 |
 |
|
|
|
|
| אור הלר, אחרי שלוש שנים בפריז, עדיין מאט את הקצב בכל פעם שהוא עובר, רכוב על אופניו, מתחת למגדל האייפל. ואם את הפריזאים הוא עדיין מרגש, מה יגידו התיירים? |
|
|
|
|
אור הלר, פריז
26/6/2007 14:20 |
אור הלר, פריז
26/6/2007 14:20 |
|
|
|
|
|
|
|
"אז מתי עלית בפעם האחרונה על האייפל?", שאלתי ידידה פריזאית לכבוד שורות אלה. היא גירדה ארוכות בשיערה השופע, פלטה "אופפפפ", ארוך שמשמעותו בצרפתית מדוברת: "עזוב אותי", ומלמלה באפולוגטיות: "אולי לפני עשר שנים, אולי לפני 15, ואולי לפני הרבה יותר". האמת היא שפריזאים אמיתיים לא הולכים לאייפל. כמו נהר הסיין, כמו הקוראסון הראשון של הבוקר, הוא פשוט שם. תמיד זקוף, תמיד המונומנט המרשים ביותר בעיר האורות.
 |
| הצביעו לפלאי תבל |
|
ותוכלו לזכות בטיסה זוגית לאירופה!!! |
| להצבעה |
|
|
|  |
פריזאיים אמיתיים עושים פיקניקים עם בגט, קממבר ז'מבון ויין בורדו בגני שאן דה מארס, הגנים והמדשאות הרחבים המשתרעים מהאייפל ועד למבנה העצום והמדכא מעט של האקול מיליטר, בית הספר של צוערי וקציני הצבא הצרפתי. בליל קיץ פריזאי חם קשה למצוא מקום על הדשא בשאן דה מארס. בפיקניק לילי שערכתי שם לאחרונה מחאו מאות פריזאים כפיים בכל שעה עגולה, כאשר נדלק המגדל שמעליהם באלפי נורות מנצנצות למשך עשר דקות. ואם פריזאים בדם עדיין נופלים מהשלהבת של האייפל, מה יגיד אזוב הקיר הישראלי החדש בעיר.
המגדל שנמצא באמצע מסלול האופניים שלי לאורך נהר הסיין, מוציא אותי כל פעם מהקצב. עוד מעט שלוש שנים בפריז, ועדיין הוא מכריח אותך לעצור. לפעמים הפריזאים מטיילים בגני הטרוקדרו שמול המגדל, ובימי אוגוסט הלוהטים וחסרי המזגן גם לפעמים קופצים למזרקות המים כדי להצטנן קצת.
בקיצור, קשה לומר שהפריזאים עוצרים את נשימתם באשר לתוצאות הבחירות של שבעת פלאי תבל החדשים. בחרו כאן נשיא חדש לפני כחודש, ופרלמנט חדש לפני כשבועיים. רק את האייפל לא צריך לבחור. הוא כבר מזמן ניצח, והוא לא צריך אישור לשום דבר.
לכו תדמיינו את פריז בלי האייפל. ולחשוב שמגדל הברזל הזה הזדקר בעיר האורות רק ב-1889.
אם פריז היא אישה, האייפל הוא הגבר שבתוכה. ברזל זקור ופאלי שאלפי שירים, צילומים וסרטים הוקדשו לו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המצאות, רעיונות ותחביבים חדשים על האייפל
|
|
|
 |
|
|
|
רק השבוע שב והוזכר האייפל בחדשות בצרפת בהקשר בעייתי משהו: כנופיה של 15 מעובדי המגדל הורשעה שגנבה יותר מ-700 אלף אירו מהמגדל, יותר נכון מהתיירים המבקרים בו. ה-15, שעבדו במשרד הכרטיסים ובמחלקת המחשב של האייפל נהגו לשלשל לכיסם את דמי הכניסה של המבקרים לאורך שנים, ורק בעקבות מכתב אנונימי של עובד אייפל בעל מצפון התגלה הסיפור.
באופן רשמי מנסים הצרפתים לשמור על ארשת פנים אדישה ואופיינית לתחרות, אבל למעשה הפעילות סביב המגדל ענפה מתמיד: ב-1 ביוני נפתחה בריכת צלילה ראשונה מסוגה מתחת לאייפל. 230 מטרים רבועים של בריכה מחוממת ליד צפון המגדל בעומק מטר ועשרים שנועדה לאפשר למבקרים את הצלילה הראשונה התת ימית בחיים. לצלול מתחת למגדל אייפל. בתמונות זה נראה נהדר.
