השרוף מתחנת ירושלים
מפקד שירותי כבאות והצלה בעיר, טפסר בכיר משה סויסה, תמיד משך אש. אלימות כלפי עובדים, התפרצויות זעם וגידופים. חקירות משטרה, חריגה מנהלים, התערבות במכרזים וקידום מקורבים. וגם חמור אחד ממזרח העיר, שהובא במיוחד כדי לחגוג יום הולדת לנכד בתחנה, בין כבאיות, דוכני נקניקיות, מתקנים מתנפחים וכבאים שעושים שמייח. פרופיל
שנה אחרי, והכבאים בתחנה עדיין מתקשים לשכוח את היום החגיגי והמתיש. סויסה גייס אותם כבר משעות הבוקר לטובת הצלחת האירוע: הם נאלצו להעמיס כיסאות על רכבי הכיבוי ולפרוק אותם במתחם המיועד למסיבה בתוך התחנה, להוביל שולחנות ולנקות את התחנה כולה.
"עבדנו כמו חמורים", נזכר השבוע אחד הכבאים בתסכול והוסיף, "צחצחנו את התחנה כמו שלא עשינו מעולם". העבודה הקשה נמשכה לאורך כל היום: הכבאים נדרשו להזיז את רכבי הכיבוי, החונים בכוננות, לטובת מכוניותיהם של האורחים המכובדים.
לא הרחק משם הונחו שולחנות, וכמה כבאים זנחו ליום אחד את עבודות ההצלה והכיבוי לטובת טיגון נקניקיות, הנחת קערות כיבוד על השולחנות וחלוקת משקאות אלכוהוליים לבני המזל שהוזמנו לאירוע. תושבי השכונה, שלא הבינו על מה החגיגה, הופתעו עוד יותר כאשר ראו כי במקום הוצבו כמה מתקנים מתנפחים, ששיוו למקום חזות של דיסנילנד מקומי.
אבל גם לדיסנילנד יש עוד מה ללמוד: בתחילת האירוע, כאשר כמה ליצנים הצחיקו את הזאטוטים אל מול מבוכתם הגוברת של הכבאים, הובל למקום ברוב פאר והדר חמור, שהובא במיוחד ממזרח העיר. כשהחמור הוכנס לתחנה שטפו אותו כמה כבאים בזרנוק, ואז שחררו אותו אל הילדים המאושרים, שהקיפו עמו את התחנה הלוך ושוב כדי להרגיש את האותנטיות שבמזרח.
על האירוע ההזוי הזה ניצח מי אם לא סויסה עצמו, מלווה בצלם צמוד, שבימים כתיקונם מתפקד ככבאי, שתיעד את יום חגו. שעתיים לאחר תום האירוע הכול נוקה והוחזר למקומו, והמבנה שוב לבש מראה של תחנת כיבוי מצוחצחת, ממש כמו שסויסה, המפקד הכל יכול, אוהב.
פרסום האירוע גרר ביקורת חריפה על השימוש במתקני העירייה ובעובדיה. המשנה למנכ"ל העירייה, יעקב אבישר, שיגר מכתב לסויסה שבו אסר עליו לקיים אירועים במרחבי תחנות הכיבוי אלא לצורכי כיבוי אש, וכתב לו כי "עושה רושם לכאורה שהמערכת הנורמטיבית של ההתנהלות הציבורית במערך כיבוי האש העירונית משובשת".
אבל סויסה? הוא כנראה התרגש כל כך מהצלחת האירוע, עד שהחליט להפוך את המקום לאתר חגיגות, וערך במקום כמה ימי הולדת נוספים. "עשינו בתחנה כמה ימי הולדת, והגננות וההורים התחילו לראות עד כמה זה יפה וכיף", העיד סויסה על הטרנד הכי חם בשכונה.
