יש לנו מים לבזבז!
אל תאמינו לקמפיין ההפחדה שאין לנו מים. צפצפו עליו. בזבזו בלי הכרה. קחו דוגמא ממני: אני הולך לרחוץ את המכונית עם צינור ולמלא את הבריכה. ככה תיראו איך כל מיני שרי תשתיות רצים בבהלה כמו ג'וקים מסוממים בתוך בקבוק מים. הטור האישי של דורון ברוש
תזכירו לי אגב מי זה שר התשתיות - בן אליעזר, נכון? ותקנו אותי אם אני טועה אבל בן אליעזר לא נכנס למשרד אתמול, וכבר שנים דבוק באיפוקסי לכסא החמים של שר התשתיות, נכון? והנה ראו איזה פלא פלאים מתרחש כאן. בן אליעזר, ככל שזכור לי, לא מזכיר בהופעתו את דובי גל דווקא, והנה למרות מידותיו הנדיבות מצליח כבוד השר לא להירטב במשבר המים הנוכחי. לא המים שלו, לא האשמה שלו, לא העסק שלו.
יש בעיה של הדבר הזה, איך קוראים אותו, מים? לא מבין בזה. זה עניין פנימי בין נציב המים, אזרחי ישראל והאקוויפר. אני רק שר התשתיות. יש לי עסקאות שבויים על הראש, ייצוב הקואליציה, מריבות ברק אולמרט. מים חסר לכם? לא יכולים להסתדר לבד? נו טוף, בואו נשים כיפה, נלך עם אלי ישי לרב עובדיה ונסגור על חצי מיליארד נוספים לשנה כדי שיוסיף לתפילות על חיילי צה"ל גם משהו על עננים וגשם. אחר כך נעצור בתקווה לרדת על איזה חצי כבש ועד שיגיעו הסלטים נתקשר לאהוד באמצע החקירה ונגיד לו שעוד משבר נפתר.
כל כך לא פייר, משבר המים הזה, אם תשאלו את בן אליעזר. תמיד היה כל כך נעים במשרד התשתיות, רגוע כל כך, כמעט פסטורלי. לא מלחמות שמלחמות פיחסה כאלה כמו שיש להם כל שני וחמישי במשרד הבטחון. לא זקנים טרדנים שאיך שיורדות שלוש טיפות מהשמיים נשכבים בהמונים במסדרונות בתי החולים כמו הצרות שיש במשרד הבריאות. גם השעות נורמליות, לא כמו האורות שדלקו עד שעה מאוחרת במשרד האוצר. בחיי, איזה כייף היה תמיד בתשתיות. כמעט כמו במשרד התיירות שנוסעים שם לחוץ לארץ כל הזמן.
כל מה שהיה צריך זה להתעלם מכמה עניינים קטנים כמו הכנרת שהפכה למשתנת הבבונים הלאומית, שמבגד הים של יוסי ומהרגלים מוכות הפטרת של ז'וז'ו ומהקקי של מג'דל שמס מגיעים מים לברז המטבח של האזרחים, ומהעובדים שמדקלמים משהו על אקוויפר, שמקוויפר – רק לשכוח מעניינים הקטנים האלה והחיים פשוט נהדרים. עובדה – גם אולמרט לא התקשר אף פעם לשאול מה קורה עם הסיפור הזה של המים אז כנראה שבאמת הכל בסדר - והנה פתאום בום. משבר. באים עם הסיפורים האלה שנגמרים המים. למה לא אמרו לי קודם? איך לעזאזל זה קרה?
אפידמיולוגים מומחים עוד יידרשו בעתיד לחקור את סוג החיידק הנדיר והאלים התוקף אישים ישראלים מרגע שהם מתמנים לתפקיד מיניסטריאלי וגורם להם לתרדמה ולקיפאון הסתיידותי, וגטטיבי, סופני ומוחלט. גם אם אינו מטה אוזן לאנשי המקצוע במשרדו היה אמור שר התשתיות – או קולגה אחר לעניין זה שגם לו ההרגל לשתות מים – לקרוא את אחת מאינספור הכתבות בעיתונים הצורחות כבר שנים שאו טו טו הולכים המים ונגמרים, שהכנרת הולכת ומצטמקת,
שלא לדבר על ים המלח הנרצח מדי יום בשידור חי, ואם לא תחושת אחריות מעורפלת, לפחות הסקרנות היתה אמורה לדחוף אותו ללכת לדבר עם מישהו על המים שמיים האלה ולברר מה הסיפור שלהם. ואם שיחק לו – ולנו – המזל, היה אותו המישהו מסביר לכבוד השר את הקשר בין מפלס הכנרת לענייני המשרד שלו, ובעדינות, בלי להעמיס על הקוגניציה המיניסטריאלית היגעה ממילא, היה מבאר לשר למשל את מושג ההתפלה, אולי גם מציג בפניו תמונות של הים התיכון ומסביר לו – בעדינות – את הקשר בין הים המצוי בחצרנו הקדמית להתפלה, אבל, וחשוב לציין, אך ורק בעדינות. לא כל דבר מותר לדרוש משר. אחרי הכל הוא רק שר.
