הוועד האולימפי נגד דניאל קציר
דניאל קציר, שחיין במים פתוחים, השיג את הקריטריון האולימפי והתבשר שבזמן ששחה הקריטריון שונה. בנוסף נאמר לו שלא השיג "הישג יוצא דופן", שהוא "ספורטאי מתחתית המדרגה" ושלא יישלח לאולימפיאדה "יהיה הישגו בתחרות המיון אשר יהא"
אותו בחור השיג את כל מה שדרשו ממנו כדי להגיע לאולימפיאדה, אבל סבל מעוולות שאילו אלפרד דרייפוס היה חי היום, הוא בוודאי היה מרגיש הזדהות. יכול להיות שההשוואה הזו היא קצת קיצונית, אבל עבור דניאל קציר, אירועי החודשיים האחרונים הם הנורא מכל.
קציר הוא שחיין במים פתוחים. רובכם כנראה לא מכירים את המקצוע הזה, אך מהאולימפיאדה שאמורה להתחיל ממש עוד כמה שעות, משחים במים פתוחים ל-10 ק"מ הם מקצוע אולימפי לכל דבר. זה שרובכם לא התוודעתם למקצוע הזה, זה סביר ונורמאלי. החמור מכל הוא שממש כמוכם, גם בקרב אנשי הוועד האולימפי אין יותר מדי מושג מהו המקצוע הזה. אחרת לכו תסבירו את הקריטריונים הלא ממש הגיוניים שהוצבו, על מנת שספורטאים יגיעו לאולימפיאדת בייג'ין.
קודם כל נבהיר דבר אחד, דניאל קציר עמד בקריטריון הסופי שהעמיד הוועד האולימפי. יתרה מזאת, הוא עמד בקריטריון שהציג הוועד האולימפי הבינ"ל והגיע להיות אחד מתוך 25 השחיינים במים פתוחים שתפסו מקום בביג'ין. אלא שעד שהוא הגיע להשגת הקריטריון הזה ומאותו רגע שבו הקריטריון הושג, קציר ספג מהלומות להן לא ציפה, מהלומות שרובן נובעות מבורות בתחום החדש.
בחוברת הקריטריונים של הוועד האולימפי נקבע כי על השחיין להשיג את הקריטריון באחת מתוך שלוש תחרויות מלבורן, פריס ואיינדהובן. כמה חבל ששתי התחרויות האחרונות, כלל לא כללו משחה למים פתוחים. לגבי התחרות במלבורן, רק נגיד שבתאריך שמופיע בחוברת, כלל לא היה משחה במים פתוחים.
אם בזה מצעד האיוולת היה מסיים את תפקידו היינו מודים שהקייס לא משהו. חבל רק שזו רק נקודת ההתחלה. אחד הקריטריונים הישראליים שנקבעו עבור השחיינים במים פתוחים דיברו על תוצאה שנמדדת בזמן. בורות כבר אמרנו? שחיה במים פתוחים לא מודדים בזמן. במים פתוחים אין לתוצאה שום משמעות. יכול להיות יום שבו יש גלים ומשחה יכול לארוך רבע שעה יותר מבדרך כלל. במישחים האלה אין שיא עולם, רק למיקום יש חשיבות. הבעיה היא שהקריטריון הזה ושל השחיה בבריכה חוברו להם יחדיו. ואם זה לא ברור, מגיעה קריטריון של שחיה בשליחים. גם הוא, כמובן שלא קיים.
חכו, זה
איגוד השחיה ומינהלת הספורט ההישגי החליטו לחסוך מעצמם את ההוצאה המיותרת הזאת ולא לשלוח את שחייני המים הפתוחים לתחרות. קציר דרש מאיגוד השחיה הסברים לכך וזכה למכתב קר בזו הלשון: "מנהלת הספורט ההישגי החליטה לא לשלוח שחייני מים פתוחים לאולימפיאדת בייג'ין, יהיה הישגם בתחרות המיון אשר יהא. איגוד השחיה אינו רואה הגיון בשליחת שחיין לתחרות מיון, כאשר מראש קובע הוועד האולימפי שהשחיין לא ישתתף באולימפיאדה. במידה ועמדת הוועד האולימפי תשתנה, איגוד השחייה בהחלט ישלח את השחיין לחרות המבחן".
