מכוער זה היפה החדש: תיאטרון עם סכין ניתוחים

יונתן אסתרקין  | 28/10/2008 7:00

איש מכוער הולך למנתח פלסטי כדי שישנה את פניו המכוערים לפנים יפים. הניתוח מצליח והפנים החדשים הם כל כך יפים עד שהמנתח הפלסטי נעשה מפורסם ועכשיו כולם באים אליו ומבקשים את הפנים האלה.

הסכין מונפת וחשבון הבנק של המנתח מתנפח ועכשיו כולם נראים בדיוק אותו דבר ובדיוק כמו הגיבור שהיה הראשון שעשה את הניתוח. כמובן שהוא כבר לא מרוצה אבל עכשיו מאוחר מדי לחזור לאחור. קווי עלילה אלה מאפיינים את ההצגה החדשה "מכוער" של המחזאי הגרמני מריוס פון מיינבורג שעלתה השבוע בתיאטרון חיפה אחרי הצלחה מרשימה בגרמניה.

אלא שמה שלא מצוין בהם הוא שפניהם של השחקנים נראים בדיוק אותו דבר לפני ואחרי ה"ניתוח" המדובר. "כתבתי מפורשות בהוראות הבימוי שאסור לשנות כלום בפניו של השחקן לפני ואחרי הניתוח", הוא מסביר. "השוני היחיד צריך להיות באיך שמתייחסים אליו. וזה עובד. הקהל מקבל זאת. זה רק מראה עד כמה אנחנו חשופים ללחץ סביבתי בהקשרים האלה".

זה עצוב.
"בהחלט. מה שהכי עצוב אבל גם מגוחך להפליא הוא שכולם עושים את מה שהם עושים מתוך ניסיון להיות יוצאי דופן ומיוחדים. הם הולכים למנתח הפלסטי הכי יוקרתי, למכון יופי הכי פופולרי ולחנות הבגדים הכי שיקית ובסוף יוצא שכולם נראית בדיוק אותו דבר".

אתה חושב שזה משהו שהולך מחריף בחברה שלנו בה אנחנו כל הזמן מופצצים בפרסומות והצעות לשיפור איך אנחנו נראים?
"כן ולא. מצד אחד זה תמיד היה ובכל התרבויות. אנשים עשו מאמצים אדירים כדי להיראות טוב לדעתם. השבטים באפריקה עם הטבעות בשפתיים או הצווארים הארוכים או אירופה של המאה ה-19 עם המחוכים שגרמו לנשים להתעלף. אבל היכולת של החברה להכתיב לך זיהוי ספציפי ולכלוא אותך בתוכו הולכת ומחריפה".

פון מיינבורג (36) הוא מחזאי ותיק כבר במונחים גרמניים ועובד בשנים האחרונות בברלין בתיאטרון השאו בונה כדרמטורג ומחזאי בית. זה המזחה הראשון שלו שמוצג בארץ ובהתאם גם ביקורו הראשון בישראל. "יש משהו מאוד קרוב בין גרמנים לישראלים", הוא אומר, "איכשהו כשיש קבוצות של אנשים זרים מכל העולם הגרמנים והישראלים ימצאו את עצמם משוחחים ומתיידדים".

יש לנו איזו היסטוריה משותפת.
"כן זה נכון. לא הייתי מעיז להגיד זאת למישהו בגיל של סבא שלי אבל למישהו כמוך בקבוצת הגיל שלי אני מרשה לעצמי לומר שאני חושב שמבחינתנו, בדור השלישי, ההיסטוריה הנוראית שלנו יכולה להיות גם משהו מאחד. יש נושא שעליו חייבים לדבר ובשביל זה חייבים להכיר ובשביל זה חייבים לצאת מהאדישות איש כלפי רעהו".

לעתים קשה לשוחח עם גרמנים על ההיסטוריה. קשה לקבל נניח את הנטייה הגרמנית לעסוק לאחרונה בסבל שלכם בזמן המלחמה.
"בגלל זה, לדוגמה, שנאתי את הסרט'הנפילה' המציג את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר. חשתי שבחברה הגרמנית לא נעשה מספיק חשבון נפש ושלא מספיק נאמר על הקרבנות האמיתיים כדי שיהיה לגיטימי לעסוק בקרבנות הגרמניים".

ובכל זאת אתה מדבר על קרבה?
"בהחלט. אני מרגיש שחלק גדול מהתרבות שאבדה לנו בגרמניה, התרבות

שאנחנו מחפשים עד היום בגרמניה, עברה לפה, לישראל".