האמת מאחורי השלטים נחשפת
כחודשיים לפני הבחירות ובאשקלון אי אפשר להסתובב בעיר מבלי לראות מועמדים המביטים אלינו משלטי החוצות. "זמן הדרום" וגבריאל רעם, מומחה בתחום שפת הגוף, עושים סדר בתמונות המועמדים
בני וקנין – ילד טוב ירושלים
"קודם כל בואו נראה אם יש הלימה בין המסר של הצילום לבין הסלוגן של המתמודד. הסלוגן אומר: 'מחדשים את התנופה'. האם בפניו והופעתו של מר וקנין ניתן למצוא זאת? כי אם לא, אזי הדיסונאנס בין השניים יקשה על הבוחרים.
בני וקנין יחסי ציבור
ובכן אם מלהק לתכנית דרמה בטלוויזיה היה צריך למצוא שחקן שיגלם בתדמיתו אישיות נמרצת ודינאמית שיכולה לא רק להביא תנופה, אלא גם לחדש אותה (כפי שמצוין בסלוגן), ספק אם היה בוחר בתדמיתו של מר וקנין, הנראה כאן כפי שפקיד נראה לאחר (שהלבישו אותו בחליפה ועניבה) עשרים שנות עבודה משעממת שוחקת.
פניו נטולות הבעה, אפילו החיוך המתבקש הוא קלוש עד לא נראה. סתמיות היא השדר. ואולי אם המלהק היה מחפש מישהו שיענה לתאר: 'ילד טוב ירושלים'. צייתן, מסור ואפרורי - הוא היה מתקבל לתפקיד".
איתמר שמעוני – אצל הדודה והדוד
"בכרזה זו ניכר שהייתה כאן חשיבה. העניבה האדומה, יחד עם הקו התחתי מתחת למילה: 'מנהיג', והמילים: 'חייבת' ו-'ראשות העיר', גם הן באדום. והקישור בין הקונוטציות של אדום (פריצה, כוח הסתערות וכולי) ובין מנהיגות וראשות עיר, הן יפות. מר שמעוני אף גוחן קדימה עם כתף שמאל מושטת כבאה לקחת חלק בנטל, גם יפה מאוד. מה שמעט מפר את המסר החזק והחד משמעי הן פניו של מר שמעוני שהן, מה לעשות פנים עגלגלות ונעימות, של דוד חביב, לא מנהיג מסתער על מטלות מוזנחות.
נכון שזו לא אשמתו של שמעוני, אך פנים זוויתיות ומלבניות היו מתאימות יותר לסלוגן. ואם מלהק בטלוויזיה היה מחפשת דמות עם כוח ועוצמה לנקות הררי בירוקרטיה שהצטברו. ספק עם היה בוחר במר שמעוני, שאכן מנסה להעטות על פניו ארשת קשוחה ומעשית יותר, אך לא ממש משכנע".
רוני מהצרי יחסי ציבור
רוני מהצרי – מכה אפורה
"נתחיל בהופעה: אפור, יותר מדי אפור. בשיער, בעניבה, גם החולצה והמקטורן הכחולים כהים. כל אלה, טובים אולי למנכ"ל משרד גדול, מראש עיר, אין מה לעשות, מצפים למשהו יותר נמרץ. ועתה לחיוך. ברור שצריך לחייך, חיוך עושה המון אך גם אומר המון.
הייתי מייעץ כך למר מהצרי: 'אם לא יוצא לך חיוך, לא נורא, גם ארשת נעימה זה בסדר. אבל חיוך כפוי, מביא תחושה לא נעימה, במיוחד חיוך לא סימטרי'. כולנו שפוטים של סימטריה, כשבוחרים בנוכלים לסדרת טלביזיה בוחרים את אלה עם הפנים הפחות סימטריות. כך שגם חיוך כפוי וגם לא סימטרי, קצת בעיה".
שבתי צור – תני לי יד
"המועמד צור מצולם כאשר הוא יושב קפוא, לא גוחן קדימה, דבר שהיה משדר שהוא מנסה ליצור קשר ולבוא לקראת מצביעיו הפוטנציאליים ופניו חתומות. עכשיו, אם זה היה הכול, וידיו היו גם שלובות, אזי הוא לא היה 'עובר מסך' בכרזה מסוג זה.
אך מר צור עושה דבר אחד טוב מאוד. הוא שולח את יד שמאל (יד הלב) קדימה, כאילו כדי להגיע לצופים, לגעת ליצור קשר. היד הזו משדרת מסר בלתי מילולי חזק של אדם שרוצה להגיע. אולי הוא נעול במוסכמות ובבירוקרטיה, אבל יש בו משהו שלוח קדימה שרוצה ליצור קשר. וזה דבר טוב".
