 |
/images/archive/gallery/325/143.jpg אילן דר.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| כשאילן דר מצא את עצמו מובטל, הוא פנה לתיאטראות וביקש עבודה. ככה, בגיל 68, בלי סוכן ובלי בושה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
טל פרי
2/7/2005 15:55 |
|
|
|
|
|
|
|
הההצלחה הפנומנלית של "מר גרין" בתיאטרון הקאמרי, בכיכובם של יוסי גרבר ומיכה סלקטר, היתה בדיעבד הטיפה הראשונה במה שהפך למבול. בתיאטרון בית ליסין ממשיכה מרים זוהר לפרוח ב"ריקוד בשישה שיעורים".
עכשיו מצטרף גם תיאטרון הבימה לחגיגה עם "מועדון האלמנות העליזות", מחזהו של אייבן מנצ'ל, על שלוש בנות גיל הזהב, שמתמודדות כל אחת בדרכה עם הזיקנה ועם זיכרון הבעל שכבר טמון עמוק באדמה. בחזרה הגנרלית, חצי מהמוזמנים ישבו על המדרגות. להצגות הבאות לא ניתן היה להשיג כרטיס. הזיקנה, מתברר, מעולם לא היתה פופולרית יותר.
אילן דר בן 68. במונחי טלוויזיה אין חטיאר ממנו, אבל הוא מעולם לא הגדיר את עצמו דרך המסך הקטן. זאת למרות שאת אחת הרפליקות הכי מצחיקות ב"מועדון האלמנות העליזות" הוא שתל בטקסט מיוזמתו,
תוך קריצה מודעת לתפקיד שקיבע אותו לנצח בתודעה הלאומית. דר מגלם את סם, קצב אלמן שפותח ברומן נינוח עם אידה (רבקה גור) למורת רוחן של שתי חברותיה, דוריס (דבורה קידר) ולוסיל (ליא קניג). כשסם נשאל אם הוא ואשתו שהלכה לעולמה היו קרובים הוא נושא לשמים מבט נוגה ונאנח: "קרובים, קרובים", ולא שוכח להשאיר פאוזה של כמה שניות שתאפשר לקהל להגיב ברעמי הצחוק המתבקשים.
"נדוש לדבר על זה", מתנצל דר, "אבל קצת מתסכל שגילמתי עשרות תפקידים, השקעתי חודשים של חזרות מפרכות בהצגות שרצו מאות פעמים, וברחוב עדיין צועקים אחריי 'פתוח!'. מישהו שיגיד לי שריגשתי אותו בהצגה 'שירה' תמיד ישמח אותי עשרת מונים יותר ממי שיזהה בי את אילן מ'קרובים קרובים', אבל מי אני שאלחם בטחנות רוח? הרי יש סיבה ברורה למה זה קרה".
הרייטינג מנצח?
"האיכות מנצחת.'קרובים קרובים' עשתה מה שעשתה כי כל מי שהיה מעורב בעשייה של הסדרה היה איש מקצוע מהמעלה הראשונה בתחומו. כשעבדנו לפני כמה חודשים על פרק האיחוד השקענו שבועות בהכנה של אפיזודה בודדת. בטלנובלות מצלמים פרק אחד ביום. איך מצפים שייצא משהו איכותי כשעובדים בקצב מטורף כזה?".
הציעו לך פעם תפקיד בטלנובלה?
"ב'כסף קטלני'. קראתי את התסריט ועניתי בשלילה כי זה היה ממש לא טוב, ואני עוד מדבר בלשון המעטה, מתוך נימוס. הטלוויזיה עושה טעות איומה בסגידה שלה לנעורים, כי מי שבאמת יכול היה להביא את הרייטינג שחשוב להם כל כך זה הרוב הדומם שרוצה לראות אנשים שנראים כמוהו בסיטואציות מחיי היומיום שלהם. אותו קהל שמגיע בהמוניו לתיאטרון והופך מחזה כמו 'מועדון האלמנות העליזות' לשלאגר.
