצה".
צבים
"חיה נחמדה, שקטה ומופנמת. יש לי אוסף של 100 צבים מכל העולם. כל מי שנוסע לחו"ל יכול להביא לי צב, צבים יתקבלו בברכה".
הצלחה
"תלוי איך ובמה רוצים למדוד אותה. צריך לעבוד הרבה וקשה בשבילה".
כסף
"אמצעי לשפר לך ולסובבים אותך את היכולות, את מצב הרוח, הנאות, חלומות. נחמד שיש אותו. אני עובד מתוך אהבה ואם הצלחתי, הכסף יגיע בעקבות זה. אני לא עובד בשביל כסף".
טיול
"אני רוצה להיות בעל יכולת לטייל בעולם מקצה לקצה בתקופות כאלה או אחרות".
חברים
"הסוד והבסיס להצלחה. אנשים שאתה יודע שלא משנה מתי, באיזו סיטואציה ובאיזו תקופה, תמיד יהיו שם בשבילך ואתה בשבילם. הדבר הכי חשוב שיש זה לדעת שיש אותם, והרבה".
קניון
"מקום שלא הייתי בו אולי שנה-שנתיים".
טבע
"הכי כיף להסתובב בו, לראות. אין כמו הטבע".
קניות
"רק כשיש זמן, ואם אפשר, אז גם בחו"ל".
מיטה
"המקום האהוב עליי".
עדי טלמור
"ירושלמי. אוהב פרפקציוניזם, מקצועיות, דיוק, סדר. משקיע מאוד בירושלים ומנסה לשמור על השפיות. מנסה כל הזמן ליזום ולחבר אנשים צעירים כדי שהעיר הזאת תישאר כמו שהיא ותחזור לתקופות היותר טובות שידעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
