מעריב nrg - עלק נאור - חי בסרט

ראשי > תרבות > חי בסרט

עלק נאור

אמריקה לא מבצעת עינויים בעצירים, הא? "חקירה מעבר לקווים" מפרק את המשחק המוסרי הכפול של האמריקאים בסוגיה הזו, ויגאל נאור מפרק את המסך בתפקיד נהדר

דפדף בתרבות

ניב שטנדל
28/10/2007 12:57

תעשו כבוד ליגאל נאור. משמועות, פיסות כתבות וראיונות מוקדמים אפשר היה להתרשם שנאור קיבל תפקיד חשוב אך משני עד שולי ב"חקירה מעבר לקווים", סרטו החדש של זוכה האוסקר גאווין הוד ("צוצי"). לכל היותר, התקשורת הישראלית מנפחת כהרגלה את דמותו של עוד ישראלי שמלוהק לתפקידי ערבים בהוליווד, כשאולי הפעם שלוש הדקות המרשימות של נאור ב"מינכן" יתפחו ל-10-12 דקות, לא יותר.

החברים של נאור
סצנה של שתי דקות ב''מינכן'' הספיקה לבמאי זוכה אוסקר להתאהב בשחקן ישראלי וללהק אותו. ככה יצא שיגאל נאור, שמככב בימים אלה ב''נודניק'' וגם בסדרה ''מילואים'', יטוס למרוקו להצטלם עם החברים החדשים שלו: מריל סטריפ וג'ייק ג'ילנהול. כבוד
לכתבה המלאה

וכעת מגיע "חקירה מעבר לקווים", ומסתבר שאפילו נאור המעיט בערכו. עם כל הכבוד לקאסט המרשים – ג'ייק ג'ילנהול, ריס וויתרספון, מריל סטריפ, אלן ארקין, פיטר סארסגארד – יגאל נאור הוא אולי השחקן המרשים ביותר בסרט; התפקיד שלו מרכזי לא פחות מאלו של ג'ילנהול ו-וויתרספון ובוודאי שיותר משל האחרים; והוא פשוט גונב את ההצגה. בקיצור, אם זה היה, נניח, עומר שריף, הוא היה מופיע במרכז הפוסטר. אבל זה עדיין רק יגאל נאור. אולי, יום אחד (נאור, אגב, אינו הישראלי היחיד בסרט, בו משתתפות בתפקידים קטנים גם נאוה זיו, ריימונד אמסלם והדר רצון).

שמו המקורי של הסרט – "Rendition" – מתייחס להליך קונטרוברסלי ("Extraordinary Rendition" בשמו המלא) במדיניות המודיעין והביטחון של ארה"ב. במסגרת הליך זה נחטפים אזרחים ע"י ה-CIA ומועברים למדינות בהן לא חלות הגבלות מחמירות על חקירה בעינויים. המשחק המוסרי הכפול שמשחקים האמריקאים מאפשר להם להשיג מידע באופנים שתקפותם המשפטית והמוסרית מוטלת בספק, ולהמשיך לטעון, כפי שעושה דמותה של סטריפ בסרט, ש"אמריקה לא מבצעת עינויים". "חקירה מעבר לקווים" מבקש להטיל זרקור לא מחמיא על התופעה מעוררת המחלוקת, שקונדוליסה רייס מכחישה בכל פה את עצם קיומה.

למטה: הטריילר של "חקירה מעבר לקווים"

מביעים עמדה ברורה ונחרצת

הסרט מלווה, כמקובל בשנים האחרונות בעיקר בסרטים בעלי גוון פוליטי הנושק לקוסמופוליטי ("סוריאנה", "בבל"), מספר קווי עלילה, אלא שכאן הקשר ביניהם ברור. אנואר אל-אברהימי, אזרח אמריקאי ממוצא מצרי (עומר מטוואלי), נחטף מטיסתו ומועבר למדינה צפון אפריקאית לצורך חקירה בדבר מעורבותו בפעילות טרור. את החקירה מנהל איש המודיעין המקומי עבאסי פאוואל (נאור), כשלצידו משקיף איש ה-CIA דאגלס פרימן (ג'ילנהול), שהתבקש להחליף את עמיתו המנוח. בתו של עבאסי, פטימה, נעלמה מהבית אל חיקו של צעיר שנשבה בזרועות הפונדמנטליזם המוסלמי. בינתיים, בארה"ב, אשתו האמריקאית של אנואר, איזבלה (וויתרספון), מנסה לגלות כיצד בעלה שהה על הטיסה לארה"ב אך מעולם לא ירד ממנה, ומבקשת לטלטל מאדישותם את הסנאטור הליברלי הוקינס (ארקין) ואת מנהלת הלוחמה בטרור של ה-CIA קורין וויטמן (סטריפ).

