עדויות ילדי הנרצחת:
אמא צעקה: "תעזרו לי"
עדויות ילדיה הקטנים של נגה גדו שנרצחה מול עיניהם ע"י בעלה ממחישות עד כמה קל לפגוע בנשים בביתן. והבעל? הוא כבר זומם איך להשתחרר
גדו המשיך וסיפר לחוקריו: "התקרבתי אליה ואמרתי לאחי יעקב: 'אל תדאג, אני לא אעשה לה כלום'. התקרבתי לחדר השינה, התקרבתי לנגה, אחי יעקב תפס אותי. ואז הוא לא ראה, והיא לא ראתה, ואני לקחתי את הדוקרן. הכנסתי את היד למכנסיים, פתחתי אותם, והתחלתי במסע של דקירות. דקרתי אותה במותניים, בגב, בחזה, בבטן, בעיניים, בחזה, בפנים, בצוואר, בכתפיים, בידיים, ברגליים, ובהרבה מקומות".
החוקרים שעדיין היו המומים מהמראה המחריד שנגלה לעיניהם בדירת המשפחה, הביטו בגדו, שמעו את דבריו, ונותרו המומים, בעיקר לנוכח העובדה שכל הזוועה הזו התרחשה לעיני שלושת ילדיהם של נגה ז"ל ואילן גדו ובנוכחות אחיו.
גדו דקר את נגה בכל חלקי גופה, הילדים צרחו, האח ניסה לעצור אותו אך ללא הועיל, והשכנים שמעו צעקות נואשות ולא הספיקו לעזור. בדקות הראשונות הללו בחדר החקירות עוד לא הבין גדו כי מי שהיתה אשתו במשך 12 שנים נפטרה, והוא חשוד ברצח.
הוא חשב שאולי רק נפצעה והיא בבית החולים, מטופלת. כשראה אותה זמן קצר קודם לכן מתבוססת בדמה בחדר השינה שלהם, היא עוד נשמה ושמעה את צרחות הילדים, אבל בדרך לבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהוא כבר נכבל באזיקים בידיים ובדרך לתחנת המשטרה בעיר, היא נפטרה מפצעיה מאיבוד דם מסיבי, והתווספה לרשימה השחורה והמתארכת של נשים שנרצחו על ידי בעליהם רק בגלל ויכוח מטופש.
חודש אחרי, ועדיין חוקרי המשטרה, הפרקליטים וגורמי הרווחה פעורי פה מול המקרה שהועבר לטיפולם - כל אחד מהזווית שלו. באזור חיפה הרצח הזה הוא עדיין שיחת היום.
בתחילת השבוע הוגש לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום נגד גדו באשמת רצח. כתב האישום מגולל כיצד דקר עשרות פעמים, פעם אחר פעם, בלי שום רחמים, את אשתו ואם ילדיו. העדויות מדברות על יותר מ-30 דקירות.
מסמכים שהגיעו לידי המגזין חושפים לראשונה את ההודאות של גדו מחדר החקירות, כמו גם את העדויות המצמררות של שלושת ילדיו הקטנים ושל אחיו יעקב, שהיו בבית בזמן שגדו נתקף זעם ורצח את נגה. חמישה אנשים שהיו עדים לרצח בדם קר של אישה חסרת ישע ותמימה, שבגיל 31 השאירה אחריה שלושה יתומים.
זה קרה ב-26 ביולי, מוצאי שבת. אילן ונגה היו באותם ימים בהליכי גירושים. אילן נעלם לשבועיים, וחזר במפתיע באותו ערב לבית שבו חי עם נגה
העדויות מזעזעות ומצמררות במידת הדיוק שלהן, הן קשות מאוד לקריאה, אך ממחישות כיצד ריב בין שני בני זוג שעד אז נחשבו לנורמטיבים בעיני הסביבה, עלול להפוך ברגע אחד שלושה ילדים ליתומים, ולהותיר בנפשם צלקות שאיש לעולם לא יוכל להסירר.
"בתשע וחצי הגעתי לדירה ואמרתי לנגה: 'מה קורה עם ההסכם של הבית?'" כך התחיל גדו את שחזור האירוע. "היא אמרה לי שההסכם השתנה, ואמרה: 'אתה יוצא מהבית, ואם אתה לא יוצא אני מזמינה משטרה'". תיאר גדו בשחזור והוסיף: "אמרתי לה שסגרנו בהסכם שהבית הוא שלי, ואני אשמור על הילדים מאחת עד שבע בערב בכל יום. ואז היא אמרה: 'לא מקובל עליי, אתה תבוא לפה, תשמור על הילדים בבית הזה, וכשאני אגיע הביתה אתה תעוף מהבית, והבית הזה יהיה שלי בצוואה'".
