למי קראתם "אתניקס"?
ללהקת "אתניקה" אין יותר מדיי שאיפות בחיים. פה ושם להופיע מול חברים עם מקצבים משוגעים, לשמור על מצב רוח מרומם, להצחיק את הקהל בעזרת טקסטים חסרי היגיון ולהסתובב בכיף בירושלים. ומה עם מי שטוענים שהם חיקוי של "אתניקס"? בכיף, זו אחלה מחמאה, רק שלא יעזו לקרוא להם תל אביבים
המזל של חברי "אתניקה" – הרכב ירושלמי שמח, חפלאי, רב~סגנוני ומולטי~תרבותי, שמונהג על ידי אלעד גבאי ויהודה אשש ומונה עוד חמישה חברים קופצניים – הוא שבז'רגון הירושלמי שלהם, פירוש המילה "הייפ" הוא שגיאת דפוס של המילה "היי".
כלומר, זה לא שהם לוקחים ללב את מה שגוגל חושב עליהם. נכון שלפעמים, בהיעדר ויז'ואל שלהם, אפשר לטעות ולחשוב שהם "בום פם" או "בלקן ביט בוקס", אבל בהיעדר מודעות מינימלית למגניבות שעשויה להיות טמונה במוזיקה שהם עושים, בכל מקרה אין להם יותר מדיי מה לעשות עם העובדה הזאת. חוץ מלהמשיך להופיע לפני חבריהם ולשמור על מצב רוח מרומם, הם יכולים רק לקוות שמתישהו אנשים ילמדו להבחין בין אמת לקטע.
אם וכאשר זה יקרה, ייתכן שגם אתם תשמעו את "אתניקה" ולא רק תקראו עליה. בינתיים נוכל רק לנסות להסביר במילים את יכולת הנגינה המופלאה של גבאי בקאנון (כלי מיתר שולחני כזה, של עיראקים כבדים); מורכבות היצירות הכאילו עממיות שלהם; והחיבורים המוזיקליים המשוגעים שהם עושים בין מקצבים טורקיים, יווניים, כינורות חסידיים, קאנטרי, מוזיקה אירית, רוקנרול ומה לא.
בעצם, יותר טוב שניתן לגבאי – בחור גדול וממושקף עם כיפה סרוגה גדולה, חיבה יתרה לטורקיה היפה וחוש קצב מטורף - לנסות להסביר את מה שהוא וחבריו עושים. הוא טוב בזה.
"השאיפה שלנו היא לבטא את הישראליות המגוונת שאנחנו מכילים", הוא מסביר, ובוחר בארוחת קבב בתפריט העסקיות של המסעדה הים תיכונית שאנחנו יושבים בה.
"אני חושב שכבר עכשיו אנחנו חלק מחזון ישראלי אותנטי של מוזיקאים שיוצרים מוזיקה ישראלית כמו שהיא אמורה להיות באמת. אנחנו הכי ישראלים שאפשר. כשאתה שומע אותנו אתה ישר מבין שזה משהו שבא מישראל".
או ממסבאה באיסטנבול.
"נכון, הטורקים מאוד דומים לנו בקטע הזה. גם אצלם יש את המיזוג הזה של מזרח ומערב, והם חולקים את אותו סטייט אוף מיינד תרבותי איתנו. לכן אני כל כך נמשך למוזיקה ולתרבות שלהם, ומאוד~מאוד
אשתדל, אבל לא בטוח שאצליח.
"כן, לא הכרתי אותם. הוא היה הראשון שנתן לי לשמוע אלבום שלהם, את 'אבי רוד'. אהבתי את זה. מאוד. לא כמו שאני אוהב את אום כולתום ועבד אל~וואהב, אבל כן, אהבתי. אתה בטח יכול לשער שאם את 'הביטלס' לא הכרתי, אז יש עוד המון דברים בעולם הזה שאני לא מכיר, אבל בבקשה ממך אל תזכיר את זה. תכתוב שהפגנתי ידע מוזיקלי עצום, נדיר".
האמת היא שאפשר לכתוב את זה גם בלי לשקר. גבאי (32) אכן מחזיק בידע מוזיקלי לא קטן בכלל: הוא בוגר החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, מומחה לאום כולתום המאוחרת ומכיר היטב את עולם הפייטנות מאביו המנוח, שהיה פייטן עיראקי גדול.
מצד שני, בכל הקשור במה שקורה במציאות הגלגלצית שבה אנחנו חיים, הוא אאוטסיידר גמור. אפילו את "בלקן ביט בוקס" ו"בום פם", הרכבים שאפשר לסמן אותם בטריטוריה דומה לזו של "אתניקה", הוא לא מכיר ("מי זה? מה זה?").