"אני לא רואה טלנובלות. אין לי מתי. בערבים אני על הבמה, וכשמקרינים בימי שישי רצף של כל פרקי השבוע אני משחק פוקר עם השחקן נתן כוגן, שהוא כבר בן 92 ועדיין מנצח אותי מדי פעם. אני עושה טלוויזיה, עושה סרטים, לרוב גם נהנה מזה, אבל שום דבר לא נתן לי מעולם סיפוק שמתקרב למה שאני מרגיש על הבמה.
"מיומי הראשון במקצוע רציתי להיות שחקן תיאטרון. לא נגמלתי מתחושת הקסם שפקדה אותי בפעם הראשונה שהגעתי כנער צעיר לצפות בהצגה, ואני עדיין הולך לתיאטרון בכל הזדמנות כצופה. חוץ מהצגות של שחקנית אחת, שקראתי פעם ראיון איתה שבו אמרה: 'אני לא הולכת להצגות של אחרים'. החלטתי שאם זה ככה אני לא אלך להצגות שלה".
אולי דבריה הוצאו מהקשרם?
"לא. מהיכרותי האישית איתה נשמע לי הגיוני מאוד שהיא תגיד כזה דבר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מי אני שאלחם בטחנות רוח. דר ותיקי דיין ב"קרובים קרובים"
|
|
|
 |
|
 |
|
שחקן, אל תתבייש
|
|
|
 |
|
|
|
השיחה עם דר מתנהלת בחדר ההלבשה שלו בתיאטרון הבימה, כשעה לפני שהוא עולה לבמה. אם יש בו עדיין איזו התרגשות שלפני, היא לא באה לידי ביטוי במאום. דר, כמו שהוא מגדיר את עצמו, הוא איש נינוח במובן האבסולוטי ביותר של המילה. הוא לא נטול אגו, אבל שאיפותיו בתחום התקשורתי אפסיות. אם זה היה תלוי בו, הראיון לא היה מתקיים, בשל מהעובדה הפשוטה שהוא לא חושב שיש לו משהו מיוחד להגיד.
דר הוא מים שקטים שחודרים עמוק, עם "קרובים קרובים" אחד שנתקע באמצע ושבר לו את כל הכללים. מזל, או חוש נדיר להריח שלאגרים, שיבץ אותו בהפקות ששרדו שנים על הבמות אך זיכו אותו במינימום חשיפה. בפועל, מדובר במקצוען שעובד נון סטופ, ועדיין התפקיד הווירטואוזי שגילם לאחרונה במחזה "זמן אמת" של יהושע סובול בתיאטרון הבימה נתפש תקשורתית כסוג של קאמבק עבורו.
ב"זמן אמת" דר הוא מתי. יהודי נודד, ליצן עצוב, איש עסקים עשיר שחי בחו"ל ומגיע לביקור מולדת אצל משפחתו המתפוררת. במינימום רעש וצלצולים הוא גנב את ההצגה בלי למצמץ מצוות השחקנים הצעיר והדינמי שחג סביבו וכלל בין השאר את סיון ששון, שלוהקה במקביל לתפקיד בתו גליה בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". ב "זמן אמת" הוא מפלרטט איתה ללא הרף, ספק בקסם ספק בייאוש פאתטי, למרות שהיא חברתו הדוגמנית של אחיינו הקצין הקרבי.
"מתי הולך למות", חושף דר, "לא מדברים על זה במחזה. רואים אותו לוקח שני כדורים, אבל אני גילמתי אותו ממקום של אדם שימיו ספורים והוא רוצה לנצל עד תום את הזמן המועט שנשאר לו. זו פריבילגיה גדולה להיות הראשון שמגלם דמות מרכזית במחזה חדש. המון דברים אתה יוצר או משנה תוך כדי החזרות. סיימתי לשחק במחזה'שבר ענן' בבית ליסין, שהיה הצלחה גדולה, ומצאתי את עצמי בלי פרויקט חדש. שלחתי מכתבים לתיאטראות, הודעתי שאני פנוי להצעות, והבימה היו הראשונים להרים את הכפפה".
בגילך ובמעמדך אתה עדיין פונה אישית לתיאטראות ומבקש עבודה?