גדו סיפר לחוקריו כי התעצבן מאד מתגובתה ואמר כי פקד עליה שתצא מהבית. "היא אמרה שהיא תדאג שאני אהיה בבית הסוהר", הוא ציין.
את רגע הדקירה עצמו שחזר גדו בקור רוח מקומם: "דקרתי אותה בידיים, ברגליים, בכתפיים. הרבה מקומות. אחי ניסה לעצור אותי, אבל הבאתי לו מרפקים בבטן להעיף אותו ממני". הוא סיפר כי ביקש מאחיו שיוציא את הילדים מהבית.
"אבל הילדים פתחו את הדלת". סיפר האח יעקב לחוקרי התחנה את גרסתו שלו לאותן דקות: "אילן רץ לחדר השינה, ואני שומע פתאום צעקות 'תעוף מכאן! אל תיגע בי!' זו היתה נגה. הייתי בהלם, בחיים לא ראיתי כל כך הרבה דם. האח הוסיף ותיאר את רגעי האימה שעברו עליו באותן דקות. "הידיים והרגליים שלי התחילו לרעוד מפחד. אילן דקר אותה, ואני ניסיתי להזיז אותה. התחננתי לאילן שיפסיק וכל כולי רועד, והילדים צעקו. הם שמעו צעקות וראו. אמרתי לילדים שילכו, אילן לא אמר מילה רק המשיך לדקור".
אולם, קשות מכולן הן העדויות של הילדים הקטנים. אחת מהם תיארה לחוקרת המשטרה: "הוא לקח סכין ודקר את אמא בגב. אבא אמר שזה הבית שלו, והוא לא רצה שנהיה שם". הילדה סיפרה בכאב לחוקריה: "הלכתי לחדר השינה וראיתי אותה, ראיתי הרבה דם על המיטה, על הקיר, על הרצפה, ליטפתי אותה, ואמרתי לה שאני אוהבת אותה, ואז באו ואמרו לי לצאת. ראיתי דקירות סכין בגב שלה".
ילד אחר של הזוג גדו סיפר לאותה חוקרת: "ראיתי איך הוא עשה לה את זה, ואז ראיתי את אמא, את הדם על הבגדים. יעקב החזיק אותו חזק, והוא הפיל אותה על הרצפה, משך אותה בשערות והפיל אותה. החזיק לה את השיער חזק חזק ומשך לה, ודקר אותה. ראיתי אותו דוקר כאילו הוא טופח על בצק עם סכין".
כמה ימים אחרי הרצח חזרה אחת הבנות לתאר באוזני חוקרת הילדים של משרד הרווחה את מה שקרה לאחר הדקירה: "ראיתי את אמא עם דם על הכריות, על המיטה, על כל הבגדים שלה, והוא הוריד לה את כל הדם כמעט. חשבנו שהיא לא תמות והיא מתה".
היא סיפרה על כמה היא ושאר האחים מתגעגעים אל אמם. " עכשיו אבא יהיה בכלא, והוא לא ייצא לעולם. הוא לא יכול להרביץ לאמא גם ככה, כי הוא לא יידע איפה היא תהיה כי היא בשמיים, ואולי כל הבית כבר עם דם, אולי בקירות יש גם דם"
עוד היא סיפרה כי " אמא צעקה לנו:'בואו תעזרו לי', אבל כבר לא שמענו אותה, הלכנו לבית אחר. עכשיו אין לנו אמא, ועכשיו היא מתה. בשמים. זה רחוק. היא רחוקה ממנו".
ילד נוסף סיפר לחוקרי הילדים: "אחותי אמרה לי שאמא מתה. ואחרי זה ראיתי הרבה דם על הרצפה. ואחרי זה דוד שלנו בא ותפס את אבא, ואחרי זה באו משטרות ואמבולנס. בכל מקום הוא דקר אותה 30 פעמים, אחרי זה המשטרה באה וראתה אותו".