במילים אחרות, הוא לא קול. הכי לא. המגניבות שייכת יותר לתחום ההתמצאות של אשש (43) - רוקיסט לשעבר, שלפני כמה שנים, אחרי שנע ונד בארצות הברית עם להקת שוליים, גילה את קסם המזרח ונשבה בו – וגם אצלו היא מופיעה רק פה ושם, בזעיר אנפין.
מה שכן, אין ספק שבין השניים האלה יש סוג של השלמה הדדית: גבאי דתי ואשש חילוני; גבאי גדול ורחב ואשש קטן ורזה; גבאי מוזיקאי מחונן ואשש פרפורמר זורם ובעל נוכחות; גבאי הופיע עם ערן צור ויאיר דלאל, ואשש עבד עם יסמין לוי על אלבומה הראשון; גבאי מביא ל"אתניקה" את נגיעות המזרח, ואשש את רוח המערב.
בכל מקרה, התוצאה של השילוב ביניהם, שהפך לפני כשנה וחצי ל"אתניקה", לא רק אקלקטית, מורכבת ונועזת במובנים של חוסר פשרה בכל הקשור לתחכום צלילי, יש בה גם לא מעט מן השעשוע. זה בא לידי ביטוי, למשל, בעובדה שרוב הטקסטים שלהם מבוססים על נונסנס חסר פשר במתכוון, ובאנגלית.
משפט המפתח ב~"Sleep", למשל, הסינגל הראשון שהוציאו מאלבום הבכורה שבדרך, הולך ככה (בתרגום מאנגלית): "בכל פעם שאני הולך לישון, אני חושב עלייך".
בקטע אחר הם שרים על מישהי שמבקשת שלא ישכחו לקנות לה מסטיק. נכון, לא מי יודע מה קורע, אבל ל"אתניקה" יש גם רעיון אמנותי מבוסס מאחורי השטיק הזה.
"אנחנו רוצים שכולם ישמעו את זה, יגידו לעצמם 'וואללה, זה מצחיק', ובהמשך השמיעה יגלו את הדברים היותר מורכבים", מסביר אשש, "כל הדברים האלה הם בעצם טיזרים למורכבות האמיתית שנמצאת בשירים. אנחנו לוקחים סולמות מוזיקליים מאוד קשים טכנית לנגינה ומביאים אותם לבמה, משלבים אותם בקצב שלא שומעים פה. אפשר להגיד שהערך המוסף שלנו לעומת להקות טברנה ממוצעות הוא המוזיקליות".
גבאי: "לכל השירים שלנו יש אופי קליל כזה, פופולרי, ואפשר בקלות לשייך אותם למשהו מאוד חפלאי. אבל אם יושבים מוזיקאים בקהל, הם שמים לב לתפקידים ולעיבודים שלא מוצאים במוזיקה קלה. זה המסר שלנו, בעצם. המוזיקה שלנו היא מצד אחד קלה לעיכול ומצד שני ממש לא קלה. אנחנו פשוט משתמשים בטקסטים הפשוטים האלה, הטיפשיים, כדי להוביל את הקהל שלנו למוזיקה איכותית וגבוהה מאוד. אפשר לקרוא למה שאנחנו עושים חפלה למוזיקאים".
אשש: "זה אולי נשמע מצחיק, אבל שיהיה לך ברור - זה ממש לא פשוט למצוא את המלים הנכונות שהקצב הפנימי שלהן יושב בדיוק על המלודיה שאנחנו מנגנים".
גבאי: "כשעולה לך משפט כזה, על המקום אתה מרגיש אם הוא נכון או לא נכון, ואם הוא יהיה הגרעין הבסיסי של הבדיחה הדבילית והמתוקה שממנה תתפתח היצירה".
כלומר, אתם לא בדיוק "אתניקס", כמו שגוגל חושב.
אשש: "ברור שהיו אנשים שאמרו שגנבנו את השם מ'אתניקס'. אפילו ברדיו, כשהשמיעו אותנו בפעם הראשונה, אמרו עלינו את זה. אז מה, 'אתניקה' זה שם שמבטא הרבה מאוד דברים. הוא לא רק מזכיר את 'אתניקס'".
גבאי: "אתה יודע מה? שיגידו שאנחנו חיקוי של 'אתניקס', לא אכפת לי. לפחות בהתחלה 'אתניקס' היו להקה לא רעה בכלל".
נכון, השפה שגבאי ואשש הירושלמים משתמשים בה שונה מאוד מזו התל אביבית, אבל אין להם בעיה עם זה. להפך, הירושלמיות, לדידם, היא מקור השראתם העיקרי. הם אמנם הופיעו כבר חמש פעמים ב"בארבי" בתל אביב, ומי שמתעקש מוזמן לשייך אותם לזרם הבלקני, הברסלבי או הים תיכוני - אבל חבל על המאמץ: לחברי "אתניקה" אין שום עניין בסצנה התל אביבית, הם לא מכירים בה אף אחד, ובוודאי שלא מנסים לשווק את עצמם דרך השתייכות אליה. כמה שפחות לדעת עליה, הם אומרים, ככה יותר טוב. וככה, תאמינו או לא, הם גם מקווים לכבוש מצעדים.