בתוך מארג הסיפורים נוקטים הוד והתסריטאי קלי סיין במהלך תסריטאי מחוכם, על

אף תחושת המניפולציה שבוודאי תלווה כל צופה ברגע שהמהלך ייחשף. לא אסגיר את המהלך כדי לא לקלקל לכם את הצפייה, רק אומר שהוא קשור בצירי הזמן בהם מתרחשים הסיפורים. המהלך הזה משלב את תודעת הצופה עם זו של עבאסי, מספק אלמנט הפתעה חדש בסיומו של הסרט, ולוחץ עוד קצת על בלוטת הרגש שממילא היתה אמורה להתפוצץ ברגע המדובר.

"חקירה מעבר לקווים" מעלה אל פני השטח את כל הדילמות ההומאניות, המשפטיות והפוליטיות הכרוכות בהליך ההסגרה באופן בוטה ונועז, גם אם לא מתוחכם במיוחד. הוא בוחר ללוות אזרח פשוט שכזה, שנקלע שלא בטובתו לחקירה מצמררת, ולבחון את הסוגיה מעיניים שונות: האישה האומללה והנואשת בבית, איש המודיעין המיוסר, החוקר המקומי למוד ניסיונות ההתנקשות, מנהלת ה-CIA הקשוחה, הסנאטור הרואה את התמונה הפוליטית בכללותה. הוד וסיין מנסים לגבש פרספקטיבה כוללת על הסוגיה, אך גם מביעים, כפי שמתברר בסיומו של הסרט, עמדה ברורה ונחרצת.

חקירה מעבר לקווים


	עיניים עצומת לרווחה


	בסופו של דבר, הכל מתנקז להכרעה בין שני כוחות על כף המאזניים: זכויות הפרט מול הביטחון הלאומי. דיאלוג חריף בין וויטמן לבין אלן סמית, עוזרו האידיאליסט של הסנאטור (סארסגארד) ממצה את הסוגיה. "יש 7000 אנשים בלונדון שחיים כרגע בזכות מידע שהשגנו בדיוק בדרך הזו", מטיחה וויטמן בסמית, "ולי יש נכדים בלונדון, אז אני מרוצה שאני עושה את העבודה הזו ולא אתה". "ומה אם הנכד שלך היה אנואר אל-אברהימי?", משיב לה סמית. אמיר אורן כתב בסוף השבוע ב"הארץ" על מיומנויות השב"כ בחקירת עצורים. "אפשר להאמין לשב"כ [...] בעיקר כשמדובר בפלשתינאים", קובע אורן. "כאשר החשודים הם ישראלים והבקרה על החקירות קפדנית יותר, מתברר שחוקריו המתוחכמים [...] אינם חורגים ממאזן ההצלחות של משטרת ישראל". אורן מאשרר בכך את ההנחה שחקירה אלימה וברוטאלית יותר מאפשרת השגת מידע אמין יותר (יש לציין כי הוא אינו עוסק בהיבט המוסרי/לגאלי של הסוגיה), אך בעיקר קשה להתחמק מהאנלוגיה בין ישראל לארה"ב בנושא חקירת הזרים. מוסרי או לא, חוקי או לא, הכרחי או לא – ה"Extraordinary Rendition" הוא בוודאי עניין הראוי לדיון. "חקירה מעבר לקווים" הוא סרט פוקח עיניים ומעורר מחשבה, שמסיר את מעטה החשאיות מתופעה מעוררת מחלוקת שרבים מעדיפים להגיב אליה בעצימת עיניים בלתי נסבלת. עודף מעשרים מילה: סרט מעניין שעוסק באומץ, גם אם לא בתחכום רב, באחד מהעניינים שאמריקה מעדיפה לא לדבר עליהם. ויגאל נאור רספקט.