בגובה העיניים עם צחי בוקששתר
1,324 מילים עם צחי בוקששתר (49), נשוי + 2, שמצא לטענתו את הנוסחה הכי טעימה לקציצה
"תה עם קינמון, אסוציאציה מהתקופה שהייתי רווק. התל אביביות, ברגע שהן מרגישות שהן בסדר הן זורקות אותך, והירושלמיות מצפות שתישאר בבוקר ותשתה איתן תה עם קינמון. ירושלים היא כמו הודו, אני שונא אותה ואוהב אותה באותו זמן".
צחי בוקששתר מושיק לין
נתניה
"חוף הים הכי יפה בעולם, מטקות. בתקופת 'התרווד הוורוד' ללקוחות שלי היה נראה לא מתאים שהשף המעודן שלהם הולך לים ומשחק מטקות. אבל אני לא טיפוס נוסטלגי, לא הולך אחורה".
תל אביב
"מכור לזה, לשוק הכרמל, ללכלוך. האזור האהוב עליי הוא רחוב ביאליק, אלנבי".
וטרינר
"זה מה שרציתי להיות כשאהיה גדול, ואז הגעתי לבישול. הלכתי ללמוד בשביל הכיף ונסחפתי".
בישול
"אני עושה את זה מקצועית 30 שנה, ועדיין זו האהבה הכי גדולה שלי, והדרך הכי טובה בשבילי להירגע. אוהב לבשל לחברים בבית, שם אני הכי מחוסר גבולות. בדרך כלל אני לא יודע מה אני מבשל שעה לפני שמגיעים האורחים. אני לא יודע אם המנגו יהיה בקינוח או במנה הראשונה".
המבורגר
"חיפשתי שנים. המבורגר בשבילי זה כמו קוקה קולה, מין תשוקה שבאה כל כמה זמן, ואז נורא בא לי לאכול. ההמבורגר הטוב הראשון שמצאתי היה בפאב 'קן' בתל אביב. הרעיון של המבורגר הוא דבר נהדר, בשר אמיתי וטוב שנותנים לו מרקם חדש. אני גם חולה נקניקיות. ב'תרווד' הייתי מכין בכל חודש נקניקיה אחרת. האהובה עליי הייתה דגים עם זעפרן ופיסטוק".
"איבו"
"המבורגר טוב, אבל אני מכיר אותו קודם כול בתור קצב טוב".
ספורט
"הלוואי והייתי עושה יותר. אני אוהב לעשות ספורט, החודש לא עשיתי כלום. לפני שנים עברתי תאונה קטלנית ואחריה לא הייתי אמור ללכת, ומה שבעצם הציל את מצבי זו היוגה".
המבורגר מבלאק אנ' בורגר, של צחי בוקששתר צילום: יח''צ
דיאטה
"לעתים נדירות. הדיאטה הכי מוצלחת שעשיתי הייתה לפני הרבה שנים. פעם הייתי באמת שמן, בין הבוקר לערב היה הפרש של חמישה קילו, משהו כמו 136 בבוקר ו~140 בערב. לא הרגשתי, לא ראיתי את זה בראי. עד שהרגשתי רע והחלטתי לעשות דיאטה, ובשלב ראשון החלטתי להתחיל לאכול מסודר. לדעת שאני צריך להתחיל לאכול מסודר הייתה חוויה מזעזעת".
פחמימות
"מכור. יש כאלה שמכורים להרואין ואלכוהול, ואני מכור לפחמימות. אני משתדל להימנע, אבל מדובר בהתמכרות פיזית. אני הכי אוהב לאכול עם טחינה. אני מכין אותה הכי רגיל, כמה טיפות שמן זית, שום, מיץ לימון, מים ומלח".
מעורב ירושלמי
"הייתי במפגש שפים בטורקיה והייתי צריך לחשוב על אוכל רחוב ישראלי. התלבטתי, כי ערב לפני כן השף הסורי הגיש פלאפל. חשבתי על זה הרבה ואז הייתה לי הברקה: מעורב ירושלמי. לפי מה שאני מכיר, אין את זה בשום מקום בעולם. עשיתי לאפות עם מעורב ירושלמי וטחינה. הטורקים התפעלו מהמעורב הירושלמי, ואחר כך, הם התקבצו מסביבי כדי לראות איך אני עושה טחינה.".