בחודש האחרון סויסה כבר לא מגיע לתחנה. למעשה,
במקביל לחקירה הנוכחית, שנפתחה בעקבות מידע שהעביר למשטרה עו"ד בועז ארד מעמותת אומ"ץ (אזרחים למען מינהל ציבורי תקין), הועברו למשטרה חומרים נוספים, שעשויים להביא לפתיחת חקירה נוספת. החקירה החדשה עשויה לבחון אם הכבאים השתמשו בציוד של שירות הכבאות לטובתו האישית של סויסה, לפי הוראתו. ייתכן שתיפתח חקירה נוספת באשר למתן שוחד נוסף לכאורה, במסגרת שירות הכבאות.
"בשנים שקדמו למינויו של מר סויסה למפקד שירותי הכבאות, התקבלו בלשכתי תלונות נגדו. התלונות התייחסו לנושא מינהל לא תקין, מחנאות, יחסי עבודה לא תקינים, קידום והעדפה של מקורבים, תוקפנות ואף אלימות מילולית ופיזית. אדגיש כי חלקן של התלונות הועברו גם למבקר המדינה"
(מבקרת העירייה, עו"ד שלומית רובין, בתצהיר לבית הדין האזורי לעבודה לפני כשנה)
בשבוע שעבר, כשישב בדיון השני בהארכת מעצרו לאחר פשיטת המשטרה על משרדי תחנת הכבאות וההצלה, נראה הכבאי הנצחי כבוי מתמיד. בסוף סויסה כבר לא היה יכול לכבוש את זעמו, וצרח לעבר העיתונאים המבוהלים ש"תקעו לי סכין בגב. מלבד העובדה שלא היה שוחד, הצורה שבה בחרה המשטרה להביא אותי לחקירה היא מבזה. באו לתחנת הכיבוי, לקחו אותי באמצע העבודה והביאו אותי לחקירה". כשעומת עם טענות הכבאים על יחסו האלים, ירה סויסה, כמעט באלימות, "מה אפשר לעשות? בעבודה כזו אי אפשר שלא להיות קשוח. אני מתעסק פה בהצלת חיים".
סויסה (53) נולד בירושלים לאחת מהמשפחות הוותיקות והמפורסמות בעיר, וגדל בשכונת מוסררה. אשתו הראשונה נפטרה כשהייתה בת 24 בלבד, לאחר שבמהלך בדיקה רפואית היא הורדמה ולא התעוררה.
לאחר שבוע נקבע מותה. השניים היו נשואים זמן קצר בלבד, וסויסה נשאר עם שני ילדים קטנים. לאחר זמן מה הכיר סויסה את חנה, שלימים הפכה לאשתו, ומאז הם מגדלים שבעה ילדים (כולל שניים מנישואיה הקודמים) בביתם שבפסגת זאב.
עם סיום שירותו הצבאי התגייס סויסה לשירותי הכבאות בעיר וטיפס במטאוריות בסולם הדרגות. הוא נחשב איש שטח מצוין וכבאי אמיץ, שלא מהסס להיכנס לאוטובוס ולחלץ אנשים תוך סיכון חייו שלו. הוא בקיא בתרגולות ופנומנלי בהפעלת אנשים. "אהבתי אותו", מעיד השבוע יהודה כהן, שהיה מפקד התחנה בסוף שנות השמונים, "הוא היה רציני, בעל כושר מנהיגות ואיש מקצוע פנטסטי". בהדרגה קודם סויסה לתפקידי סגן ראש משמרת, ראש משמרת וקצין מבצעים. על הדרך גם כיהן במשך תקופה ארוכה כיו"ר ארגון הכבאים הארצי – תפקיד שבו יצר קשרים בכל רחבי הארץ.
בנציבות הכבאות הוא הוביל למהפכה, כשהיה הראשון שהכניס נשים לשירות מבצעי. הפיילוט המוצלח לעניין נערך בתחנת הבית בגבעת מרדכי. ב~1994 זכה סויסה באות העובד המצטיין של העירייה, ולפני שנתיים וחצי נבחר במכרז לתפקיד מפקד שירותי כבאות והצלה בירושלים.
