חזרה לבמה הראשונה: 45 שנה לניסן נתיב
מיטל דוהן נישקה לראשונה בחורה, מני פאר למד מה זה סאבטקסט, וקרן מור נשארה כיתה במיוחד כדי להשתתף. תמונות נדירות שנחשפו מחזירות את בוגרי הסטודיו של ניסן נתיב אל הרגע המרגש ביותר של לימודיהם - הצגת הסיום. "זו חוויה שנשארת לכל החיים", מסכימים כולם
הם יציינו יום הולדת 45 שנה לבית הספר שייסד וניהל ניסן נתיב, חתן פרס ישראל שנפטר לפני ארבעה חודשים וחצי. לרגל האירוע המיוחד נחשפו תמונות נדירות של חלק מבוגרי הסטודיו הידועים, מהצגות שהעלו בשנתם האחרונה ללימודים, רגע לפני שעזבו את הבית החם שהעניק להם נתיב, ונכנסו אל התודעה הציבורית כבכירי השחקנים בישראל.
מי שמכיר את האינטנסיביות העצומה שבה מתנהלים הלימודים בסטודיו ניסן נתיב לא יופתע מכך שכל אחד מהשחקנים שעמם שוחחנו ידע לחזור ללא קושי אל הרגע שהונצח בתמונה מתוך ההצגה שבה שיחק, כאילו רק אתמול עלה לראשונה על הבמה. חלקם מספרים על תהליך העבודה הארוך שעברו, אחרים נזכרים בעבודה עם נתיב עצמו, וחלק מהשחקנים זוכרים בעיקר את הסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים.
בית הספר נודע לאורך השנים בנטייתו להעמיק עם תלמידים על קוצו של יוד וקוצה של רפליקה, או כפי שמסכם זאת בתמציתיות מני פאר, תלמיד הסטודיו בין 1964 ל-1967: "במשך חצי שנה עבדנו על משפט אחד ויחיד מתוך אנטיגונה של סופוקלס".
ההפקות של תלמידי שנה ג' אצל נתיב התאפיינו כמעט תמיד בדלות תקציב מסוימת, יחסית להפקות בתי ספר אחרות, מתוך אידיאולוגיה ששמה יותר דגש על ההפקה ככלי לימודי שמשפר את עבודת השחקן, ופחות על ההפקה כהפקת תיאטרון בפני עצמה.
עקב כך הפכו ההפקות אצל נתיב לאירוע שאיננו יומיומי ושגרתי, אלא באמת גולת הכותרת של הלימודים בסטודיו, מקום שבו יכולות סוף סוף אותן נבירות בלתי פוסקות בנפש השחקן לבוא לידי ביטוי.
"נעורי ורדהל'ה" מאת חנוך לוין במאי: יובל זמיר 1991
"ורדהל'ה היא מין מפונקת כזאת, פרינססה שכולם מאוהבים בה. רציתי נורא לגלם אותה, כי עד אז תמיד קיבלתי לגלם את כל האחיות המכוערות והגיבנות.
זה היה אתגר גדול, והעבודה עם יובל הייתה מהנה מאד.
"קרום" מאת חנוך לוין במאי: אילן תורן 1986
"הכרתי את אילן הבמאי מעט קודם, והוא אמר לי שהוא רוצה שאגלם את החברה של קרום. אני דווקא רציתי נורא לגלם את אמא של קרום, אפילו שלא ממש התאמתי לתפקיד מבחינת טייפ קאסט, כי הייתי קטנה ורזה ובת 21 בערך, כלומר פצפונת אפילו ביחס לשאר התלמידים.
למרות זאת הוא נתן לי לגלם אותה, וזו הייתה חוויה נהדרת ועדות לכך שהסטודיו הזה נותן לתלמידים לחוות דמויות שהן לא הטייפ קאסט שלהן".
"חלום ליל קיץ" מאת ויליאם שקספיר במאי: מיקי גורביץ 1987
"אני זוכר שהקפיצו משנה ב' את הכישרון הגדול רמי הויברגר לעשות תפקיד בהצגה, כי היה חסר שחקן. ההצגה הצליחה נורא, והופענו איתה בצוותא הופעות אקסטרה אחרי שכבר גמרנו בסטודיו. היה לנו מצחיק נורא, וההפקה הייתה מלאה בבדיחות פנימיות.
שיא השיאים היה כאשר לשולי רנד נתפס הגב לפני איזו הצגה, והביאו לו איזה מעסה קוריאני שפירק לו את הגב, וצרח עליו "שונייי שונייי!!" זה היה קורע מצחוק, נראה היה כאילו זה חלק מההצגה".
"מוזיקת לילה זעירה" מאת סטיבן זונדהיים במאי: יובל זמיר 2008
"ניסן התנגד עקרונית למחזות זמר. הוא חשב שזה לא משהו שצריך לעסוק בו בבית הספר, וזה גם היה תמיד יקר מאד מבחינה הפקתית.
למרות זאת, את המחזמר הזה הוא רצה מאד לראות, והשקיעו בו המון גם מבחינה כלכלית. לצערי, ניסן לא זכה לראותו, אז במידת מה העלינו אותו לזכרו.
