הכפר הירוק
"לה צ'ימבה" היא חווה אקולוגית במושב בר גיורא. החדרים בנויים מבוץ, מזבל ומצואה של סוסים. הבעיה המרכזית של היוזמה הירוקה הזאת היא שאינה מבינה בביורוקרטיה ובחוק, ובהיעדר האישורים הנדרשים היא ניצבת לפני סגירה, בעוד שאנשיה בסך הכול מבקשים להציל את העולם
כלי הפלסטיק, הזכוכית והנייר משמשים כולם לבנייה ולפעילות בחווה, ובזכות שירותי הקומפוסט אפילו הצואה המיוצרת כאן חוזרת בצורה טבעית לאדמה. אנשי החווה מבקשים לחנך לאורח חיים טבעי ומאוזן, שמאפשר שמירה על הסביבה ועל המשאבים הטבעיים ההולכים ונעלמים.
בעייתה המרכזית של היוזמה הירוקה הזאת היא שאינה מבינה בעסקים, בביורוקרטיה ובחוק. כך, בהיעדר האישורים הנדרשים לפעילותה, החווה ניצבת לפני סכנת סגירה.
את פני המבקרים בחווה מקבלת הכלבה לובה, שבעליה מעידים בצחוק ש"היא ניזונה רק מאהבה. היא הגיעה לשלב מתקדם באבולוציה שבו היא מתקיימת רק מליטופים". במהרה נגלה מחזה די מרשים: זוהי חווה שלמה שבנויה כולה מאשפה. כל חלק במתחם הזה, שבו גינת ירק, פינת מיחזור וקומפוסט, בריכה לאיסוף מי גשמים, מתקן למיחזור מים וחלל אירועים גדול, כולל שירותים ומטבח, בנוי כולו משאריות אשפה של אחרים, שבמקום לתפוס מקום בערימות עצומות, מוחזרו בידי מנהלי החווה ונתנו את חלקם בהקמת המקום.
המחצלות,לדוגמה, הן יד שנייה מהמאהל שארקדי גאידמק הקים בחוף ניצנים במלחמת לבנון השנייה. חדרי השירותים, למשל, בנויים מבוץ ומצואה של סוסים. "סוסים אוכלים רק קש ותבן", מסביר איתי קיסר (34), שיזם את הקמת החווה. "לכן, כשהצואה מתפוררת זה נהיה חומר נפלא. מערבבים אותו עם חול ואדמה, וכך לא נוצרים שום סדקים. זו גאוניות של הטבע. אנשים בנו מקקי של סוסים ופרות במשך אלפי שנים, בכל רחבי העולם. למעשה, בטון הוא המצאה של 150 השנים האחרונות".
כל יתר החווה בנוי באופן דומה. קירותיו של החלל המרכזי עשויים מבוץ ומקש, שנתמכים בעשרות אלפי בקבוקי פלסטיק וזכוכית התחובים ביניהם. "יש הרבה פסולת שהתעשייה והעולם החקלאי מייצרים, ובמקום שהיא תיזרק, אנחנו משתמשים בה", ממשיך קיסר. "זה הרעיון של המקום. הכול מסביב עשוי מחומרים ממוחזרים: החלונות, המסגרות, הקירות, העצים. הלכנו לאזורי תעשייה וחיפשנו פסולת תעשייתית. תסתכלי על זה: זה היה זרוק, והיום זו דלת הזזה".
שאיפתם של מקימי החווה היא להקים מרכז אקולוגי והוליסטי, שיחנך הן לאקולוגיה והן לאיזון גוף~נפש. "אני רואה את הכול כמכלול אחד של אורח חיים מאוזן, ואני רוצה ליצור מודל שמאפשר לחנך אליו", מסביר קיסר. "השאלה היא איך אני חי בשלום עם הגוף והנפש שלי ואיך אני חי בשלום עם הסביבה, עם העולם. בכך כלולים, לדוגמה, האוכל שאנחנו אוכלים והאוויר שאנחנו נושמים. איכות החיים שלנו נגזרת
בחווה מחנכים לגדל את האוכל שלך בעצמך, לבנות בהרמוניה עם הסביבה, להקטין את התלות במים ובחשמל, ויש שיגידו – ליציאה נגד תרבות הצריכה הקפיטליסטית. מתוך מטרות אלו נגזרות כלל הפעילויות הקהילתיות המגוונות שנערכות בחווה. שלל הסדנאות לילדים כוללות בנייה בבוץ, קש ואדמה, פיסול ויצירה מעיסות נייר ומחומרים ממוחזרים, פסיפס מחומרים טבעיים, סדנאות מיחזור מים ואשפה וטיולים באזור.