כוכבו של סויסה דרך בימי הפיגועים הקשים שידעה העיר מאמצע שנות התשעים ועד היום. בכל זירת פיגוע הוא היה מהראשונים להתייצב מול מצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים, ולדווח על ההרס בזירה ועל ניסיונות החילוץ וההצלה. בעיר הוא הפך לסלבריטי, ממש כמו יהודה משי זהב מזק"א וניצב מיקי לוי, מפקד המחוז לשעבר.
דני בונפיל, שכיהן בתפקיד יו"ר ועד העובדים בשנות התשעים אומר כי "הוא היה כבאי נהדר. לא היו לי שום חילוקי דעות איתו. הוא דאג לעובדים וזה מה שחשוב. היו לו פה ושם טעויות, אבל כולנו בני אדם, ובסך הכול הוא עשה את המוטל עליו ובהצלחה. שמעתי שיש לו הרבה מתנגדים בתוך איגוד הכבאות, שכבר לא אוהבים אותו כל כך. אבל מה קרה? למה כל זה קורה לו עכשיו? נראה לי שנעשה לו עוול ושסתם מכפישים את שמו".
לפני כשלוש שנים פרש לגמלאות המפקד הקודם של שירותי כבאות והצלה, רמי יפה, וסויסה לטש עיניו לתפקיד. מעט לפני שהוא זכה להחליף את יפה, כתבה מבקרת העירייה רובין למנכ"ל העירייה דאז, איתן מאיר, בעניינו כי "העובד ידוע בקרב עובדי הכבאות כאדם אלים, תוקפני, חם מזג, מאיים, אינו יודע להבליג, בלתי סובלני. כל אלה (ואף יותר מכך) באים לידי ביטוי בעבודתו היום~יומית עם הממונים עליו והכפופים לו כאחד, ולעתים אף כלפי הציבור.
בנוסף לתכונות אופי אלה, יש לא מעט תלונות נגד העובד בשל עבודות נוספות שבוצעו ללא אישור, דיווח שעות נוספות שלא בוצעו, ניצול מרותו כלפי הכפופים לו ואילוצם לבצע עבורו שירותים פרטיים בשעות העבודה, אי נוכחות בעבודה, העדפת מועמדים בוועדות קבלה מתוך שיקולים זרים וכו'".
למרות זאת, סויסה זכה במכרז שבו היה המועמד היחיד. כעת, שנתיים וחצי מאוחר יותר, חוקרת המשטרה האם שיחד סויסה את המועמד הפוטנציאלי היחיד שחשב להתמודד מולו, הכבאי רחמים תשרא, כדי שיסיר את מועמדותו בתמורה למעטפת דולרים שמנה. סויסה עצמו טוען כי הכסף שהעביר לתשרא היה כדי שזה יעבור ניתוח בכליות. אבל הגרסה של סויסה נתקלת בבעיה לוגית לא פשוטה: המכרז התקיים לפני כשנתיים, ותשרא עבר את הניתוח בכליות לפני כתשע שנים.
"בעת שנכח במשרדי בית הספר, פנה אליי הקצין משה סויסה בלשון בוטה, כינה אותי בביטויי גנאי שאין הנייר סובל והאשים אותי בגזענות וברדיפה על רקע עדתי. תקרית זו התרחשה בנוכחות קהל ובעת שהתבצעו הכנות לביצוע טקס היום"
(מתוך מכתב שכתב מנהל בית הספר הארצי לכבאות והצלה, 24.12.07)
סויסה מעולם לא היה כבאי רגוע. הטמפרמנט שלו גבר לעתים על המקצועיות, והוא תמיד אהב למשוך אש. כך היה בפברואר 1983, אז הורשע סויסה בבית הדין המשמעתי של עובדי העירייה בעבירות של אלימות כלפי עובד אחר בשירות, כששימש בתפקיד ראש צוות בתחנה.
21 שנה מאוחר יותר, בשנת 2004, שוב עמד סויסה באותה סיטואציה מביכה, כאשר נערך לו שימוע לפני השעיה בגין עבירות אלימות כלפי כבאי אחר. מבקרת העירייה כתבה על סויסה בעניין זה בתצהיר שהגישה כי "כנראה מר סויסה לא הפנים את חומרת מעשיו, שכן תלונות בגין התנהגותו המשיכו וממשיכות להגיע עד היום".
