הציפור הלאומית

תשכחו מהדוכיפת. החוחית היא הציפור הכי מבוקשת בשוק השחור. בגלל הצבעים, בגלל הניגונים, בגלל הגוזלים עונת הציד הלא חוקי בעיצומה, ומחיר הציפור הנכחדת מאמיר עד למחיר דמיוני של 30 אלף שקל. תעשיית ציד ציפורי השיר במזרח העיר פורחת, וברשות הטבע והגנים מתקשים להתמודד עם התופעה

יובל הימן, כל הזמן | 10/6/2008 11:28

פשע אחד פשעה החוחית: יש לה יכולת למידה. החוחית, שזכתה במקום השלישי המכובד בתחרות היוקרתית לבחירת הציפור הלאומית של ישראל, הפכה בזכות כישרונה הדידקטי לזן כמעט נכחד.

חטאה של החוחית בכך שאפשר ללמד אותה לשיר לפי נוסח השירה המקורי שלה כפי שהיה לפני 20 שנה. שני עשורים עברו מאז שהחוחית הסטנדרטית התקלקלה. היא למדה לחקות קולות של פרושים, ירקונים וציפורי שיר אחרות, וההטעמה הייחודית שלה כמעט נעלמה מהעולם. היום על כל 100 חוחיות שחיות בטבע, אפשר, אולי, למצוא אחת ששרה לפי הניגון המקורי.

חוחית שימי נכטיילר

כפי שמעידים כלובים בחנויות לממכר חיות, ציפורים ככלל הן חיות מחמד מבוקשות למדיי. המבוקשות ביותר הן ציפורי השיר, ובראש הסקאלה נמצאות חוחיות שיודעות לזמר מנגינה ישנה נושנה בלי זיופים מרפרטואר לא להן.

בהיותה תלמידה מצטיינת, החוחית זוכה לביקוש אדיר בקרב חובבי ציפורי השיר. יש עשרות אלפים שמבקשים לפאר את ביתם בסימפוניה מקורית מבית היוצר של החוחית. הנדרשים ביותר הם גוזלים בני יומם, בזכות העובדה שעדיין לא הגיע לאוזנם צליל זר שהכתים את מיתרי הקול.

החוחית הוכרזה חיית בר מוגנת, ובעקבות מעמדה זה, התפתחה בארץ תעשייה ענפה מאוד של ציד לא חוקי. הצירוף של חיית בר מוגנת, יכולת למידה וביקוש רב הפכו את החוחית לאחת הציפורים היקרות ביותר שכסף יכול לקנות.

מחירו של גוזל זך מגיע לסכום שנע בין 2,000 ל~4,000 שקל. חוחית בוגרת ומלומדת, שיודעת לצייץ ציוץ חוחיות אורגינלי, יכולה להביא לבעליה סכום של 30 אלף שקל.

ימים אלה, בין אפריל לסוף יוני, הם תקופת השיא בציד גוזלי החוחית. פרדסים, מקורות מים ושטחים עתירי קוצים מתמלאים בזמן הזה ציידים שרואים בגוזלים ובציפורים הבוגרות הזדמנות חד~שנתית לעשות הרבה מאוד כסף.

מי שמשלמים את המחיר, חוץ מהקניינים, הם הגוזלים, כמובן. ציידים מיומנים יכולים לאסוף עשרות גוזלים ביום, אך עקב תנאי החום רק כעשרה אחוזים מהם, כך טוענים אנשי רשות הטבע והגנים הנלחמים בתופעה, מצליחים לשרוד את מסע הייסורים עד לכלוב בבית הצייד. כל השאר מתים תוך פחות משעה מהרגע שנלכדו.

מלכת הקסטות

המקצוענים, בין שהם מגדלי חוחיות מטעמים של נחת רוח ובין שהם ציידים או סוחרים ציניים, מחפשים דבר אחד אצל הציפור: רצף שירה בן 13 מקטעים, לפי סדר מסוים, שמביני דבר קוראים לו שפות. ציפור שיודעת לזמר רצף של פיסרייה, אמללה ותקרין בלבד תימכר במחיר ממוצע של אלף עד 4,000 שקל.