אבי עייש – רוקד לקול הבנות
"ראשית, נשים שרואות את הכרזה רואות שמדובר בגבר נאה, כאשר שערו הכסוף מעט בצדדים של המועמד מוסיף סוג של שארם בשל. אך הוא גם מגדל שיער מעט בסגנון שיכול אמנם לקסום לנשים רבות, אך יכול להשאיר גברים אדישים ואף אולי לעורר התנגדות בקרב משפחות דתיות עד חרדיות.
הבעת פניו של עייש מקרינה בעיקר נחישות. בסך הכל מדובר בתמונה שעוברת את מבחן המבט הממוקד והחזק, בזוית השפה השמאלית המעט מורמת. ובסנטר התקיף. ועם זאת, הנחישות הזו אינה מוקרנת באגרסיביות או בוטות, ישנה נעימות ומתינות בארשת פניו הכללית".
ריימן פולאט יחסי ציבור
"כאן אנו מקבלים כתובת בלי סלוגן, פשוט ולעניין: 'ריימון פולאט לראשות העיר אשקלון'. המסר: בלי גימיקים, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל, אין עודפים, נטו.
ומה אומרת התמונה? ובכן לא פשוט, קודם כל לא רק שאין שמץ של חיוך, אין גם ניסיון לחייך. ויותר מכך, ישנה תחושה שבמקום שהוא יהיה זה שמציג עצמו כדי שנתרשם, הוא זה שבוחן אותנו.
ישנה מעין חשדנות במבט הזה שבא מן הצד כמו אומר: 'אני מכיר את הסחורה שלכם' 'עלי לא יעבדו'... דברי נוסף, הוא המועמד היחיד, חוץ מאבי וקנין, שמופיע ללא מקטורן. ואצלו אף קשר העניבה רופף משהו. כמו אומר שאין לו כוח לגינונים".
שמעון פרץ – צוואר תפוס
"ובכן ראשית אדון שמעון פרץ הוא היחידי מבין כל המתמודדים שמצליח להרביץ חיוך גדול ורחב מבלי שמשהו מתעקם אצלו בפנים כתוצאה מכך וזה טוב. זה מקרין לבביות. ועכשיו לנתונים שאין לו שליטה עליהם אבל מה לעשות, לאדון פרץ אין יותר מידי צוואר, אז מה? בטח תגידו 'מה זה אשמתו ומה הוא יכול לעשות המסכן? נכון, אבל עם זאת ובכל זאת, גם לדברים בנו שאיננו אחראים להם יש מסר, ואנשים נטולי צוואר מקרינים תחושה של בונקר מבוצר".
אבי וקנין – בלי החליפה של האיומים
"הסלוגן של אבי וקנין קובע בנחרצות ש"התושבים חשובים יותר". האומנם? האם נמצא לכך סימוכין בשדר של הופעתו ושפת גופו? בגדול, די קרוב, כמעט כן. ונתחיל בכך שהוא נטול חליפה והוא המועמד היחיד שויתר על עניבה. וצווארון חולצתו פתוח לרווחה. כל אלה משדרים חוסר פורמליות, חוסר בגינונים, אדם פתוח שאפשר לגשת אליו.
החולצה עצמה לא צבעונית, פשוטה, אך מגוהצת כהלכה: שוב, בלי גימיקים, אבל עם יושר. מעל כל אלה מתנוסס סנטר גאה ואיתן שמקרין נחישות ועקשנות. נראה יותר כמושבניק מפקד סיירת, מאשר עסקן שרוצה משרה בכירה ברשות מוניציפאלית".
ד"ר ריקי שי – תמיד אישה
"וכאן למשהו שונה. קודם כל אישה, אבל אישה שלא מנסה להראות כמו גבר. נשית ומראה את זה.
יש שלושה טקסטים בכרזה: "אשקלון שלנו", "שלך ובשבילך", ו"עתיקות חלק מאשקלון". כל אלה משדרים משהו אישי, שונה, במיוחד כשהכיתוב: "שלך ובשבילך" נעשה באותיות כתב מעוגלות. גם המילה 'שלנו', מוסיפה משהו אישי ואנושי. והכנסת העתיקות לכרזה מראה שהיא מוכנה לעסוק בדברים יקרים
שנזנחו בעבור אינטרסים או אופנה.
הבעת פניה, ערה וערנית, מקרינה חוזק וגם יש משהו בעיניים שמשדר סוג של שובבות, או לפחות שמחת חיים צעירה. פניה מלאות החיים כמעט קופצות מן הכרזה.
נוסיף לזה עגיל גדול באוזן אחת, ואנו מקבלים המון חיים והמון נשיות. ואם נזרוק לקדירה גם את התואר "ד"ר" המכובד, נראה שהמבט יימשך לכרזה זו לפחות פעם אחת נוספת".
גבריאל רעם נחשב למומחה בקנה מידה בין לאומי בתחום שפת הגוף ותקשורת לא מילולית.בעל MA במדעי ההתנהגות ו- PhD בתיאולוגיה ופילוסופיה. מוסמך בשיטת NLP
האתר של גבריאל רעם : www.sfatguf.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
