 |
/images/archive/gallery/190/993.jpg יאיר לפיד
ארכיון  |
|
|
|
|
| יאיר לפיד, ענת גוב ועדנה מזי"א הם הכוכבים החמים של תיאטרון הקאמרי לשנה הקרובה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  |
|
שיר זיו
12/6/2006 15:15 |
|
|
|
|
|
|
|
תיאטרון הקאמרי ערך הבוקר מסיבת עיתונאים בה הציגו ראשי התיאטרון, המנכ"ל נעם סמל והמנהל האמנותי עומרי ניצן, את תוכניותיהם לשנה וחצי הקרובות.החזון שסמל וניצן רואים לנגד עיניהם הוא תיאטרון מצליח ורווחי שמעלה להיטים ומביא קהל רב תוך התבססות על מחזאות ישראלית חדשה לצד מחזות זרים ידועים כגון "מותו של סוכן " ו"האב".
הקאמרי הציג נתונים מספריים לפיהם כ- 920 אלף צופים ביקרו בשנת 2005 בתיאטרון, מתוכם 34 אלף מנויים. התיאטרון, שתקציבו לשנה החולפת היה 73 מיליון ₪, העלה למעלה מאלף שמונה מאות הצגות. לדברי סמל הגרעון של התיאטרון היה ונותר 2.5 מילון ₪. גולת הכותרת של סמל הייתה מסעות התיאטרון ברחבי העולם, בהם הופעות ראשונות אי פעם של תיאטרון ישראלי בטורקיה וסין ("אשכבה"), ודרום אפריקה ("פלונטר").
ברפטואר לשנים הקרובות תציג המחזאית והבימאית עדנה מזי"א, את "היה או לא היה", מחזה חדש העוקב אחר סיפור אהבתם הסוער של השחקנית חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן, הצעיר ממנה בשש
עשרה שנים. מזי"א אמרה היום: "לכל מחזאי מותר לעשות האדרה של מיתוס וכך עשיתי. אני לא מנפצת שום דבר ולא באה לשחוט פרות קדושות. זה מחזה עם שירים, סיפור רומנטי וחריף על שני אנשים אגוצנטריים להחריד, שסיפורם מסתיים כפי שהוא מסתיים כיוון שהם לא יכולים לוותר על כבודם."
בנוסף לכתיבה, עדנה מזי"א תביים בשנה הקרובה את המחזה "משפחה חמה" אשר ענת גוב שוקדת בימים אלה על כתיבתו. השתיים חזרו לשתף פעולה לאחר פלירט קצר שניהלה גוב עם "הבימה", עבורו עיבדה את המחזמר "הלהקה". "זו היתה חוויה, התוצאה חמודה ואנשים נהנים" אמרה גוב לגבי הסטוץ עם התיאטרון המתחרה "אבל עם עדנה זה כמו לחזור הביתה. הכל נעשה בהבנה, וכולם פירגנו לי, דבר שאני מעריכה מאוד." המחזה "משפחה חמה" יעסוק בקורות משפחה חודש לפני ליל הסדר. אחד המוזמנים מודיע לאמו שהשנה ליל הסדר לא ייערך בביתה והדבר מביא לפרוץ מרד אשר מנקז אליו את כל מה שקורה למשפחות בתקופת החגים. "הכתיבה הולכת קשה, אבל זה השלב האהוב עלי" אמרה גוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יש אישה בתוכו
|
|
|
 |
|
|
|
את המחזאי יאיר לפיד אין צורך להציג. לפיד יציג בעונה הקרובה את "הגיל הנכון לאהבה" אותו ייבים רוני פינקוביץ'. מדובר בקומדיה רומנטית על אישה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה אשר עוזבת את ביתה לטובת מאהב צעיר. בתה הצעירה מנסה להחזיר את הוריה אחד לזרועות השני, ויוצרת שרשרת של טעויות קומיות. "המחזה עוסק בתפיסות השונות של אהבה" אומר לפיד בנוגות "אומרים שמה שחש בחור צעיר שעומד מתחת לחלונה של אהובתו בת העשרים הוא מה שאני חש כלפי אישתי שאני נשוי לה שמונה עשרה שנים. זו אהבה וזו אהבה. לא המציאו מילה חדשה לתאר את הדבר המופלא הזה".
לפיד, שמפרסם טורים אישיים לאורך שנים ופרסם למעלה משלושה ספרים עד כה שולח ידו במחזאות בפעם הראשונה "זה לא מפחיד אותי, אני לא מפחד שיחשבו שאני כותב על עצמי כי לי ברור שהחיים שלי מאוד משעממים, אני נשוי שנים ארוכות ואצלי לא קורה שום דבר מרגש." על ריבוי עיסוקיו אמר לפיד "יש לי חרדת שיעמום גדולה לכן אני תמיד עסוק. בכתיבה מחזה, בניגוד לדברים אחרים שעשיתי עד כה, יש טכניקה אחרת, תפיסת חלל וקצב שונות וזה מרתק." ושלא יהיה ספק, הקוראת הראשונה הייתה כמובן זוגתו שתחיה "אשתי וחברותיה נתנו לי רעיונות וחומרים. אני כותב גם דמויות של נשים וגם של גברים אבל זה נכון שכאן לראשונה הגיבורה היא אישה, וניסיתי להכנס לדמות כזו של אישה באמצע החיים."
גיל שוחט, המנהל האומנותי של התזמורת הקאמרית, מביים עם עומרי ניצן את "בדנהיים 1939". מדובר בפרוייקט שאפתני עליו שוקד התיאטרון הקאמרי למעלה משלוש שנים. לנעליו של יוסי בנאי ז"ל שיועד לתפקיד הראשי, נכנס עודד תאומי. את תאומי תלווה לאורך ההצגה תזמורת קאמרית וקבוצת רקדנים. מרכזו של סיפור המתרחש בעיירה האוסטרית בדנהיים בשנת 1939. "קשה לקרוא לזה מחזה. זהו מופע בשלוש מערכות" אומר שוחט "המופע הוא מעין ניסיון לפרוץ את גבולות התיאטרון תוך שימוש בז'אנרים חדשים, דבר שאני מאוד מאמין בו. הנושא שעובר כחוט השני במופע הוא ההדחקה. אני לא יודע אם כאומן יש לי זכות לכתוב על השואה אבל את חוווית ההדחקה כולנו מכירים, והאסקיפיזם שיחושו הצופים בהצגה וודאי מזכיר את התחושה שבה חיו הצופים בקונצרטים בעיירה האוסטרית אי שם בשנות השלושים. אני קורא לזה לחיות בבועה." ניצן ושוחט מביימים יחדיו את ההצגה ולדברי ניצן מדובר במשימה אפשרית " ברגע שמוותרים על השררה" אומר ניצן "זה תענוג לעבוד יחד".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