חוחית מעולה, שיודעת את 13 השפות על בוריין ולא משלבת בשירתה ציוץ של דרור, למשל, מחירה לא יסולא בפז, וספק אם סוחר יסכים להיפרד ממנה גם בעבור 20 ו~30 אלף שקל. אדם שמגדל להנאתו חוחית מחוננת יסרב גם למחירים שגבוהים בהרבה מ~30 אלף שקל. אגב, המחיר הגבוה ביותר ששולם בעבור ציפור השיר הזו בארץ הוא 20 אלף שקל לחוחית מחברון.

חוחית שנתפסה בן רוזנברג

בשיחה עם מקצוענים עולה לא אחת המונח "טעויות". הכוונה לחוחית שגדלה כשכל שאוזניה שמעו, למעט שיחות בין בני הבית, הם ציוצי חוחית מדויקים, לפי הסדר הנכון. כדי להביא גוזלי חוחית למצב שבו הם מדקלמים ציוץ כהלכתו, המגדלים נעזרים בטכנולוגיה. קרי, הם משמיעים לחוחית באמצעות רמקולים קלטת ייעודית.

אריה קלר, רכז סחר לא חוקי בבעלי חיים ברשות הטבע והגנים, לוקח אותי לסיבוב אצל אחד מהמודיעים שלו. אנחנו מגיעים לבית בשכונה מזרח ירושלמית. קלר מספר לי שאנחנו מגיעים לבית של אחד המומחים הגדולים בארץ לציפורי שיר, איש שבקושי יודע קרוא וכתוב.

ציוץ ציפורים משמש מוזיקת רקע בבית המשפחה. שמעתי שהציוץ הגיע מכיוון השידה שעליה מוצבת הטלוויזיה בסלון והלכתי אחרי המנגינה. ציפורים לא ראיתי. הסטתי וילון, ובמקום כמה בעלי כנף בכלוב גיליתי רמקול. על הקיר ממול תלוי כלוב ובו חוחית יפהפייה, אדומת פנים.

שכיית החמדה של איציק (שם בדוי) גדלה אצלו מגיל יומיים. הוא אוהב אותה מאוד ומספר שגם אם היו מציעים לו סכום עצום, שיא ישראלי לחוחית, הוא לא היה נפרד ממנה. "לא הכול זה כסף", הסביר. אנחנו מתיישבים על הספה בסלון. החוחית מצד אחד והרמקולים מהצד השני מספקים לנו אורקסטרה מצויצת בדולבי סראונד כאילו אנחנו בפרדס מוריק.

''אני מנסה להבין מאיציק מדוע הוא משמיע לחוחית הבוגרת שברשותו מוזיקת ציוצים בשעה שהיא יודעת על בוריה את השפה הנכונה, החוקית,

שהפכה אותה לכל כך מבוקשת. "זה בשביל הצאצאים", הוא מסביר לי. רגע אחרי הוא מסיט וילון, מוריד כיסוי בד וחושף בפנינו שני כלובים עם שלושה גוזלים בכל אחד. איציק אומר שאלה גוזלי כנרים ומחייך חיוך ממזרי.

''אני אמרתי שהם נראים כמו הכלאה של כנר עם עוד ציפור. "למוחמד אבו יוסוף תספר סיפורים", זרק לו קלר, שלא השתכנע, נתן בהם מבט נוסף והתפעל, "איך הם יפים". התפתח ויכוח בין השניים, שבו טען קלר שהכנר הוכלא עם ירקן, ואיציק הוכיח לו שירקן זה בטח שלא.

מהדו-קרב המילולי יצא מנצח אחד, המומחה איציק, שהסביר שמדובר בשישה גוזלים של בנדוק, הכלאה בין כנר לחוחית.

הבנדוק, הפרד של הציפורים, נחשב מאוד אצל הערבים, שאוהבים את שירתו החזקה, וכמו החוחית מחירו מגיע לאלפי שקלים.