אבל איתרע מזלנו לא זכינו למזל גדול כל כך. השנים חלפו ולא נמצא מי שיסביר למישהו מנבחרי הציבור את הצורך בהתפלת מים. לא נמצא בכל הממשלות ילד אחד שיוציא
אצלנו האסון הוא הכרחי. הוא מניע הפעולה היחיד. בין אם מדובר באקוויפרים מתרוקנים ממים, בין אם בתחנות חשמל מתרוקנות ממגוואטים. וכשמגיעה שעת החשבון לא לעצמם הם מגישים אותו, אלא לנו – אלא מה - האזרחים. הם מייבשים את גינותינו. הם שודדים מאיתנו את ריח פריחת הפרדסים הצמאים למים שנגזר דינם להיעקר. הם צובעים את הארץ בצבעי מדבר. הם מעלים את תעריפי המים. הם מעלים את תעריפי החשמל כדי לממן את גדילתו והמשך קיומו של המונופול המושחת. בוא'נה אזרח, פוקד כבוד השר, תעמוד ישר, פתח את הארנק, תביא עוד כסף, מהחודש הזה ואילך אתה קונה ג'ינס אחד פחות, לא קונה תיק חדש לילד לקראת שנת הלימודים, אתה מצטצמם באוכל, הבנת את זה אזרח? עכשיו לאחור קפוץ ועוף לי מהעיניים.
בארצות מתוקנות היו נציבים ושרים מהסוג שנזכר לעיל נשטפים עם מי האסלה בלי אפשרות לחנינה או התפלה, אבל לנו ולארצות מתוקנות אין קשר. הנשק הדל היחיד שאנחנו אוחזים בידינו הוא פתקית הקלפי, אחת לכמה שנים, ושיחק לנו המזל שאיך שזה נראה, בדיוק בימים האלה ממש אנחנו הולכים ומתקרבים לאוורור פנקס הבוחר שלנו. מה שאומר שמעט שמש זורחת לפתע על שמינו,
ולעומתה חיי הפוליטיקאים שלנו הופכים מוורוד דולצ'ה ויטה לשחור. אז נכון לעכשיו, אזרחים יקרים, שימולב מה קרה: מהפך. יש לנו מים. בשפע. בכמויות עצומות. כל האוקיאנוסים של העולם נמצאים לפתע בהישג יד. מי שלא יספק לי מים וחשמל בכמויות שאני תובע - אני אחליף אותו, ואם כבוד המיניסטר בן אליעזר רוצה להשאר על כורסת שר התשתיות החמימה, כדאי שיתחיל לרוץ. שייקח את כל החבר'ה שלו מהעבודה ושכולם יתחילו לרוץ. שיביאו מים מטורקיה באוניות.
שיעשו שרשרת דליים מאנטארטיקה. מעניין את הסבתא שלי איך יביאו. אז אזרחים נכבדים, אל תיבהלו ממסע ההפחדה של אדום ושחור. תתחילו בזה הרגע לבזבז מים כמו משוגעים. קחו דוגמא ממני למשל: אני תיכף יורד לחניה והולך לרחוץ את המכונית שלי עם צינור – לא דלי וסמרטוט – עם צינור מים שוטפים. אחר כך, כשהמכונית תהיה נוצצת כמו ראי, אשליך עליה בוץ ואקח אותה לרחיצה. אחר כך ארוקן את בריכת הילדים בחצר ומיד אמלא אותה פעם נוספת. אתקלח בזוגות, אתגלגל בבוץ ואחר כך אתקלח פעם נוספת לבד. וכל הזמן הזה אשכח את צינור המים בחצר פועל בפול ווליום. אני ממליץ לכם בכל לב לעשות כמוני. נסו את זה ותראו כל מיני שרי תשתיות רצים בבהלה כמו ג'וקים מסוממים בתוך בקבוק מים. פעם בכמה שנים מגיע לנו להנות בארץ הזאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