מתכונים
"לא יודע מתכונים. אשתי טלי אומרת שאם היו תולים עליי רשמקול הייתי מוציא ספר מתכונים בכל חצי שנה. אני גם לא זוכר מה עשיתי לפני שבוע, זה לא נשאר לי בזיכרון".
זיכרון
"יש דברים שאני זוכר במדויק מגיל שלוש, אבל אני לא מזהה אנשים. זו הקללה הכי גדולה שלי".
עזרא קדם
"מעריץ שלו. הוא מזכיר לי את הספר 'עפיפונים', על מסעדן בזמן הכיבוש, שהחזיק את המסעדה שלו וחרף כל הקשיים לא סגר אותה. עזרא קדם עבר תקופות לכאן ולכאן, וכל הזמן החזיק את המסעדה שלו ואת הרמה שלה, במין עיקשות ירושלמית נהדרת".
"קרב סכינים"
"יש לי וידוי – אני לא רואה טלוויזיה. אין לי סבלנות ואין לי הרגל. כל החיים שלי עבדתי בלילה, מאז שיש טלוויזיה. שאלו אותי כמה פעמים על 'קרב סכינים' ואמרתי שלא ראיתי, אבל קלטתי שאני יוצא פלוץ. יום
אחד החלטתי לראות 'קרב סכינים', בדקתי באיזה שעה זה משודר וכמובן איחרתי. הגעתי לקראת הסוף, ואז ראיתי את רובי פורטנוי, שאני כל כך אוהב אותו, מנקנק איזה צרפתי. זה היה תענוג גדול, אהבתי לראות".
צ'אקרה
"איזו מהן? יש הרבה. הכי מצחיק שיש בירושלים מסעדה שקוראים לה 'צ'אקרה'. לפני שנים קבעתי שם עם חברים ובסוף לא יכולתי לבוא, אבל הם אכלו ומאוד נהנו. אחרי יומיים צלצל אליי חבר שמן וגדול ושאל אותי איפה אוכלים בירושלים. אמרתי לו שחברים שלי אכלו ומאוד נהנו, אז יצא שבמשך שנים אני שולח לשם כל מי שמתקשר אליי, ולא הייתי שם פעם בחיים. אני אתקן את זה בקרוב".
מחנה יהודה
"אני רוצה להגיד שנעשה עוול: הסתובבתי שם וגיליתי שאסור לצעוק. זה השוק הכי יפה בעולם, אבל כל המוכרים עומדים שם בשקט כי אסור לצעוק בשוק, וזה דבר מחריד בעיניי. זה נורא, בסוף מצאתי את עצמי מסתובב בשוק וצועק 'למי יש עגבניות בזול', 'מי שיש לו תותים להרים את היד'. מה קורה לכם, חבר'ה?".
עיריית ירושלים
"קצת מקשים עלינו שם לצבוע את הקיר בשחור. הבניין היה לפני כן במצב מזעזע ורצינו לצבוע את הקיר בשחור, אבל הם לא הסכימו. פילוסופית אני מאמין שהמקומות הכי יפים בעולם הם המקומות שלא מתערבים בהם, שנותנים להם לחיות באופן דינמי, ובסופו של דבר הדברים מתאזנים".
גשר המיתרים
"אני רוצה להגיד משהו לעיריית ירושלים ולשלטונות מדינת ישראל: לא סוגרים את היציאה היחידה מהעיר, כל פעם בתירוץ אחר. לא עושים כזה דבר. כאן לא חיפה, שיש לה אלף יציאות, יש כאן יציאה אחת והשאר זה שבילי עזים. בסך הכול הגשר יפה, לא אכנס לדיון אם הוא במקום המתאים או לא, מה שאכפת לי זה שלא סוגרים כניסה לעיר סתם כך".
עזרא קדם פלאש 90
העיר העתיקה
"כשהייתי ילד וגם בצבא הייתי מסתובב שם הרבה. היום אני לא מגיע לשם, אולי מגיע לפעמים לכותל כשיש בר~מצווה. אבל החומוס שם הוא הכי טוב, אין מה לעשות".