עוד נערכים במקום סדנאות שונות לתנועה וריפוי כגון יוגה וטאי צ'י, ערבי שירה והופעות חיות ושוק קח~תן, שבו אנשים מביאים פריטים שאינם זקוקים להם יותר ומחליפים אותם ביניהם. אנשי החווה פועלים גם מחוצה לה: בונים מערכות אגירת מים לבתי ספר, נוטלים חלק בבנייה אקולוגית ובשחזור בארות עתיקות, יוצאים להדרכות אקולוגיות ולפעילויות בגני הילדים באזור וגם יצאו מכאן למבצע ניקיון בים המלח.
עבודה עם ילדים עומדת במרכזה של פעילות החווה. "אנחנו פונים לילדים", מספר קיסר. "אנחנו יודעים שלדור שלנו נורא קשה לשנות הרגלים. אנחנו גדלנו על שקיות ניילון, אבל הילדים שלנו כבר יכולים לעשות את השינוי. איתם יותר קל". "הכוח האמיתי טמון בחינוך של הילדים", ממשיך אייל נהרי~הלוי, שותפו של קיסר למיזם.
"עוד 20 שנה, כשהעולם יהיה במצוקה גדולה, הם יובילו וייתנו את הטון. כדור הארץ נמצא בידיים שלהם, אז אנחנו רוצים לתת להם כלים להתמודד עם זה". באחד מגני הילדים בירושלים הם בנו עם הילדים ספסל מבוץ, והביאו לכך שבגן כבר יש מודעות למיחזור, ואפילו קומפוסט. ואכן, את ההצלחה בעבודה עם הילדים הם מרגישים באופן יום~יומי.
"אנחנו רואים איך הילדים מרוצים", מספר נהרי~הלוי. "אנחנו רואים איך הם משנים את התפיסה של ההורים, וזה נותן לנו כוח. אנשים אומרים לי שהילדים מאלצים אותם למחזר. כל הורה שמתקשר וכועס עליי ואומר לי 'בגללך אנחנו צריכים למחזר בקבוקים ולעשות קומפוסט', עושה אותי מאושר".
מתוך הדגש על העבודה עם ילדים, גולת הכותרת של החווה היא "בית הספר הירוק", שמטרתו היא לחנך את הדור הבא לאקולוגיה ולתת לילדים כלים לחיים. הכוונה היא לא למסגרת פורמלית, אלא לכזו שתקלוט ילדים שנפלטו מהמסגרות הקונוונציונליות של מערכת החינוך.
מובן שלאיש מהמורים אין תעודת הוראה, אבל בבוץ הסביבתי הזה למד השנה ילד אחד, שישה ימים בשבוע, ובשנת הלימודים שתיפתח ביום שני יתחילו את הלימודים שבעה תלמידים בני שש עד עשר, שלא מצאו מקום במסגרות שמציע משרד החינוך.
"הרעיון הוא שהילדים יקבלו כל כך הרבה כלים וביטחון, שהכישורים שלהם יתפתחו והם יעשו כל דבר שירצו", מסביר נהרי~הלוי. "אנחנו נותנים את המסר שצריך להתמודד עם כל מיני דברים בחיים".
חוות "לה צ'ימבה" היא פרי חזונו של איתי קיסר, שהתגבש לאחר כמה שנים של חיפוש עצמי וקרם עור וגידים לפני שנתיים. "התחלתי את דרכי כאיש היי~טק מן השורה. למדתי אלקטרוניקה בתיכון והשתלבתי בתחום בלימודים גבוהים ובצבא. הרגשתי חנוק, שאין לי חיים, שהנפש שלי סובלת וצועקת הצילו. אז יצאתי, פתחתי את הראש והנשמה.