בסופו של דבר, ולאחר מכבש לחצים והמון מאמצים, העמדה של הוועד האולימפי השתנתה וישראל שלחה את דניאל קציר ואת שני שחייני המים הפתוחים האחרים שלה, אולגה ברנסייבה ומיכאל דימיטרייב, לתחרות הקדם אולימפית בבייג'ין.
אתר האינטרנט של הוועד האולימפי פירסם באתר שלו כי ההישג הנדרש בתחרות זו הוא מקומות 1-10 ואף כתב בידיעה המקדמת את התחרות: "השחיינים שלא הצליחו לקבוע את הקריטריון באליפות העולם בסביליה יתמודדו על 11 הכרטיסים האחרונים למשחקים לפי מפתח של אחד לכל מדינה".
לאחד הזה שייצג את ישראל קוראים דניאל קציר. הוא הגיע למקום השמיני מרחק ארבע שניות בלבד ממקום שלישי והבטיח את מקומו באולימפיאדה. החזרה לארץ היתה רצופה ברגעים של אושר, תוך שהוא עובר בין אתרי האינטרנט השונים ומתרגש לקרוא את הידיעות שמבשרות על הבטחת מקומו בבייג'ין. שיא ההתרגשות היה כאשר ראה את שמו מופיע באתר האינטרנט של האולימפיאדה כאחד מ-25 השחיינים שיקפצו למים ב-21 באוגוסט
אחרי מספר ימים של חגיגות החלו לצוץ להן כל מיני ידיעות תקשורתיות על כך שדניאל ואולגה ברנסייבה, שהעפילה אף היא, לא השיגו את הקריטריון ולא ייצגו את ישראל באולימפיאדה. בירור קצר העלה שאיפשהו הקריטריון שונה. ככה פתאום, מבלי שמישהו קיבל על כך הודעה. הקריטריון הפך למשהו בנוסח: "הישג יוצא דופן – מקום ראשון או שני".
קציר עתר לבית הדין של הוועד האולימפי ונשבע לעצמו שלא לוותר על מקומו באולימפיאדה. הבעיה היתה שאותו בית דין מורכב משני דיינים שהם עורכי דין שלכאורה מקבלים את משכורתם מהוועד האולימפי. השאלה הראשונה שקופצת לראש היא: איך עובד יכול להחליט החלטה נגד זה שמשלם לו את המשכורת? כמובן שלא נקרא לזה משחק מכור מראש, אבל תודו שהמקרה הזה מעלה תהיות.
ב-12 ביוני הגיעו הנושא לדיון בבית הדין של הוועד האולימפי. זאת למרות שהעתירה הוגשה שבוע לפני כן ושעון הזמן להרשמה לאולימפיאדה הולך ואוזל. בשלבים מסוימים היה נראה כאילו מישהו שם מנסה למשוך כמה שיותר זמן כדי להתקרב ככל האפשר לתאריך סגירת ההרשמה ה-24 ביוני
הדיון התארך, הזמן אזל ואז, חמישה ימים לפני תום מועד ההרשמה, נאמר לעותרים כי עתירה כזאת בכלל אמורה להיות מופנית לבית הדין הבינ"ל בלוזאן, שוויץ. על מנת להבין עד כמה המצב בלתי אפשרי, נספר כי מאות המסמכים שהיו לקציר היו אמורים להיות מתורגמים לאנגלית בתוספת של האגרה שאמורים לשלם לאותו בית דין והוצאות הנסיעה לשוויץ, אפשר בקלות לדבר על הוצאה של 100 אלף שקלים.
בסביבתו של דניאל קציר החלו להבין שהסיפור הולך להיסגר ולו בגלל שהשופטים לא אמורים להגיד לוועד האולימפי מה לעשות מבחינה מקצועית, אלא האם מקרה כלשהו הוא סביר או לא.
במילים אחרות הוחלט שדניאל קציר לא נוסע לאולימפיאדה. ישראל ויתרה על האפשרות להיות בין 25 המדינות ששולחות נציג לאולימפיאדה בענף זה ומיד קפצו על האפשרות אוקראינה ושוויץ, שהיו הבאות בתור.
באותו יום אפשר לומר שחרב עליו עולמו. שנה של אימונים בארגנטינה על חשבון המשפחה, שש שעות אימון כל יום, אלפי קילומטרים של שחיה לאורך השנתיים האחרונות, הכל התנקז לתוך מקום אחד עצוב מאוד.