"פינק"
"מקום נערץ. ראשית, הגולש היה נפלא והמלצר היה ענק, ושנית, יש מקומות שיש להם את זה וזהו. יש כמה מקומות שבהם כל המרכיבים מתחברים למשהו, שהיה אסור לסגור".
יין
"הנה משהו שאני לא מתפלצן עליו, אבל שותה כל הזמן. הבעיה היא שבגלל שאני מופיע ב'טעמים' יש לי תדמית של אחד ששותה יין כל הזמן. באמת אני שותה שם יין כל הזמן, ביום צילום אני מחסל טונות של יין בזמן העבודה. כשאני הולך למפעל שמספק מוצרים ל'בלאק', לבדוק את האיכות, תמיד יש איזה פועל שרץ להביא לי בקבוק יין, ב~9:00 בבוקר. זה קורה לי בכל שבוע".
ביקורת מסעדות
"עשיתי את זה הרבה שנים. יש הרבה עיתונאים ועורכים שחושבים שהמהות של כתיבה טובה היא רשעות ועוקצנות. ביקורת מסעדות היא שליחות קדושה, שראויים לה רק אנשים רציניים מאוד. בדרך כלל כתבו עליי טוב כל החיים. כשעברתי לכתוב עברו עליי רגעים קשים כל כך שהיה בא לי למות. אבל בסוף, כשאני כותב את הביקורת, אני אומר לעצמי שיש מי שקונה את העיתון והוא משלם לי להיות המרגל שלו, ואני מתייחס אליו כמו חבר טוב ששואל אותי איך המסעדה. אני לא מאמין שביקורת רעה יכולה לסגור מסעדה. הכתיבה כשלעצמה היא דבר מאוד חשוב. אני שונא לכתוב, אבל להפסיק לכתוב זה דבר מאוד מסוכן, קשה לחזור לזה אחר כך, זה כמו מכון כושר. בכתיבה יש דד~ליין, ומצאתי את עצמי הרבה פעמים ב~4:00 בבוקר מזיע, שותה עוד קפה ואומר לעצמי 'יאללה, נגמור עם זה כבר'".
"טעמים"
"יוג'ין וולף, המפיק, הוא טיפוס. התכנית הייתה קיימת לפניי. הוא הלך ממקום למקום ואמר 'אני רוצה לעשות תכנית אוכל', וכולם הסתכלו עליו בתמיהה ושאלו אותו למה צריך לעשות תכנית אוכל בטלוויזיה. יום אחד הוא תפס אותי ברמזור ושאל אותי 'מה דעתך לעשות תכנית בטלוויזיה, בוא נעשה משהו טוב'. אמרתי לו 'אני לא אעשה לך אוכל כמו התרווד הוורוד, אני אעשה אוכל כמו אוכל. זה 'טעמים'".
"בלאק"
"מעין הגשמה של חלום. לא רק ההמבורגר, אלא לייצר מזון טעים לכולם, לא מולארד ברוטב שוקולד. זה היה תרגיל חשוב בשבילי, זה היה לי טוב. אני לא רק מוכר את הקונספט והמתכונים אלא גם את הביקורות האין~סופיות של הבשר. לא אעז לא להיות במסעדה עד שלא אהיה בטוח שהכול פה בסדר גמור, אבל זה עדיין לא כמו במסעדת שף, שאני לא זז ממנה כל היום. זו מסעדת קונספט, הקו שלה נשאר הקו שלה, אבל ביום שבו אני אירדם ולא אשנה כלום במשך חצי שנה, יותר טוב שאסגור".
יצחק משה בוקששתר
"נולדתי בלי סבים, אז קראו לי על שמם. יש לי הרבה צדדים. בסופו של דבר מאוד חשוב לי שלאנשים יהיה טוב, ובכל פעם שאני גורם צער לאנשים זה עצוב לי מאוד. הבישול קשור בזה, כל הטבחים הטובים באמת הם אלה שחשוב להם שהלקוח ייהנה באמת. זה האוכל שממנו ניזונים שפים טובים".
נא להמתין לטעינת התגובות