סויסה לא הכחיש אף מקרה שיוחס לו, וטען לא פעם שהתקשורת והממונים מתנכלים לו. באוזני כול היה חוזר על המנטרה ש"אם היו קוראים לי לייבוביץ', הכול היה נראה אחרת".
בספטמבר 1996 הורשע סויסה בבית משפט השלום בעבירת תעבורה ברכב עירוני, אי מסירת פרטים והתנהגות אלימה כלפי שוטר. ב~1997 התחתן משה לילי, כבאי בתחנה, עם אחותו של סויסה. ספק אם סויסה ידע באותו שלב כי זו החתונה שתכתים את מרבית כהונתו כמפקד שירותי הכבאות בעיר. עוד באותה שנה התמודד לילי במכרז לתפקיד מפקד משמרת משנה. בטופס המועמד בחר לילי שלא לציין את קרבתו לסויסה, גיסו החדש. בתצהיר שהגישה רובין עשר שנים אחר כך לבית הדין האזורי לעבודה בעניין הקרבה המשפחתית בין סויסה ללילי, כתבה, "אדגיש כי למיטב הבנתי אי דיווח שכזה הנו מעשה חמור, ועלול לגרום להעמדת המועמד לדין משמעתי ו/או לפסילת מועמדתו במכרז".
אולם מתברר שהליקוי הזה היה רק קצה הקרחון. למרבה התדהמה, סויסה ישב בוועדת הקבלה לתפקיד מפקד משמרת משנה כנציג ארגון העובדים, מבלי שדיווח על קרבת המשפחה, ואף תמך במינויו של לילי לתפקיד. "התברר לי לתדהמתי", כתבה רובין, "כי בוועדת הקבלה ישב כנציג ארגון העובדים, בעל זכות הצבעה, מר משה סויסה, גיסו של מר משה לילי".
עוד כתבה רובין כי "אני רואה את הדברים הנ"ל בחומרה רבה ביותר. מדובר בפעולה אקטיבית שנעשתה תוך כדי ניגוד עניינים בולט וברור, שייתכן שמהווה אף הפרת אמונים. לדעתי, בכל מקום ציבורי תקין ושומר חוק, היה הדבר צריך להביא לביטול המינוי, גם כעבור זמן, ולהעמיד לדין משמעתי, אם לא מעבר לכך, את מר סויסה ומר לילי".
והפרשייה לא הסתיימה בכך. לאחר שהתגלתה הקרבה המשפחתית בין השניים, הותנתה כניסתו של סויסה לתפקיד מפקד שירותי כבאות והצלה ב~2005 בהעברתו של לילי לתפקיד אחר. אולם, למרות אין~ספור חוות דעות משפטיות של היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד יוסי חביליו, והתנצחויות בלתי פוסקות עם מבקרת העירייה רובין, נמנע סויסה מלהעביר את גיסו מהתפקיד.
בסוף שנת 2005 לילי עבר מתפקידו לעבודה בבית הספר לכבאות, אבל מסיבה שאינה ברורה, הוא חזר לתחנת הכיבוי כמה חודשים אחר כך. זאת ועוד, לאחר חזרתו מינה סויסה את גיסו במינוי בפועל לתפקיד סגן מפקד משמרת. כמו כן, ביקורת רבה נמתחה על סויסה לאחר שאישר ללילי להשתתף בקורס זיקוקי דינור, שנחשב קורס יוקרתי ומבוקש בקרב כלל הכבאים.
בשלב מסוים הנחה חביליו את מנכ"ל העירייה וגזבר העירייה להפחית את שכרו של סויסה (אגב, 33 אלף שקל ברוטו בחודש) לשכר של קצין מבצעים בתחנה. הסיבה: מכיוון שסויסה התעלם מהחוק ומינה את גיסו לתפקיד בכפיפות לו, הרי שמראש התעלם מתנאי המכרז, ולפיכך הוא פסול מלהיות בתפקיד ויש להוריד את שכרו.