אישית, מבחינתי, בתור אחת שגדלה כל החיים במחשבה שהיא זייפנית איומה ולא העזה לשיר אפילו במקלחת, הייתה לי פה הזדמנות לשיר בפני קהל, ולהוכיח לעצמי שאני יכולה. זה היה משחרר מאד".
"מחלת נעורים" מאת פרדיננד ברוקנר במאי: זאב שצקי 1998
"כל הצגה במהלך השנה השלישית בסטודיו הייתה חוויה בפני עצמה, וכך גם היה בעבודה על 'מחלת נעורים'.
אני זוכרת במיוחד את התהליך המורכב שבו חיפשתי את הדמות, ובהצגה הזו למדתי במיוחד את החוויה של עבודה על דמות, ניסיון ללכת בכיוון מסוים, ואז פשוט להתחיל את הדמות מכיוון שונה לגמרי.
חיפוש הדמות הוא תהליך מרתק שמחייב עד היום כל עבודה חדשה שאני עושה. במהלך ההצגה הזו שיניתי את הכיוון שבחרתי, ובסופו של דבר הדמות עבדה. חוץ מזה שנישקתי בהצגה בחורה בפעם הראשונה, כיוון שהדמות הייתה דו מינית.
את התפקיד האחרון שעשיתי בהצגה 'תפרים' בניו יורק, הקדשתי לניסן נתיב. האהבה וההערכה שלי אליו עצומות, ואני אתגעגע אליו עד יומי האחרון".
"חלום ליל קיץ" מאת ויליאם שקספיר במאי: מיקי גורביץ 1987
"בסצינה שבתמונה רואים אותי מגלם את פלוט הנפח, אחד מבעלי המלאכה שמנסים להציג הצגה לדוכס. זו הייתה הפקה ענקית ומרשימה מאד במונחים של הסטודיו, עם תזמורת חיה והמון כיף וחופש על הבמה.
אני הוקפצתי אליה משנה ב', וקרן מור שהייתה שנתיים מעליי, נשארה למעשה שנה כדי להשתתף בהפקה הזאת. הייתה אווירה חגיגית מאד. אני זוכר בדיחה אחת שעבדה מצוין במסגרת האלתורים של רבנו שולי רנד, שגילם את השחקן הראשי בין להקת בעלי המלאכה.
הוא היה כאילו מאחר לחזרה, ואז נכנס מהכניסה השמאלית של צוותא ששם הצגנו, ואומר לדן תורן בתפקיד מנהל הלהקה: 'אבל אמרת לי בית צבי!' זה תמיד הוציא צחוקים".
"אלוף הבונים" מאת הנריק איבסן במאי: משה יסעור 1965
"הגעתי לסטודיו אחרי שלא התקבלתי לקורס טיס בגלל אסתמה, אבל כן התקבלתי לצוות הווי. ניסן אמר לי שאלך לשירות רגיל בחיל אוויר ואז אבוא לשלוש שנות לימודים אצלו, או שאלך ללהקה צבאית ולא אבוא אליו אחר כך, כי שם יהרסו אותי.
בחרתי באופציה הראשונה ולא התחרטתי. רק במסיבות סיום, אחרי שהיינו שותים קצת, היה ניסן מרשה לי פעם בשנה לעלות לבמה ולעשות קטעים של להקות צבאיות ומערכונים, ולהצחיק את החבר'ה. רק פעם בשנה.
בכל מה שעשיתי בחיים מאז הסטודיו- תיאטרון, בידור, הנחיה, רדיו, טלוויזיה, תמיד הדברים שלמדתי מניסן ובעיקר הדגש על הסאבטקסט - המחשבה מה אתה חושב על מה שאתה אומר - נשארו איתי".
"יתוש בראש" מאת ז'ורז' פיידו במאי: ניסן נתיב 1980
"ניסן חזר פה לביים אחרי המון שנים, וזה נתן לנו תחושה גאווה גדולה מאד, שאצלנו הוא עושה את הקאמבק. הוא היה בדיוק כמו שהיה כמורה, וזו הייתה זכות גדולה ללמוד ולעבוד אצלו. את הזרעים שהוא זרע בי נדרשו לי שנים לגלות, אבל בכל תפקיד מאז אני שומע את הערות הבימוי של ניסן בראש שלי".
"הסוס" מאת יוליוס היי במאי: יובל זמיר 2005
"זו הייתה ההפקה הראשונה שלנו בשנה ג', אז היינו לחוצים נורא. היה שם חילוף, שבתוך עשר שניות אני עוברת מלגלם חננה לפצצה בלונדינית. הקטע היה להראות כמה מהר עושים את זה, שאני יוצאת מדלת אחת וחוזרת אחרי עשר שניות שונה לגמרי.
זה היה רוב מה שעבדתי עליו, והפחיד אותי למוות. מהתפקיד הזה אני בהחלט יכולה להגיד ששיפרתי את מיומנויותיי בתור שחקנית שמחליפה בגדים מהר".
נא להמתין לטעינת התגובות