מה הוביל את גדו להתנהגות אכזרית כל כך? "איבדתי את השפיות", הוא תירץ באוזני החוק רים ההמומים, אחרי שתיאר כיצד דקר את נגה עשרות פעמים. "האם התכוונת לרצוח אותה כשדקרת אותה? " שאל החוקר. גדו ענה: "לא. לפצוע אותה".
"למה דקרת אותה מספר רב של פעמים? 15 20 פעם? לא חארם?" ניסה החוקר להקשות. גדו השיב: "זו אי שפיות זמנית. מכיר את זה? אחרי חודשיים גיהנום שעברתי איתה הוצאתי את כל התסכול עליה. לא עשיתי את זה כדי לרצוח. בחיים שלי לא דקרתי בן אדם, זאת פעם ראשונה שלי".
גדו אפילו לא היסס להטיח בחוקרים האשמות קשות וחסרות ביסוס נגד נגה שלא נפרסם כאן. "זה לא רצח, לא רצח!" הוא צרח אל החוקרים בחדר החקירות, כשהתחיל להבין את מצבו העגום ולהתעניין בצפוי לו.
"לא אנחנו קובעים את זה", השיב לו אחד מהם. "זו בעיה, אני לא השופט. כעיקרון, בדרגות רצח זה מאסר עולם, אבל אני לא השופט". גדו שאל : "הוא יכול לתת לי לי פחות?" החוקר ענה: "כן, בטח. לא, לא מכיר. מקרים בודדים שמקבלים מאסר עולם".
שלושה שבועות לאחר מכן שב גדו לחדר החקירות. הפעם כבר דיבר אחרת: "כן, אני מבין במה אני חשוד. אני סובל מבעיות נפשיות. ומאותו יום שדקרתי לא זכור לי כלום. הייתי לא בעולם הזה, לא הייתי מודע למה שאני עושה".
בנוסף, הוא סיפר כי נכנס להלם מיד עם האירוע. "ברגע שאמרו לי את מספר הדקירות הייתי בהלם, כי אין לי עבר פלילי ואף פעם לא עצרו אותי. אני גם לא זוכר מה אמרתי באותו יום. אם הייתי מודע למה שאני עושה, הייתי דוקר דקירה שתיים. קולות פנימיים, לא קולות חיצוניים. זה רגע שאתה שומע קולות. לא עשיתי את זה כדי לרצוח. אם הייתי מודע למה שאני עושה הייתי נותן לה אגרוף או סטירה".
הפעם, אחרי שכבר שכר עורכי דין, הוא סירב לשחזר את הרצח. כשנשאל מדוע בהארכת המעצר הראשונה שלו בבית משפט השלום בחיפה מצא מקום להתלוצץ עם הכתבים ועם הצלמים, ואמר שסימני הדם שעל גופו הם רסק עגבניות, השיב: "הם הסתלבטו עליי. מה? הם לא יודעים מה זה? הם צחקו עליי כששאלו את זה. הם ידעו מה זה ורצו ללעוג לי. אירוע מצער".
השבוע קיבל לידיו גדו את תיק החקירה המלא נגדו. בתיק הזה, שהגיע לידי המגזין, מפורטות העדויות של שלושת ילדיו שנמצאים עכשיו בטיפול של מחלקה הרווחה העירונית והמשפחה של נגה. הילדים קושרים את אביהם לרצח המטורף בלי שום עוררין, גם אחיו יעקב עושה זאת.
עם זאת, אם גדו יחזור בו מההודאה, יצטרכו כל הארבעה להגיע לבית המשפט, לפתוח את הפצעים המדממים ולהעיד נגדו.
עורכת הדין תמי אולמן, המייצגת את אילן גדו, מסרה בתגובה לדברים: "מדובר באדם אומלל, מצבו הנפשי רע מאוד. אין ספק שעשה את המעשה לא מתוך היגיון. הוא סובל מבעיות נפשיות. לאור מצבו הנפשי הוא עשה את המעשה בשעת טירוף, ולכן לא ניתן לשפוט אותו כאדם מהשורה".
מנגד , הגיב גורם במשטרה לדברים שלשום: "לא ייתכן שבכל פעם שאדם יבצע רצח אכזרי, הוא מיד יפנה לעורכי דין ויטען לאי שפיות". הוא סיפר כי בשנה הקודמת שלושה תיקי רצח הסתיימו באי שפיות של הרוצח, ובביטול ובהקפאה של כתבי האישום וההליכים הפליליים. לדבריו, "האנשים האלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח".
נא להמתין לטעינת התגובות