סויסה ולילי חשו כי טבעת החוק מתהדקת סביב צווארם והגישו, בשמה של הסתדרות העובדים וועד עובדי העירייה, עתירה נגד הכוונה להעביר את לילי מתפקידו. לפני כארבעה חודשים וחצי דחה בית הדין האזורי לעבודה את עתירתם, וקבע כי מינויו של סויסה למפקד שירותי הכבאות מבוטל, משום שלא עמד בתנאי המכרז, הקובעים את העברתו של לילי מתפקידו. עוד קבע בית הדין כי על העירייה לצאת במכרז חדש.
על ההחלטה אמר סויסה בשעתו כי "אני אקח את מיטב עורכי הדין בארץ ואשלם את כל הכסף שיש לי כדי לערער על ההחלטה. לא יכול להיות שבכל סקטור יהיו קשרי משפחה, ורק אנחנו נצטרך לשלם את המחיר". על לילי אמר סויסה כי "הוא כבאי והוא ימות כבאי".
בעקבות פסק הדין עבר לילי לעבוד בבית הספר לכבאות. סויסה מצדו המשיך להתנהל כמפקד הכבאות. עם זאת, בעקבות פסק הדין שונתה הגדרת תפקידו ל"ממלא מקום". שום גורם אחר לא הוצב מעליו, ואף מכרז לא יצא לפועל.
סויסה ערער על ההחלטה. במהלך הדיון בערעור בבית הדין לארצי לעבודה, הוא זכה בתמיכתו של ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, שהגיע לבית המשפט וישב לצדו. לופוליאנסקי אף ביקש את רשות הדיבור ואמר: "איני בקיא בנושאים משפטיים. בזמן הגעתו של מר סויסה לתפקיד מפקד שירותי כיבוי אש, הוא בעצם הרים את הכיבוי וההצלה למעמד הטוב ביותר בארץ. אנחנו חושבים שהוא עושה עבודה נפלאה, ואנו מבינים כי קיימת בעיה. קודם הוא היה קצין מבצעים ואז היה אחראי ישירות על גיסו. היום הוא נמצא בדרגה גבוהה יותר. אני חושב שהעירייה גרמה עוול בזה שלא הסדירה את העניין. הדבר יכול היה להיפתר, אלמלא הייתה כאן רדיפה אישית".
קשריהם החמים של סויסה ולופוליאנסקי לא הפתיעו איש. לפני כשנה וחצי, עוד לפני הדיון בבית הדין, הופגנה הידידות בין השניים, כאשר סויסה בחר להקים בית כנסת במתחם הכבאות ולקרוא לו "זיכרון יאיר", על שם יאיר לופוליאנסקי, נכדו של ראש העירייה שנפטר כתוצאה מטיפול שיניים. ראש העירייה כיבד את סויסה בחנוכת בית הכנסת, על אף שזה נבנה ללא היתר בנייה ותוך ביצוע עבירות בנייה, שהוגדרו בחוות דעתו של חביליו "חמורות". בעקבות חוות הדעת של חביליו, בחר גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לבדוק את חוקיות המבנה. "אבקש להסביר לי מדוע העירייה אפשרה את הבנייה ולא נקטה צעדים הנדרשים על פי החוק", כתב לינדנשטראוס לחביליו.
הפרשה הבאה בתור נגעה להקמת חדר כושר וסאונה בתחנת הכיבוי. שירותי הכבאות הצליחו לגייס תרומות לבניית חדר כושר בתחנה. עם זאת, גם במקרה זה נבנה חדר הכושר ללא היתר בנייה ובניגוד לתב"ע (תכנית בניין עיר). המבנה שהוקם חרג מההיקף שאושר לו, ומבקרת העירייה מצאה ליקויים בגיוס התרומות להקמת חדר הכושר. חביליו עצמו איים כי אם חדר הכושר לא ייאטם עד לקבלת היתר, הוא ישקול פתיחה בהליכים פליליים נגד סויסה. דברים אלה לא הזיזו לסויסה יותר מדיי, והוא בחר לדרוש מוועדת הכספים של העירייה 100 אלף שקל לטובת אבזור חדר הכושר.