טיילתי בעולם, בדרום אמריקה, באפריקה, במקומות שבהם התחברתי לטבע. הטבע נתן לי כוח ותחושה של שייכות. הוא מוציא אותך מהבידוד, מהתחושה שאתה חי בה. תנסי לחיות שבועיים בטבע ליד נהר, ליד מקום שאין בו אנשים, רק לחיות: להבעיר את האש, לבשל את מה שיש, להתחבר לזמן הזה, הזמן של המציאות והטבע.
כשחזרתי לארץ הרגשתי שאני כבר לא חוזר לעבדות של ההיי~טק. חייתי בקרוואן מבודד בבית זית, בקצה ההר, וגידלתי שתי עזים". קיסר לא הסתפק בחיים הפשוטים שבחר לעצמו, והחליט להקים מרכז שיחנך גם אחרים לאורח חיים מאוזן וטבעי, שבו "תמיד תהיה שמחה, מוזיקה, נגינה והנאה".
כשנהרי~הלוי (42) שמע על הרעיון, הוא נרתם אליו מיד. במקצועו, נהרי-הלוי הוא משחזר מבנים עתיקים, אך האקולוגיה מלווה אותו כבר שנים. הוא פגש את קיסר לפני שנתיים ומאז "שני התימנים המטורללים", בלשונו של נהרי~הלוי, כמעט לא נפרדים.
הבעיה המרכזית היא שלא מעט ביורוקרטיה עומדת בדרך להציל את העולם, ובעוד השניים מתפקדים מצוין יחד כאנשי עשייה וחזון, הם אינם אנשים של עולם העסקים והמשפטים. צרותיהם המשפטיות, שהחלו בסכסוך עם בעל הבית, הגיעו גם אל המועצה האזורית מטה יהודה והביאו לכך שהמקום נמצא כיום בסכנת סגירה והריסה. לדבריהם, בעיותיהם החלו כאשר בעל השטח שבו הם יושבים, אפרים דעבול, כנראה מאס בפעילות הנערכת בשטחו והחליט להוציא את החווה מן השטח, כמה שנים טרם סיום החוזה הרשמי החתום בין הצדדים.
לדברי קיסר ונהרי~הלוי, כמעט כל דבר שהתנהל בחווה הפריע לו, והוא ניסה להפעיל לחץ להוצאתם מהשטח. "הוא נהג להיכנס באופן חופשי לשטח, להתפרץ לאירועים שהתנהלו בחווה, להוריד שלטים ופרסומים ולטרפד פעילויות. הוא היה שולח אנשים שיעמדו ויקללו את מי שמגיע לאירוע", מספר קיסר. "זה גורם לפחות אנשים להגיע, כי הם מפחדים.
אפילו היו שקרים שיש כאן אורגיות וסמים". לטענת קיסר, באחד המקרים דעבול תקף אותו פיזית ומילולית ואמר לו: "אני אכניס אותך לכיסא גלגלים, אני אמעך אותך". בעקבות המקרה הוגשה נגד דעבול תלונה במשטרה, והמקרה עדיין נמצא בחקירה.
בינתיים החווה עומדת על שטח חקלאי, ולא קיבלה את האישורים המתאימים להסבת השטח למרכז אקולוגי. דעבול, בתור בעל השטח, יידע את המועצה על ההפרות שנעשות בשטחו, ואינו מוכן לחדש לשניים את חוזה השכירות. לדברי קיסר ונהרי~הלוי, הוא אכן מימש את האיום, פנה אל המועצה, וזו החלה לפעול בנושא.
נגד החווה הוגשו לאחרונה צווים להפסקת עבודה בגין עבירות בנייה והפעלת עסק ללא רישיון, ואף שומת הארנונה הוקפצה באלפי שקלים בעקבות שינוי סיווג החווה. "כל מה שאנחנו יכולים לעשות בחווה היום באופן חוקי הוא לגדל גידולים", אומר קיסר. "אבל ממה אנחנו נחיה? העגבניות חיות ממים, אבל מה איתנו? גם ככה אנחנו בהפסדים על המקום ונאבקים על קיומנו. עשינו את זה לא למטרות רווח, אבל אנחנו צריכים לחיות ממשהו בשביל להמשיך לקיים את זה. אנחנו חייבים לעשות פעילויות במקום כדי להפיח בו חיים. זה המאבק כרגע, הוא קיומי".