נקבת בנדוק לא יכולה להטיל ביצה והזכר לא יכול לזווג. בשל חוסר יכולתו של הזכר להעמיד צאצאים, הוא משקיע את כל אונו בשירה בקול גדול. החוחית, לעומת הבנדוק, ידועה כבעלת קול עדין יותר.

קשה להבין את האובססיה שיש לאנשים, במיוחד כשמדובר בתחביב שכולא ציפור שמטבעה אמורה להיות חופשייה בתוך כלוב קטן עם סורגי מתכת. "האדם נקשר לציפור", מסביר מוחמד, "אתה קם בבוקר ושומע את הציפור שרה וזה עושה לך טוב על הלב.

''צריך לגדול עם זה ולהבין את זה. אדם שמבין ישמע שירה יפה של חוחית וישתגע, בן אדם שלא מבין בציפורים לא ישלם אפילו 20 שקל בשביל חוחית שיודעת לשיר".

חוק נגד ציד

אריה קלר הוא סוג של וואן מאן שואו. אייס ונטורה עם סנדלים, שמסכל, כמעט לבדו, את כל מזימות הסחר הבלתי חוקי בבעלי חיים בארץ.

כמו ונטורה, גם הוא חצי משוגע, ואני מציין זאת כמחמאה. צריך להיות קצת משיגנע כדי להתמודד בדד מול כנופיות עבריינים.

"האיסוף האובססיבי של גוזלי החוחיות עולה באפריל ונמשך עד סוף יוני", אומר קלר, "ביום של ציד הם מביאים איזה 50-40. כתוצאה מהחום, רוב הגוזלים מתייבשים, והציידים מגיעים הביתה עם איזה חמישה. מאות גוזלים מתים בעונת הציד.

חוחית. צילום: עמיר בלבן

בשביל ללכוד צריך תנאים סביבתיים שבהם הם נמצאים, כגון אזורים עם קוצים, מקורות מים ופרדסים, שבהם הם דוגרים. היות שכמות הפרדסים בארץ צומצמה, יש להם פחות מקומות. במקביל יש חוחיות מבוקשות יותר בשוק. אלה של בקעת הירדן שוות הכי הרבה ולכן הציידים מתמקדים שם, מאזור בית שאן וצפונה לראש פינה.

הלכידה נעשית באור ראשון, ב~10:00 בבוקר מקפלים את הציוד. קשה נורא לפקח לעבור על כל אזורי הלכידה, בפרט שהלוכדים מפזרים מלכודות בשטח. רכב כזה יכול לחזור עם מאות חוחיות הביתה, שחלקן הגדול ימות. במרדפים אחריהם הם זורקים לפעמים את הכלובים שמלאים בחוחיות. המחזות מזעזעים".

מוחמד לא מסכים עם קלר. "אצל ציידים ותיקים הציפורים לא מתות", הוא אומר, "זאת הפרנסה שלהם והם אוהבים את הציפורים. תהיה בטוח שאת הציפור הכי טובה הם משאירים אצלם ולא ימכרו לאף אחד.

''יש להם את כל העניין שהציפור תחיה, כי ככה הם ירוויחו יותר. אולי עכשיו, בגלל שהעונשים גדולים יותר, נשארו רק העבריינים והמשוגעים שלא אכפת להם מכלום. הציידים הטובים, הוותיקים, מפחדים לצאת".

ציד החוחיות המאסיבי וכריתת פרדסים לטובת הרחבות נדל"ן חיסלו לחלוטין את אזורי הקינון שלהן בירושלים, למשל. בירושלים רבתי, על הריה שמסביב, אין זכר לציפור היפה בעלת המסכה האדומה. "בירושלים לא נשארו חוחיות בכלל", מסביר איציק המומחה, "היה ציד גדול. צדו עד שגמרו. החוחית תיעלם עוד מעט לא רק בגלל הציידים, אלא גם בגלל ציפורי המיינה, שאוכלות את הגוזלים".

למרות מחירן הגבוה, החוחיות מבוקשות דווקא באזורים נחשלים. "החוחיות מבוקשות ביישובים ממעמד סוציו~אקונומי נמוך", מבאר קלר, "מזרח ירושלים, אשקלון, יבנה, אור יהודה, רמאללה, שכם ואזור מעלה אדומים. הבעיה היא שהעונשים מגוחכים.

