המבצע היקר של משטרת ישראל
מי אמר שהמשטרה אינה עושה את עבודתה? פריצת רכבו של הסמפכ"ל ממנו נגנבו משקפי שמש ומכשיר ג'י.פי.אס, נתנה את האות למבצע בו הושקעו מאמצים כבירים ואלפי שקלים על חשבון משלם המיסים

לא כך הם פני הדברים כאשר המתלונן הוא קצין בכיר, כלומר בכיר מאוד. באוגוסט אשתקד נפרץ רכבו של סגן המפכ"ל ניצב שחר איילון.
וכשזה קורה, או אז המשטרה עומדת על הראש, עושה פליק פלאק באוויר ומגייסת את מיטב בחוריה המצוינים כדי לפתור את התעלומה ולגלות מי העבריין זב החוטם שהעז להחדיר את ידו החצופה לרכב הסמפכ"ל. ומשטרת ישראל, כיאה לשמה האדיר, תעשה זאת תוך שבירת כמה שיאי התנהלות חדשים.
בשמונה באוגוסט 2007, נסע שחר איילון עם אשתו ברכב מ-2. הוא החנה את הרכב בחניון שמתחת לתיאטרון הקאמרי, והלך לאירוע. כשחזר עם אשתו לרכבו גילה כי נפרץ. החלון נופץ ומהרכב נגנבו משקפי שמש ומכשיר ג'י.פי.אס. איילון, לפי עדותו, נסע עם הרכב לנתניה ולמחרת נהגו הביא את הרכב לבדיקה של המחלקה לזיהוי פלילי. כמו כן הוגשה תלונה על ההתפרצות והגניבה.
איילון טען כי נראה ששמשתו נופצה באמצעות אבן או מכשיר חד, וציין בפני החוקרים כי נראה שהגנב פעל בחופזה שכן במקום נותר כתם דם.
אירוע כזה נרשם מאות פעמים מדי חודש ביומני המשטרה, אבל כאן כאמור עסקינן בסגן המפכ"ל. היחס לו זכה אינו מותיר ספק: הוא סומן כמתלונן וי.איי.פי והיחס היה בהתאם. אזרח מן היישוב היה ממלא טפסים, מוסר גירסה וקופץ לסוכן הביטוח כדי לקבל את הפיצוי עבור הנזק שנגרם.
אבל באיילון עסקינן והיחס לו זכה מעורר קנאה. המשטרה שלחה את דגימת הדם לבדיקת די.אנ.איי, בדיקה שעלותה אלפי שקלים ומיועדת בעיקר לפענוח פשעים חמורים, ומינתה, לא פחות ולא יותר, קצין בדרגת רב פקד שתפקידו היה לאתר את החשוד בגניבה.
תוצאות בדיקת ה-די.אנ.איי שהתקבלה
על פי דוחות המשטרה שמרי יצא לאיזור התחנה המרכזית הישנה, כשהוא אוחז בידו תמונה של חשוד במעשה. את הסיור ערך לפי דיווחיו, בשעות הערב והלילה, אך העלה חרס. למחרת שוב יצא שמרי לסיור באזור, הפעם בשעות הצהריים והערב וכך היה גם ביום שבת. הוא שוב חזר ועשה מסלול דומה. אולם למרות הדבקות במשימה החשוד הסורר לא אותר בימים הראשונים.
בסופו של דבר אותר החשוד. הא נעצר ונחקר.
כבר בתחילת עדותו הודה במיוחס לו. "פרצתי עם פלאג לתוך הרכב", סיפר לחוקריו. "זרקתי פעם אחת על הרכב, על החלון שליד הנהג. החלון נשבר ואז נכנסתי דרך החלון ולקחתי את הג'י.פי.אס". החוקר המיומן לא הרפה. ג'י.פי.אס הוא אמנם מכשיר חשוב, אך מה עם משקפי השמש, הקשה על הנחקר. "אני באמת לא זוכר אם גנבתי משקפי שמש. באותו יום מכרתי למישהו מה שגנבתי. זה בן אדם שקונה דברים, מכרתי לו ב-400 שקל".
החוקרים היו מוטרדים. חשוד יש, אבל מה עם משקפי השמש? "את המשקפיים, למי מכרת?", הקשו שוב ושוב החוקרים. "זה אני לא זוכר", הייתה התשובה, גם לגבי הג'י.פי.אס היו שאלות נוקבות. "יש לך טלפון של האדם שמכרת לו?", נשאל החשוד, "לא", השיב. "איך הגעת אליו?", נשאל. "יש לו חנות בתחנה מרכזית של מוצרי חשמל". "ואיך קוראים לחנות?", נשאל והשיב "וואלה, עזוב אותי, אני לא עונה לשאלות, קח אותי לאבו כביר".
בעקבות החקירה המאומצת הוגש נגד החשוד כתב אישום על פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב וחבלה במזיד ברכב.
חשוב להבהיר: אין להתרשם מהתנהלות המרשימה של המשטרה במקרה איילון. בפעם הבאה שיפרצו לכם לרכב, אין כל סיכוי שקצין יסתובב במשך ימים עם תמונה של חשוד ברחובות בניסיון לאתרו ואין כל סיכוי שדגימת הדם שיותיר הגנב ברכבכם, תשלח לבדיקת די.אנ.איי, אלא אם כן אתם מספכ"ל המשטרה.
הסיפור המלא בזמן תל אביב