בעקבות חוות דעתו ומכתביו של חביליו, התערבה בנושא גם המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, ומנהל המחלקה, עו"ד חובב ארצי, הורה לפתוח בחקירה פלילית נגד סויסה, שעדיין מתנהלת.
"אני מבקשת לציין לפרוטוקול כי מר סויסה אמר לי 'אלוקים ישלם לך'. על הדברים שאמר מר סויסה ש'אנו מאפיה' שתקתי. אבל כשאותי מקללים באולם? אני לא מוכנה לעבור על זה בשתיקה"
(עו"ד כוכבית נצח~דולב בדיון בבית הדין הארצי לעבודה, 1.1.08)
לפני כשנה פתחה מבקרת העירייה בחקירה נוספת נגד סויסה, לאחר שעלו טענות כי שלושה ממקורביו התקבלו לעבודה בשירות הכבאות. הראשון הוא רועי זקן, בנה של שולה זקן, לשעבר מנהלת לשכתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
המועמד השני הוא שלומי הרוש, בנו של אפסנאי בית"ר ירושלים מאיר הרוש. עוד עלה חשד לעסקה סיבובית שלפיה בנו של סויסה, רועי, יתקבל לעבודה ככבאי במחוז יהודה ושומרון, ובתמורה יקבל אביו לעבודה כבאי מאותה תחנה. בכך נעקף האיסור להעסיק קרובי משפחה מדרגה ראשונה בעירייה. עם או בלי קשר, החודש קיבל רועי זקן פרס על הצטיינותו בעבודה.
סויסה שוב זומן לחקירה, הפעם ביחידה הארצית לחקירות הונאה. הוא נחקר בחשד שקיבל את רועי זקן לתפקיד בעקבות בקשות שהפנו אליו שולה ואחיה, חבר מועצת עיריית ירושלים יורם קארשי. גם מהפרשה הזאת סויסה יצא נקי.
נהלים, כזכור, כנראה לא נמצאים בלקסיקון השלם של שירותי הכבאות. בדוח מבקרת העירייה בסוף 2007 התגלה כי עובדות מטה בכבאות עובדות יום ולילה ברציפות, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, לנוהל העירוני ולשעות העבודה המקובלות. כך למשל, נמצא כי מוקדניות במקום עבדו יותר מ~20 ואף 30 שעות, בניגוד לחוק. חלקן אגב, נשארו לישון בתחנת הכיבוי במשך הלילה, על אף שלא שובצו למשמרת.
חוות הדעת הנוקבות של היועץ המשפטי חביליו והדוחות החריפים של המבקרת רובין על התנהלותו של סויסה העלו לשירות הכבאות את הפיוז. ביוני 2007 צבאו עשרות כבאים על משרדיה של רובין ועל משרדיו של חביליו, וגרמו מהומה ונזק ברכוש. אחד מעובדי משרד המבקרת אף אושפז בבית החולים ביקור חולים לאחר שחש ברע בעקבות המהומה. עובדים במשרדיהם של חביליו ורובין טענו כי הכבאים פגעו במנעולי המשרדים, קרעו מסמכים, זיהמו את המשרדים ואף פגעו באספקת החשמל. "זה פשוט לא ייאמן מה שקרה שם", אמרו העובדים.
בעקבות הדברים שלחה רובין מכתב ללופוליאנסקי, שבו כתבה כי "אין לי ספק שאירוע חמור זה הוא תוצאה של הידרדרות בהתייחסות שמפגינים גורמים בכירים בהנהלת העירייה הן כלפי הביקורת והן כלפי היועץ המשפטי לעירייה. ההשתלחויות המילוליות כלפיי, שלצערי הנך שותף להם, אם במעש ואם בשתיקה, מעודדות וממריצות מעשים בלתי חוקיים שסופם מי ישורון".