''העונש הכי חמור שהוטל עד היום על מישהו היה תשעה חודשי מאסר בפועל, ואת זה הוא קיבל בעיקר כי היה לו על תנאי וכי השופט התעצבן על עורך הדין שלו.

''השופט אמר שכשהוא היה נער הוא ראה הרבה חוחיות וכשהוא הזדקן, הוא הפסיק לראות אותן בגלל הציד האובססיבי. קראו לו איתן מגן, חבל שהוא נפטר".

יש חוק בישראל נגד החזקה וציד של חיות בר מוגנות. אפילו שיניים יש לו, אלא שעד לתקופה האחרונה, הן היו שיני חלב. ציידים שהורשעו בלכידת חוחיות ברשתות מתוחכמות הנקראות רשתות צל, רשתות שהונחו במים ובמלכודות דבק, קיבלו לא יותר מקנס בן כמה אלפי שקלים.

כשמביאים בחשבון כמה כסף הם יכולים להרוויח בפוטנציה ממכירת הציפורים בימי הציד שבהם לא נתפסו, מבינים כי קנס בן ארבע ספרות הוא אפילו לא פליק קטן על הטוסיק.

הסוחרים נפגעו

לאחרונה התחילו בתי המשפט להתייחס בכובד ראש לתופעה הנוראית. הקנסות האמירו לסכום של 45 אלף שקל.

הסכום הגבוה עדיין לא מרתיע את הציידים, ורק בחודש שעבר נעצר תושב מזרח העיר בפעם השמינית(!) בגלל ציד לא חוקי של חוחיות. בין היתר, הציידים מרגישים מוגנים בגלל העובדה המצערת כי לרשות הטבע והגנים אין מספיק משאבים כדי להעצים את הפיקוח במקומות מועדים לפורענות ציידים.

חוחית שימי נכטיילר

הנפגעים העיקריים של העונשים הכבדים הם הסוחרים הגדולים ובעלי חנויות לממכר ציפורים, בעיקר במזרח ירושלים ובעיר העתיקה. בעבר נהגו בעלי החנויות להציג ציפורים מוגנות בקדמת החנות, היום הן נמצאות בחלקים מוסתרים.

הסוחרים הגדולים, אלה שידעו לשנע מאות חוחיות ביום, חזרו למחילותיהם. הם מסתתרים, מרגישים שהם חצי נרדפים. הדרך היחידה ליצור איתם קשר היא באמצעות הטלפון, משל היו סוחרי סמים. "כמעט אף אחד לא מחזיק חוחיות", אומר מוחמד, "יותר קל להחזיק חומר לבן מלהחזיק חוחית".

איציק, שבעבר הורשע בציד לא חוקי ובהחזקה של חיית בר מוגנת, חושב שרשות הטבע והגנים טועה בגישה שלה לנושא. "הרשות עושה טעות", הוא טוען, "מה זה ציידים? ציידים צריכים למצוא קליינט. במקום לאשר ראסמי למגדלים, כדי שאנשים לא ילכו לציידים, הם לא מאשרים בכלל. זה טמטום. אם הם יאשרו להביא, אני או מישהו אחר לא צריכים את הציידים, אז אין להם בשביל מה לצוד.

''באירופה אתה הולך, כל חוחית שאין לה טבעת מחרימים, חוחית עם טבעת הם לא נוגעים. אני יכול להסתובב חופשי עם החוחית שלי באירופה כי היא מסומנת מהרשויות, יש לה טבעת. פה בארץ לא מעניין אותם טבעת, לא מעניין אותם שום דבר.

''זאת טיפשות. אם הם היו עושים פה כמו באירופה, הם היו שומרים על הציפורים באמת. לפני 18 שנה באו אליי הביתה בפעם הראשונה פקחים בגלל קקדו שחור. הם רצו לקחת אותו, ואז הראיתי להם שיש לי אישורים. הם לא הבינו כלום. היחיד שמבין זה אריה קלר".