"אנחנו הכי פשוטים שיש", מסביר גבאי, "אנחנו כמו הישראלי המצוי שאוכל חומוס ושותה קולה.
שום דבר יותר או פחות מזה, אבל אנחנו בהחלט מעזים לקחת את זה למקום קצת פחות עממי וקצת יותר נועז, כי אנחנו לא נרתעים ממקצבים מזרחיים אמיתיים ומשימוש בכלים מיוחדים ובסולמות מסובכים מאוד".
ומה בעצם הבעיה להעביר את כל זה בדרך קצת יותר תל אביבית - או אפילו, ישמור השם, להעביר את עצמכם לכאן?
גבאי: "האמת היא שלפני כמה שנים אח שלי עבר למרכז תל אביב וגרם לי קצת לאהוב אותה, אבל אל תכתוב את זה בבקשה, באמת אל תכתוב את זה. מבחינתי, מראה וויזואלי של עיר הוא דבר מאוד חשוב, ואני לא רוצה להשתמש בביטויים לא יפים בעניין הזה לגבי תל אביב, אז בוא נדבר על מזג האוויר".
בוא.
"מזג האוויר מאוד משפיע עליי כמוזיקאי. כשאני מגיע לתל אביב אני מנגן ושר פחות טוב. ממש ככה. הלחות פה הורסת לי את המוזיקליות. אני ממש לא מבין איך מוזיקאים בכלל מתפקדים כאן. בוא אני אספר לך משהו: פעם עשיתי איזושהי סדנת מוזיקה בתל אביב, ופגשתי שם את יוני רכטר. שאלתי אותו 'תגיד, יוני, איפה אתה גר?', והוא אמר לי 'ממש פה, במרכז תל אביב'. אמרתי לו 'וואללה? איך יכול להיות שמוזיקאי גדול כמוך גר בתל אביב?'. לא הבנתי את זה. עד היום אני לא מבין".
אשש: "בירושלים הכול אחר. אפילו התור בבנק הדואר אחר. גם שם עוקפים אותך, אבל העקיפות אחרות, יותר נחמדות ומתחשבות כאלה".
אני מניח שגם יותר נוח לכם בתור דתי וחילוני שמסתובבים יחד.
גבאי: "יש בזה משהו. בתל אביב תמיד מתפלאים עליי שאני דתי. בירושלים זה ברגיל, אתה יודע".
אשש: "בירושלים הכול אחר. אפילו התור בבנק הדואר אחר. גם שם עוקפים אותך, אבל העקיפות אחרות, יותר נחמדות ומתחשבות כאלה".
אני מניח שגם יותר נוח לכם בתור דתי וחילוני שמסתובבים יחד.
גבאי: "יש בזה משהו. בתל אביב תמיד מתפלאים עליי שאני דתי. בירושלים זה ברגיל, אתה יודע".
אשש: "אני פחות שם לב לזה, אבל האמת היא שאני מקבל בכיף את העובדה שהוא דתי, למרות שאי אפשר להופיע בשבת. אז מה, נחים בשבת, נהנים, יותר טוב".
גבאי: "אנחנו משתדלים מאוד שלא להשפיע אחד על השני בקטע הזה. חוץ מזה, יהודה הוא מזרחי. זה אומר שיהיה לו דוד אחד גוי גמור ודוד אחד רבי. ככה זה מזרחים. שום דבר לא זר להם. לכל מזרחי יש כיפה מקופלת בכיס לשלושה רבעים שכתוב עליה 'ציון ירושלים', והוא שם אותה באזכרה של סבא מחפוד.
הקשר שלי עם השם, בכל אופן, הוא קשר מאוד אישי, אבל אני יכול להגיד לך שלא את כל המצוות אני מקיים. חלק מהן מה זה כבדות עליי. אבל אני מאמין שככל שהקשר ביני לבין השם יהיה טוב יותר, כך ייטב לי בכל חיי, וגם המוזיקה תושפע מזה. כן, השם נכנס לי לדו~רה~מי, אבל גם לכל דבר אחר. הוא הרבה יותר נכנס לי לחיים מבת זוג פולנייה, לצורך העניין. בת זוג פולנייה, קורה לפעמים שהיא לא שמה לב. השם רואה הכול".
ואיפה השם רואה, לדעתך, את "אתניקה" בעוד חמש שנים?
"אין לי מושג, אבל הייתי רוצה להגיע למקום שבו החיבור האמיתי שיש לי עם יהודה יוכל להיות חוויה תרבותית עצומה לכמה שיותר אנשים".
כלומר, אתה רוצה להיות כוכב.
"אם אתה אומר, אז אתה כנראה צודק".
נא להמתין לטעינת התגובות