רובין הוסיפה כי "הייתי מצפה, כפי שהיה בימי קודמך בתפקיד, כי כל אימת שמתחולל אירוע שלילי כלשהו כלפי הביקורת, תצא ברי"ש גלי להגנתה". כמו כן פנתה רובין למנכ"ל העירייה דאז מאיר, וכתבה כי "דם עובדי מוסד הביקורת הוא הפקר. יש למנות גורם חיצוני אשר יבדוק את התנהלות אגף החירום והביטחון באירוע הזה ולהגביר את האבטחה".
לא מונה גורם חיצוני לבדיקת האירוע, אבל לאחר בדיקה בראשותו של המשנה למנכ"ל העירייה אבישר, שונו במקצת אמצעי האבטחה. לשכת המבקרת אף הגישה תלונה במשטרה נגד המתפרעים, אך על אף שתועדו, נסגרו התיקים נגדם בשל חוסר ראיות.
"יש תחושה של פחד בתחנה. כל עוד אנחנו יודעים שסויסה עלול לחזור, רובנו בבהלה. עד שלא נראה אותו מאחורי סוגר ובריח לא נוכל להירגע. נמאס לנו כבר לפחד ממרותו ולחשוש מהתגובות הלא רצוניות שלו"
(אחד מכבאי התחנה, השבוע)
חבר המועצה סער נתנאל (מרצ) אמר השבוע כי "המשטרה צריכה לחקור לא רק את הפרשה הנוכחית, אלא את כל הפרשות המבאישות שבהן מעורב סויסה. עצוב ומדאיג לגלות שסויסה נהנה מתמיכתם של ראש העירייה והנהלת העירייה, שמתעקשים להמשיך ולהתעלם מהתנהלות הלא תקינה. אני מקווה שחקירת המשטרה תביא סוף~סוף לאימוץ נהלים תקינים בשירות הכבאות".
כבאי בתחנה אמר השבוע כי "ציפינו שזה יתפוצץ. זה היה לנו ברור. כל הזמן קיווינו שזה יקרה יותר מוקדם, אבל עדיף שזה יקרה עכשיו. אני מבטיח לך, ברגע שהפרשה הזו וסויסה יהיו מאחורינו, הכבאים יסכימו לדבר. זה לא סוד שאנשים מפחדים ממנו. אני לא מפחד מאף אחד, אבל ממנו כן".
תשרא אמר השבוע כי "האיש הזה שקרן. הסיבה היחידה שפרשתי מהמכרז היא כי הבנתי שאין לי סיכוי מולו. סויסה לא מימן שום ניתוח, כי הניתוח נעשה כבר לפני המכרז. אני מאוד פגוע ממנו, מכל הלכלוך שהוא משחרר. הוא בגד בי. אני גידלתי איתו, אבל כמו כולם, בסוף הבנתי עם מי יש לי עסק. מאז הפרשה ההיא פרשתי מהכבאות. סויסה גמר לי את הקריירה".
ביום ראשון החל הליך משמעתי של שימוע לפני השעיה נגד סויסה בלשכת מנכ"ל העירייה. לאחריו אמורה תובעת המשמעת העירונית, עו"ד ברברה צור, להמליץ לראש העירייה בעניין, ולופוליאנסקי יצטרך להחליט אם להשעות את סויסה. גורם בכיר בעירייה אמר השבוע כי "לאור הקשר בין השניים, קשה לראות את לופוליאנסקי עושה זאת".
טרם ידוע לאן תוביל החקירה הנוכחית. נכון לעכשיו דורשת העירייה כי סויסה יימנע מלהגיע לעבודתו, אבל מפקד שירותי הכבאות ככל הנראה לא יוותר כל כך מהר. כך או אחרת, נכון לרגע זה, כשכבאים נלקחים מדי יום לחקירות והעירייה מתעקשת שלא למנות גורם חיצוני שיעשה סדר בתחנה, מצב שירותי הכבאות בעיר נראה מדאיג. "אם חלילה יקרה איזה אסון בעיר בשעה ששירותי הכבאות במצב כזה", אמר השבוע גורם בעירייה, "העירייה תהיה הראשונה לשבת על כס הנחקרים בוועדת החקירה שתקום".
משה סויסה סירב להתראיין לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