אולי זו התחרות הבינלאומית ואולי לא, אבל באחרונה התגבר מאד זרם הצנחנים שקופצים
באופן לא חוקי מהמגדל. האחרון שבהם היה ב-9 ביוני: צנחן "בייס" בלגי ושמו יוהאן ורווט קפץ מהמגדל אחרי שהחביא את המצנח וקסדה עם מצלמה שבה תיעד את הקפיצה, ועלה למגדל כמו תייר רגיל בלילה, והצליח להתחבא במגדל כל הלילה כדי לצנוח בבוקר.
הצנחן הבלגי הזה הצליח לצחוק על כל האבטחה של האייפל שנועדה למנוע מצנחנים ומתאבדים למיניהם לעשות את זה דווקא מאתר התיירות הכי מזוהה עם פריז. שורה של מצלמות אבטחה, שוטרים, מאבטחים וחיילים שומרים על המגדל, ובכל זאת כל פעם מחדש מישהו מצליח לקפוץ ממנו. לרוב זה מסתיים בסרט מוצלח ביו טיוב, ולפעמים גם בבית קברות.
רק לפני שנה צנחן נורבגי בן 31 נהרג בקפיצה מהאייפל אחרי שהמצנח שלו הסתבך בברזלים והוא נפל כמו אבן אל הקרקע. ב-14 ביולי, יום החג הלאומי הצרפתי, מתכננים בפריז קונצרט רוק ענק למרגלות המגדל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אז מי בנה אותו?
|
|
|
|
|
|
|
האייפל הוא אולי הסמל הגדול של פריז ושל צרפת, אבל מתברר שהוא האתר החמישי בלבד במספר המבקרים בו: בעוד שבקתדרלת הנוטר דאם דה פארי מבקרים יותר מ-12 מיליון תיירים בשנה, ביורו דיסני ליד פריז מבקרים כ-12 מליון, בבזיליקה של הסקרה קר בראש גבעת מונמארטר שבצפון פריז מבקרים מידי שנה יותר משמונה מיליון, ובמוזיאון הלובר כמעט 7 מליון, באייפל נדחקים כ-6 מליון מבקרים.
צרפת נשארת בראש עם מספר התיירים הגדול ביותר בעולם: 75.1 מליון מבקרים בשנה, כשמספר שתיים ברשימה ספרד, כבר מדדה מאחור עם 53.6 מליון מבקרים, וארצות הברית במקום השלישי עם 46.1 מליון מבקרים בשנה.
המהנדס גוסטב אייפל רצה לכבוד התערוכה הבינלאומית בפריז ב-1889 להציג את היכולות הטכנולוגיות הצרפתיות, לרגל מאה שנה למהפכה הצרפתית. מוריס קושלאן, אמילי נוז'וייה, סטפן סובסטרה. השמות האלה אומרים לכם משהו? הם דמיינו תכננו וביצעו את המגדל, אבל גוסטב אייפל הגשים. ועכשיו תארו לכם שהיו קוראים לו מגדל קושלאן.
שנתיים, חודשיים ו-5 ימים לקח לאייפל לבנות את המגדל שלו, כולל את המשרד הפרטי שלו בראש הקומה השלישית. 300 המטרים של המגדל העניקו לו לזמן מה את התואר "המגדל הגבוה בעולם", (325 מטרים יחד עם 116 האנטנות שלו) עד הבניה ב-1930 של מגדל קרייזלר בניו יורק. חמש מאות בני אדם עובדים בו 365 ימים בשנה.
האמת היא שכמו עוד הרבה דברים חדשים, בתחילה גם לא סבלו הצרפתים את המגדל. בפברואר 1887 התארגנו מיטב האמנים הצרפתים בני התקופה למלחמה במגדל: גי דה מופסאסן ואלכסנדר דומא הבן כתבו עצומה נגד "המפלצת הבלתי שימושית".
הקומה הראשונה של האייפל נמצאת בגובה 57 מטרים והיא יכולה לשאת יותר מ-3000 מבקרים בו זמנית. הקומה השנייה נמצאת כבר בגובה 115 מטרים והיא יכולה לשאת 1600 בני אדם. מביני עניין טוענים שזו הקומה שהראות בה הכי טובה, כשישים קילומטר לכל כיוון. מי שהגובה הרב לא עושה שמות בפעולת המעיים שלו, יכול ללכת לסעוד בקומה השנייה במסעדה המשובחת ז'ול ורן בעלת 95 מקומות. מדריך מישלן העניק לה כוכב אחד, ומדריך גו-מיו העניק לה ציון של 16 מתוך 20.
המסעדה שנפתחה ב-1983 נהנית ממעלית פרטית שתיקח אתכם הרחק מכל התיירים היפנים. וצריך גם לחשוב על זה מראש: שולחן בז'ול ורן לארוחת צהריים מומלץ להזמין חודש מראש, ושולחן לערב, שלושה חודשים מראש. הקומה השלישית שאליה עולים במעלית מיוחדת נמצאת בגובה של 275 מטרים והיא יכולה לשאת עליה 400 מבקרים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
