האם אפשר לפטר עובדת בזמן טיפולי פוריות?
חוק עבודת נשים אינו אוסר באופן מוחלט על פיטורי עובדים הנמצאים בטיפולי פוריות, אלא רק מגביל את האפשרות לעשות זאת - על ידי חיוב המעסיק לפנות לשר העבודה והרווחה ולבקש היתר לפיטורים
תשובה: חוק עבודת נשים התשי"ד 1954 קובע, כי אישה רשאית להיעדר מעבודתה "בתקופה... שבה היא עוברת טיפולי פוריות... אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת... ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש".
המחוקק ראה לנכון להגדיר היעדרות שמטרתה טיפולי פוריות כהיעדרות חוקית, כל עוד היא מתחייבת מהטיפול ואינה חורגת מהתקופה שנקבעה בתקנות עבודת נשים. החוק אף קובע שהיעדרות לצורך טיפולי פוריות דינה כדין היעדרות מפאת מחלה, ומכאן שמדובר בהיעדרות בתשלום (לידע כללי: בהמשך החוק מצוין שההוראות האמורות תקפות גם לגבי עובד).
החוק ממשיך וקובע הוראות לגבי הגבלת האפשרות לפטר עובדים העוברים טיפולי פוריות: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות לקראת ילדם הראשון או השני, בימי היעדרם מעבודה... או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור...".
מהסעיף האמור עולה שהחוק אינו אוסר באופן מוחלט על פיטורי עובדים הנמצאים בטיפולי פוריות, אלא רק מגביל את האפשרות לעשות זאת - על ידי חיוב המעסיק לפנות לשר העבודה והרווחה ולבקש היתר לפיטורים.
היתר כזה לא יינתן במקרה שיימצא כי הפיטורים קשורים להיעדרות העובדת מהעבודה לצורך הטיפולים. החובה לבקש היתר טרם הפיטורים חלה בימי ההיעדרות מהעבודה ובמשך 150 יום לאחר תומם, והיא תקפה לגבי כל עובדת המועסקת במשך 6 חודשים או יותר אצל המעסיק.
יש להדגיש שבתי הדין לעבודה קבעו, כי עובדת שעברה טיפולים אולם לא נעדרה מהעבודה לשם כך אינה זכאית ליהנות מהגנת החוק. במקרה שציינת ניתן להבין שמדובר בגל פיטורים רחב (שבדרך כלל נובע מצורך כללי בצמצומים גורפים) ולא בפיטורים אישיים (שבדרך כלל נובעים מחוסר שביעות רצון מתפקודו של עובד זה או אחר).
במקרים כאלה קיים סיכוי גדול יותר לקבלת היתר לפיטורים, משום שקל יותר להוכיח שאין כל קשר בין הפיטורים לבין ההיעדרות והטיפונ לים. עם זאת, גם בנסיבות אלה עדיין מוטלת על המעביד חובת ההוכחה. הפרה של הוראות חוק עבודת נשים היא עבירה פלילית ואזרחית-כספית כאחד - ומעסיק שפיטר ללא היתר צפוי לעונש של עד 6 חודשי מאסר או לקנס כספי גדול.
מבחינה כספית, המעסיק עלול להימצא חייב בתשלום שכר העובדת עד למועד הלידה, חייב בפיצוי בגין הפסד דמי לידה (במקרים המתאימים) וחייב בפיצוי כספי בגין תקופת איסור הפיטורים המוחלט שקיים לאחר חופשת הלידה (60 יום מתום חופשת הלידה, ובנוסף ימי ההודעה המוקדמת שלא ניתנה).
מעבר להגנות הייחודיות הקבועות בחוק עבודת נשים, קיימת גם הוראה כללית בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988, האוסרת על מעביד להפלות עובדים מחמת סיבות שונות (כגון מין, גיל, מעמד אישי או דת), לרבות נסיבות של היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית והורות.
הוראה זו חלה על כל העובדים (ללא קשר לוותק שלהם בעבודה) ועל כל הנסיבות הקשורות לעבודה (לא רק במקרה של פיטורים אלא גם כשמדובר בקבלה לעבודה, קידום, תנאי עבודה ועוד).
מעסיק שמפר את הוראות חוק זה עשוי להיות חייב בתשלום פיצויים עונשיים (ללא הוכחת נזק), ששיעורם נתון לשיקול דעתו של בית הדין ומגיע לעתים לעשרות אלפי שקלים - בנוסף לאחריות פלילית, שקנס גדול בצידה.