הראיון האופטימי של רלף קליין
ביום פטירתו של גדול מאמני הכדורסל בישראל זמן תל אביב מגיש ראיון שפורסם עם רלף קליין ב-25 בפברואר 2005 בו נחשף לראשונה דבר מחלתו. הנה קטעים מהראיון שפורסם תחת הכותרת "אנצח"
שתי הנכדות הכניסו אותי לביתו באבן יהודה. אני מתיישב בסלון וקליין נכנס. הוא נראה מבוגר בכמה שנים מהגיל שבו זכרתי אותו ובעיקר רזה, רזה מאוד. מיד התברר שהוא לא חושש לדבר בפתיחות על מה שעבר עליו בחודשים האחרונים
"הכול התחיל בקיץ" הוא מספר, "קצת לפני מחנה הכדורסל של שטריקס בבולגריה. מחנה שאני נוסע אליו בקביעות כבר כמה שנים. התחילו לי כאבי בטן אבל לא הלכתי להיבדק. דווקא במחנה בבולגריה זה נפסק ואז חשבתי שזה בסדר שזה נגמר".
"איך שחזרתי לארץ חזרו הכאבים ולא השאירו לי שום ברירה והלכתי לבדיקות ובסיומן הודיע לי שיש לי סרטן במעי הגס. לא הספקתי לעכל וציץ צ'ק הייתי בחדר הניתוח. הלכתי אל הפרופסור הכי טוב באיכלוב ועברתי את הניתוח להסרת הגידול".
אתה זוכר את הרגע שהודיע לך, את התחושות?
"הכול קרה כל כך מהר שלא הספקתי לחשוב, הודיע לי על המחלה ומיד מצאתי את עצמי בחדר הניתוח לא הספקתי לחשוב על שום דבר רציני".
ביקרו אותך חברים אנשי מכבי תל אביב?
"תראה אני ביקשתי בבית החולים מאישתי שלא יבקרו אותי, זו הייתה הרגשה לא נעימה שיראו אותי ככה. חוץ מהמשפחה והבחרים הכי טובים שלי, אבי בן סט ודוד פרישט, חוץ מהם אף אחד לא בא והצוות הרפואי שטיפל בי בצורה יוצאת דופן".
ואחרי זה שהיית כבר בבית?
"לא , לא באו הרבה אנשים אבל אני לא חושב על זה בכלל".
אף אחד ממכבי לא בא לבקר אותך?
"לא, אבל אני לא לוקח את זה קשה, אני ביחסים מעולים עם מוני, בשבילי מוני זה מכבי".
והוא התקשר?
"כשאני ביד אליהו אני מדבר איתו אבל האמת אנחנו לא בקשר".
מה עם אנשים במכבי, אתה בקשר עם שמעון או שמלוק?
"שמלוק חבר טוב", מתחמק קליין באלגנטיות, "אבל גם הוא נפגע קשה מאוד ממכבי, הוא גם ציפה שיתנו לי את אחראי הקשר בקהילה אבל נתנו אותו לדורון ג'מצי".
על אף שקליין מציג את הדברים תוך שהוא מגמד אותם והוא הופך את המחלה לדבר חסר משמעות, הרי שלא הם כך פני הדברים. זמן קצר אחרי הניתוח שמסחת הייסורים שלו
אחרי הטיפולים הכימותרפיים קשה מאוד לתפקד. הבנתי שמדובר בחולשה וכאבים עזים ובתופעות לוואי לא נעימות?
"שני הטיפולים הראשונים לא הזיזו לי המשכתי לעבוד בזמן הזה לא היו לי תועפות לוואי אך הטיפול הזה פגע בי קשה, היו לי עשרה ימים קשים מאוד ועכשיו אני חוזר לעצמי. יש לי כמה ימים עד הטיפול הבא".
מה הדבר הכי קשה בשבילך בטיפולים הכימותרפיים?
הבעיה הכי קשה היא שהטיפול פוגע לי בטעם, אתה לא יכול לאכול, לא מרגישים שום דבר על הלשון פשוט אוכלים אוכל ולא יודעים מה אוכלים.
אפשר לדעת מה אכלת היום?
"היום בפעם הראשונה הצלחתי לאכול בשר. היח כייף לאכול אני מקווה שמחר יהיה עוד יותר טוב"
למרות מחלתו קליין ממשיך לעבוד. בין עיסוקיו לאחרונה אפשר למנות אימונים אישיים לנבחרת הבנות של אבן יהודה,אימונים אישיים לשחקנים בנבחרת הטרום קאדטים, עבודה עם ילדים בתיכון הדסים, ויעוץ מקצועי בנבחרת העתודה.
