 |
/images/archive/gallery/149/129.jpg ליאור אשכנזי
רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| לרגל בחירת אנשי השנה בתיאטרון, קבלו סקירה של ההתפתחויות הבימתיות בתשס"ה ושל חמשת המועמדים: ליאור אשכנזי, מיה דגן, איתי טיראן, נתן דטנר ואבי קושניר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
טל פרי
15/8/2005 12:55 |
|
|
|
|
|
|
|
לאתר אנשי השנה
אם השנה שעברה בתחום התיאטרון עמדה בעיקר בסימן תהפוכות מאחורי הקלעים (ע"ע מאבק האיתנים בין יעקב אגמון מנכ"ל הבימה לציפי פינס מנכ"לית בית-ליסין, שהיתה מועמדת להחליפו,( השנה חזר הפוקוס למה שבאמת חשוב: הפגנת כישרון על הבמה.
שני הטרנדים המובילים היו פריחתו המחודשת של ז'אנר המיוזיקל, וחיזוק מעמדם של בני הדור הצעיר בתיאטרון, תוך חיזוק מסיבי מהמסך הקטן. מיה דגן היא דוגמה מובהקת לשתי המגמות שנדחסו לאדם אחד. הפופולריות הגואה שלה בעקבות הצלחת הסדרה "השיר שלנו," שבה גילמה את מיקי אפלבוים, סללה את דרכה לתפקיד ולמה קלי במחזמר "שיקגו" מול ריטה כרוקסי הארט, ואיפשרה לה להוסיף לרזומה השתתפות באחת ההצלחות הגדולות של השנה על הבמה.
גם ליאור אשכנזי ניצל
היטב את הרושם שהותיר על המסך הקטן ")חדר מלחמה") והגדול ")ללכת על המים,(" להמשך המומנטום על הבמה בתפקידים מרשימים בהצגות "החדר הכחול" ו"הדבר האמיתי".
לעומת דגן ואשכנזי, איתי טיראן טרם זכה להזדמנות להפגין את מלוא כישרונו בפורמט טלוויזיוני או קולנועי, אבל ההבטחה הגדולה של השנה שעברה בתחום התיאטרון, קיימה בגדול בהופעה מזהירה בתפקיד הראשי בגרסה המפורגנת ל"המלט" של שקספיר בתיאטרון הקאמרי.
בשנה הקרובה יינשאו עיניים רבות אל אולה שצ'ור, עוד חוד חנית בדור הצעיר של התיאטרון המקומי, שאחרי תפקידים נפלאים ב"עיר הנפט" וב"ביבר הזכוכית" תישא בקרוב על כתפיה הדקיקות גרסה חדשה לטרגדיה היוונית "אנטיגונה."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איתי טיראן
|
|
|
 |
|
מיה דגן
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
בתיאטרון הבימה, תחת שרביט ניהולו האמנותי של אילן רונן, שילבו השנה את גל הנוסטלגיה וגל מחזות הזמר ששיאו ההעלאה המחודשת של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר," שהעניקה לאבי קושניר הזדמנות לנגוס בתאווה במה שייזכר כאחד מתפקידיו הגדולים ביותר.
במקביל הצליח גם הקולגה הוותיק של קושניר מימי צמד "הבטלנים," נתן דטנר, להפוך לאחת הדמויות המשפיעות בעולם התיאטרון המקומי. לא מדובר בתפקיד במה חדש (אף ש"ריקוד בשישה שיעורים" בהשתתפותו ממשיך למלא אולמות,( אלא במשרת מנכ"ל תיאטרון באר-שבע. דטנר מונה לתפקיד לפני יותר משנה, אך רק בחודשים האחרונים החל פעלו להניב פירות עם הצגות כמו "ילד משלי," "שידוך משמים" ו"בית הקפה." במהלך השנה הבאה יעקבו רבים אחרי פועלו של שחקן מוביל נוסף, דורון תבורי, שמינויו כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ינסה לשקם בצפון את מה שדטנר מנסה לשקם בדרום.
תיאטרון "גשר" המשיך לשאת דגל איכות לא מתפשרת, אך האירוע הבולט שטלטל אותו השנה היה הורדתה מהבמות של הפקת הדגל "מדיאה" אחרי חמש הצגות בלבד, בעקבות פציעתה של השחקנית יבגניה דודינה. ואפרופו חיזוק מעמדו של הדור הצעיר, השחקנית קרן צור הפכה מנכס בלעדי של תיאטרון חיפה לשחקנית כלל ארצית בעקבות תפקידיה המוצלחים ב"סינית אני מדברת אליך" וב"אונור" בבית-ליסין. הבמאית יעל רונן השתלבה רשמית בתיאטרון הרפרטוארי בעקבות "פלונטר" המוצלח שהעלה תיאטרון הקאמרי. מנגד, גם דור הוותיקים לא ממש מובטל. לראיה יוסי גרבר בתיאטרון הקאמרי וליא קניג בתיאטרון הבימה, שלו"ז ההצגות והחזרות שלהם מעולם לא היה עמוס יותר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי קושניר. צילום: אלי דסה
|
| |  | | נתן דטנר. צילום: שוש מימון
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