השניים נמצאים כעת במצב משפטי סבוך למדיי. מחד, כדי להמשיך ולקיים את המקום הם חייבים להשיג את כל האישורים הנדרשים להסבת השטח למבנה חקלאי מיוחד. "זה תהליך כל כך מורכב, ששותפים בו המינהל, משרד החקלאות והמועצה האזורית. צריך מדידות, להביא אדריכל ולהשיג אין~סוף רישיונות ואישורים, וכל הדבר הזה לוקח המון שנים ועולה המון כסף, שאין לנו", מספר קיסר. נוסף לכך, בעל הבית לא שש להירתם למשימה. להפך.
"אנחנו למעשה עושים לו שירות", ממשיך קיסר. "אם הוא ירצה לקבל אישורים כדי לבנות בשטח משהו חורג, הוא יצטרך לעבור את ההליך הביורוקרטי הזה בעצמו, ואנחנו עושים את זה בשבילו".
הגרסה של דעבול קצת אחרת. "אני לא רוצה להעיף אף אחד מהשטח", הוא אומר, "הם חולי נפש אם הם אומרים את זה. הם מטומטמים. עובדה שנתתי להם ייפוי כוח להוציא את כל הרישיונות. יש עכשיו בית משפט ועורכי דין. שהם ישברו את הראש. לא עשיתי רע לאף אחד".
"הנקודה היא שאנחנו סוג של עבריינים כרגע", מודה נהרי~הלוי. "זה שאנחנו נאיביים זה בסדר. זה שאנחנו צודקים זה בסדר. זה שהחוק ותפיסת העולם שונים, זה המוקש. כי מבחינתם, מה שעשינו כאן הוא לא חקלאי, אבל אקולוגיה זה הכי חקלאי. התפיסה שלהם נוגדת את התפיסה שלנו. מה ירוק בנגרייה? מה שונה בינינו ובין יקב? שנינו עובדים את האדמה. לא, זה לא נתפס".
"הם ידעו עלינו והיו בעדנו. לפני שהסיפור התחיל אפילו הגיע לכאן פקח והוריד לנו את המסים כי הסברנו לו שמדובר בסוג של בית ספר. אבל כשהמועצה קיבלה דחיפה והייתה צריכה לפעול לפי הנהלים, לא הייתה לה ברירה. מה יכלו לעשות? להתעלם מהדיווחים?".
לעזרתה של החווה נחלצו גם לא מעט חברים מן הקהילה המקומית, והם מחתימים על עצומה נגד סגירת החווה, מגייסים תרומות ומסייעים במאבק המשפטי. מתי בובק, החבר בקהילה הירוקה המתגוררת בבר גיורא, מעיד של"לה צ'ימבה" יש חשיבות גדולה לאזור.
"החווה חובקת המון תחומים שלא נמצאים כלל באזור שלנו, כמו המודעות האקולוגית, הפעילות עם גן הילדים, מפגשי התרבות המדהימים של מוזיקאים, רקדנים ואמנים שהיא אוצרת. אין מקום אחר באזור שעושה את הדברים האלה. זה שם את האזור כולו על המפה. אנשים מגיעים, וזה אומר שהאזור יכול להתפתח. אם המקום ייסגר זו תהיה עדות לכך שאי אפשר להקים שום דבר בלי תמיכה. שהקטנים לא יכולים להצליח בכוחות עצמם".
בינתיים, איתי ונהרי~הלוי נראים מעט מיואשים. "אף פעם לא ישבנו ככה. אנחנו לא עושים כלום מהמצוקה", מספר נהרי~הלוי. "בלב, שנינו אנשי עשייה. הרבה יותר כיף לנו להתעסק עם גינת הירקות ולבנות ספסל מבוץ עם הילדים מאשר להתעסק בטפסים ובענייני המועצה. אבל אנחנו רוצים להישאר ולעשות את מה שאנחנו עושים. יש לנו מחויבות לילדים ולקהילה. יש לנו מחויבות לעולם". "כל המקום הזה נולד מחלום", ממשיך קיסר, "אבל עכשיו מקצצים לנו את הכנפיים. אנחנו רוצים לחלום אבל לא יכולים".
מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר בתגובה כי "המקום פועל ללא היתרי בנייה. הדברים נמצאים בטיפול של הלשכה המשפטית. הטיפול החל במסגרת פיקוח שוטף באזור".
נא להמתין לטעינת התגובות