עושה רושם שעבודה בשבילך היא סוג של תרפיה, בעיקר לנפש?
"כן זה נכון, הטיפול הוא רק שלוש שעות והוא לא מפריע לי לעבוד, מעבר לזה זה מה שאני אוהב זה הכיף שלי אני פשוט אוהב כדורסל".
מדוע לא רצית שאנשים יבואו לבקר אותך מעבר לאנשים קרובים?
"מה הם יכולים לעזור לי?, אני לא מחפש את זה שאנשים יבואו, יש לי המון תמיכה של רופאים. הצוות הרפואי מאוד עוזר לי.
זה הקרב הגדול של החיים שלך?
"אני מאמין בזה שאני מספיק חזק לצאת מזה אני חזק והכול יהיה בסדר"
באופן כללי לא תמצאו אצל קליין גם עם זכוכית מגדלת ולא צליל של בכי על מר גורלו. מעבר לזה האופטימיות הענקית הזאת גורמת לו לשדר שהן לו ולא ספק קל של הקלים שהוא יצא מהעניין.
"אני בן אדם מאוד אופטימי אין דרך אחרת צריך להבין עברתי בתקופת מלחמת העולם השנייה תקופה קשה יותר, אני לא מאלו שנשברים בגלל בעיות. במלחמה בגטו בהונגריה לא היה לי מה לאכול. היה קר עברתי דברים קשים מאוד".
"ההצלחה שלי בחיים- ואני צריך להודות לאלוהים שעשיתי דברים שרציתי לעשות התעסקי בדברים שאני אוהב והייתי מאוד מוצלח- לא הגיע במקרה, יש לזה בסיס".
מעט מאוד אנשים יכולים להגיד שהם עשו בחייהם את מה שרצו לעשות?
"נכון הכול התחיל ב1951 שעליתי לארץ מהונגריה ועליתי לארץ בנמל חיפה. היה ברור שהארץ היא של הצברים, הם היו מלכי הארץ חוץ מזה היה חם ורועש וזה היה באמת משהו נורא. אז אמרתי לעצמי, רלף, הדרך היחידה להצליח היא אם תיקח את כול הקטיבג של עם המחשבות תזרוק הכול לים ותתחיל להתרכז בעתיד שלך".
"בדיוק כמו שאמרתי עברתי דברים קשים אז ועכשיו זו הפעם השנייה בחיים. לא קל אבל אני אעבור את זה אני מסתכל קדימה".
אני חייב לומר שהאופטימיות של היא נדירה. לא היו לך לו לרגע אחד מחשבות קשות על המוות? לא היו לך ספקות לגבי הסיכוי לגבור על המחלה?
" אין לי שום בעיה ושום ספק אני הולך קדימה. אני אמנם לא ילד אני בן 75 ואת נבחרת הקאדטים אני לא יאמן. אבל אני תמיד אחשוב איך לעזור, לשר ולאמן את הנוער".
אתה לא רואה את יום הפרישה?
" לא, אמרתי לך אני לא רואה את עצמי יושב בבית, זה פשוט לא מתאים לי".
עושה רושם שהמחלה עוברת לידך?
"תראה מי שיבוא איתי לבית החולים יראה איזה כמויות אנשים יש להם סרטן, פשוט אי אפשר להאמין. המצב שלי בסדר יש לי את שתי הגרורות אם אני גומר אם השתיים האלה אהיה נקי לחלוטין. אני גומר עם הטיפולים שלי כולל אלה כולל הכול באזור אפריל מאי יוחלט אם צריך ניתוח. ואז זהו אני מסיים. בכול מקרה אני שמח גם עכשיו לפני שגרמתי הכול".
זה חלק מהשיקום?
"בוודאי, שמחת חיים זו התרופה הכי חשובה. אני קם בבוקר ועובד ויש לי פה את שתי "המפלצות" שלי הנכדות, שנותנות לי המון שמחה".
הנכדות של קליין מבהירות במהלך הראיון שגם עם סבא זה מאמן הכדורסל בכבודו ובעצמו אין שום סיבה שלא לקפוץ עליו כמו כול סבא רגיל.
נא להמתין לטעינת התגובות