"למה לא? אין לי מנהל אישי. תמיד הסתדרתי בלי. גם השכלתי לשים כסף בצד בקרן פנסיה. אני בעצם פנסיונר כבר כמה שנים, וזה נותן לי ביטחון כלכלי שמאפשר לי להיות בררן ולא לקחת עבודות שאני יודע שלא אהנה מהן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחקן , אל תדקלם
|
|
|
|
|
|
|
בעבר התבטאת בחריפות נגד בתי ספר למשחק, שלטענתך מנפקים בעיקר צעירים עם מעט כישרון והרבה אגו.
"יש המון שחקנים צעירים מוכשרים בארץ שעם חלקם אני מופיע ב'זמן אמת'. אני גם לא יכול לפסול לגמרי את הצורך בבתי ספר למשחק, למרות שמעולם לא למדתי באחד מהם. אני פשוט מאמין שאין מורה טוב מהניסיון. בזמנו הייתי בחור צעיר ונלהב שהתדפק על דלתות ואמר:'אני רוצה להיות שחקן, מה צריך לעשות?'. כיום , הסיכוי שמישהו במצב כזה יקבל צ'אנס הוא אפסי, ועדיין יש תופעות כמו עידן אלתרמן שהופיע לצדי שנתיים ב' קידוש' ומעולם לא למד משחק.
"הבעיה של הרבה שחקנים צעירים בארץ היא שהם חושבים במונחים של קריירה ולא של אמנות. הם לא זזים בלי הסוכן שלהם. מה שבאמת מעניין אותם זה להנחות בערוץ הילדים. דור שלא יודע מי היו אהרון מסקין, חנה רובינא, שמוליק סגל או אבנר חזקיה.
"בחזרות ל'זמן אמת' נתתי פה ושם עצות לשחקנים הצעירים בצוות. מי שלקח לקח, אבל למי שהגיב ממקום של 'אין לי כוח לעוד במאי בהפקה הזו' לא אמרתי יותר כלום. יצא לי לעבוד בשעתו עם תלמידי בית צבי, כשביימתי מחזה בשם'הא הא'. בפגישה הראשונה עם השחקנים אמרתי להם:'אל תלמדו את הטקסט בעל פה'. הם היו בהלם. עד אז דחפו להם לראש שקודם לומדים בעל פה את הטקסט וכל השאר בא אחר כך. אני אומר, קודם נעבוד על הדמות, על האווירה, נכיר את הסיפור. המילים יגיעו מאוחר יותר ואז גם תהיה להן משמעות. תשחקו ולא תדקלמו. משחק צריך להיות קודם כל הנאה, אחרת מה אנחנו עושים?".
בכוונה חיפשת מחזה שונה לחלוטין מ"זמן אמת" כפרויקט הבא שלך?
"לא חיפשתי, הציעו לי ולקחתי. אבל התאים לי מאוד לעבור מדרמה חברתית עכשווית נוקבת לקומדיה שכל תפקידה הוא לתת לקהל שעתיים של צחוק ופורקן נטו. כשאני עומד על הבמה ב'אלמנות' מול אולם מלא, אני יודע שבזכות הכסף שהפקה כזו מכניסה לקופת התיאטרון הפקה כמו'זמן אמת' יכולה לצאת לפועל".
אתה כבר בגיל שבו מתחילים לפנטז על פרסי מפעל חיים או לפחות על פרס התיאטרון.
"אני לא חובב גדול של פרסים. לפרס התיאטרון הייתי מועמד שלוש פעמים, אבל יש לי בבית כבר שמונה פסלונים שקיבלה אשתי (רות דר, תפאורנית הבית של תיאטרון הקאמרי - ט.פ) בתחום העיצוב. איפה יהיה מקום לעוד אחד? ופרס מפעל חיים? כשממליצים עליך לפרס כזה צריך להכין תחקיר בעובי של ספר טלפונים. מה יש בי שמצדיק השקעה כזו? דף אחד אני בקושי ממלא".
|
|
|
|
|
|
|  | | מי אני ומה שמי?
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