"המדינה בגדה בי", אומר קציר, "החלום היה יותר גדול מסתם אולימפיאדה. החלום היה לעשות היסטוריה למדינת ישראל, שתיקח חלק בענף אולימפי שהוא פעם ראשונה במשחקים. כל המדינות העריכו את הענף הזה ואת ההזדמנות הזו. כולן ראו את זה לכבוד ואנחנו המדינה היחידה שמה שטוב לכל העולם לא טוב לנו. היינו שם ונמחקנו. זה היה החלום הכי גדול שלי".
ספר איך קיבלת את זה.
"כשהייתי בסין הייתי בטוח שיש לי את הקריטריון לאולימפיאדה, הייתי שמח בטירוף. אחותי בכתה מרוב התרגשות בטלפון, ההורים שלי חיכו לי עם שלטים של סופרמן עם חמש טבעות. בבית היו מלא שלטים. ואז פתאום הוועד האולימפי התחיל לטעון שלא עשיתי הישג יוצא דופן ושלא מגיעי לי לצאת. זה הרגשה שהמדינה בגדה בך. 16 שנה התאמנתי. התחלתי לשחות בגלל שהיה לי אסטמה, כדי להתמודד עם המחלה ואז עברתי לשחיה תחרותית. השקעתי את הכל, וויתרתי על חיי חברה. הכל כדי לייצג את המדינה ואז הכל נופל. לא רק שלא משקיעים בך, גם שמים לך רגלים ואחרי שאתה מגיע להישג, אז גם אותו לוקחים ממך. אתה משקיע את כל החיים שלך כדי לייצג את המדינה ובוועד האולימפי, גילי לוסטיג קורא לך 'ספורטאי מתחתית המדרגה'".
אתה מאמין שהיית יכול לעשות הישג גדול?
"אני מאמין שביום טוב אני יכול להביא מדליה. בספורט הזה שום דבר הוא לא בשמים. יש הפתעות, מישהו שמסיים במקום 20 יכול בפעם אחרת לקחת מדליה. נסעו 43 ספורטאים לאולימפיאדה הזאת, אני לא חושב שיש יותר מחמישה ספורטאים שיכולים להגיד שביום טוב הם מביאים מדליה. הוועד האולימפי שכח שהוא צריך להיות שם קודם כל בשביל הספורט והספורטאים ולא בשביל העסקנים. מה אנחנו יותר טובים משאר העולם? למה מה שטוב לכל העולם לא טוב למעצמת הספורט שנקראת ישראל, שיש לה שש מדליות בכל ההיסטוריה".
חזרת לשחות מאז?
"אחרי המקרה לא יכולתי להתאמן. לא הייתי מסוגל. עכשיו חזרתי קצת, אני מתחיל לאט לאט, אבל זה נורא נורא קשה. אני רוצה להמשיך לשחות ואני מקווה שאני אצא מהמשבר. הראש לא מסוגל להבין מה קרה. אני מניח שעד שאני לא אראה את התחרות בטלוויזיה, ב-21 לחודש, אם יהיה לי אומץ בכלל לראות, אני לא אאמין שאני לא שם".
ומבחינת מטרות יותר קרובות?
"יש לי מטרה לקחת מדליה באליפות עולם ב-25 קילומטר. השנה סיימתי תשיעי וזאת היתה האליפות הראשונה שלי. אני חושב שמדליה באליפות עולם היא בהחלט אפשרית עבורי".
דוברת הוועד האולימפי, מיכל שחף מסרה בתגובה: "היו קריטריונים ברורים והשחיינים קיבלו הזדמנויות. הם לא עמדו בקריטריונים, הם ידעו אותם, ובגלל זה הם לא הגיעו לאולימפיאדה. ביה"ד קבע שהם לא עמדו בקריטריונים ושהם לא צריכים לנסוע לבייג'ין. הם יכולים לטעון שלעולם לא נאמר להם שהם צריכים להשיג קריטריון כזה או אחר, אבל עם כל הצער שבדבר יש קריטריונים מאוד ברורים והם לא עמדו בהם. הנוסף לקריטריונים הבינ"ל למדינת ישראל יש קריטריונים משלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
