ראשי > תרבות > טור אורח
בארכיון האתר
סתם חבורה של הומואים מחופשים
רמי הסמן מזכיר לכולם שמצעד הגאווה זאת לא עוד מסיבת טראנס עירונית. יש פה גם מסר שהלך לאיבוד
12/6/2005
יום שישי, ה-10 ביוני 2005, 18:30, עוד סיבוב בגולת הכותרת של אירועי הגאווה בתל-אביב הגיע לסיומו. מבלי לגרוע מתרומתם האדירה של כל העוסקים במלאכה, הגיעו אירועי הגאווה השנה לנקודת שבר. וזה לא התחיל היום.

במקרה הטוב, הפכו אירועי הגאווה לניסיון לא כל-כך מוצלח של חבורת גייז לבדר חבורת סטרייטים. במקרה הגרוע, הם הפכו לעוד מסכת בשלל במות הבידור שמפיקה מחלקת המופעים בעיריית תל-אביב ולאחיינו העלוב של  מצעד האהבה העירוני.

לזכותנו ניתן לציין שרבים מהסטרייטים לא מבדילים בין שני האירועים וחושבים ששתי החגיגות הן שלנו, הגאווה והאהבה. אבל זו איננה האמת. אירועי הגאווה של קהילות ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בכל רחבי העולם הם ביסודם
אירוע אקטיביסטי, הבא לציין את ההישגים במאבק שלנו על זכויותינו, לאורך כל השנים, תוך התייחסות למאבקים הרבים שעוד צפויים לנו. זו איננה עוד מסיבת טרנס עירונית.

בשנת 2005 רבים מבני הקהילה חשים חוסר חיבור למצעד ולהפנינג כי אין כל תוכן ממשי למצעד, מעבר לערב רב של אנשים הצועדים אחר כמה משאיות שמשמיעות מוזיקה. התכנים האקטיביסטים איבדו את מקומם ואין לאירועים כל חיבור למאפיינים התרבותיים המובהקים של קהילתנו. הגיע הזמן שנסתכל פנימה ונבחן – האם לא טעינו?

האגודה, ביחד עם כל שאר הארגונים והגורמים הפעילים, תרבותיים ועסקיים בקהילה, צריכים להשתלט מחדש על אירועי הגאווה, לקחת חזרה בעלות על מה ששייך לנו. אז עם מה מתחילים?
איפה טעינו? מצעד הגאווה
לא סתם תאריך
צריך לזכור כי אירועי הגאווה מתקיימים במועדים שונים ברחבי העולם. בארה''ב מצעד הגאווה בא לציין את מהומות סטונוול המפורסמות בניו-יורק, המקרה הראשון שבני קהילתנו ובראשם הטרנסג'נדרים והדראגיסטיות התקוממו כנגד ניסיונות הדיכוי של משטרת ניו-יורק.

גם לנו יש תאריך מקביל, שלצערנו נמנעו מלציין אותו – "מהומות הוויגסטוק". ב-22 למאי 1998, יום שישי בשעה 18:30, עצרה משטרת תל-אביב את חגיגות "הוויגסטוק", בהפקתה של "בלה דואגת", באותם ימים זרוע האגודה למאבק באיידס. גם כאן, ביוזמת הדראגיסטיות והטרנסג'נדריות, ובהנהגתה של הדר נמיר, יצאנו אלפים מבני הקהילה ממתחם גן העצמאות והתיישבנו ברחוב הירקון על צומת הילטון. עצרנו את התנועה. כמעט והפכנו ניידת משטרה. הלכנו מכות עם השוטרים והבענו את זעמינו על הדיכוי רב השנים.

מאותו יום הבינו הגורמים הציבוריים כי הגייז בישראל אינם עוד חבורת קוקיצות שניתן להתעלל בהם, וכי כל מי שיתעמר בנו יהיה בטוח שתגובה עוד תבוא. הגיע הזמן לקבל החלטה אמיצה כי אירועי הגאווה יציינו אירוע היסטורי זה ולהעביר את המצעד ליום השישי ה-22 במאי.

רק לא משאיות ענק
מצעדי הגאווה בארה''ב, באירופה ובאוסטרליה אינם חיקוי רעיוני של 'מצעד האהבה' בברלין. המצעד הוא מצעד במסגרתו צועדות מגוון קבוצות פעילות בקהילה, בקבוצות מאורגנות.
המצעדים בכל העולם נפתחים במקבץ עשיר של DIKES ON BIKES, קבוצת לסביות דוהרות על אופנועים ואחריהן בגאווה רבה כל הקבוצות הפעילות בקהילה – האגודה, נוער גאה, חוש''ן, קל''ף, תהיל''ה, מועצת הלהט''ב, הוועד למלחמה באיידס, הבית הפתוח, נציגים של הקהילה מכל רחבי הארץ, המועדונים, הבארים, העסקים הגאים, היוצרים התרבותיים, כל חברה או גורם שהם גייז פרנדלי ורוצים להשתתף בשמחתנו.

כל קבוצה עם המוזיקה שלה, המסר שלה וכלי התנועה שלה. לא עוד משאיות ענק. כל שאר האנשים, גייז, גייז פרנדלי וסטרייטים, שלא נטלו חלק באחת מהקבוצות המאורגנות, יצפו במצעד משני צידי המדרכה, ולאחר מכן ינועו אל עבר מתחם פארק הירקון.

הגיע הזמן לוותר על הכינוס המעליב הפותח את המצעד עם שלל המברכים שאינו עושה כבוד לא לנואמים המכובדים ולא לנו. אף אחד לא שומע ואף אחד לא מקשיב. נזמין את רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב, לחתוך את סרט המצעד, להכריז על פתיחתו ולהוביל אותנו בלימוזינה פתוחה. כך גם נציע לכל שאר הפוליטיקאים והאנשים הנכבדים הרוצים לחגוג עימנו. יקירי הקהילה הנבחרים לאותה שנה גם כן ינועו בלימוזינות הפתוחות, כדי שכולם יידעו את מי אנחנו מוקירים באותה שנה. אין כאן המצאות גדולות. מומלץ ללמוד ממפיקי המצעדים בחו''ל איך עושים את זה.

לא עוד משאיות ענק
איפה עופר ניסים?
ההפנינג חייב לייצג מאפייני תרבות של קהילתנו. זוהי מסיבת ענק בשטח פתוח. את ה''הומולולו'' הבא (אירוע "כוכב נולד" הפנימי שלנו) יש להעביר לאולם סגור. על הבמה הראשית לשדר מוזיקה רציפה ללא דברת מייגעת,עם שלל זמרים מהמובילים בארץ שהמאפיין המרכזי שהם מבני קהילתנו – איפה עברי לידר, דנה אינטרנשיונל, קורין אלאל? ונקבל בזרועות פתוחות גם את מי שלא יצאו עדיין מהארון או שנחשבים גיי אייקונים. מתוך קהילתנו נולדו גם כמה מהדי-ג'ייז הלוהטים בארץ, למה לא פנינו אליהם, לעופר ניסים למשל, וביקשנו שיסייעו לנו ''להתרומם מעלה מעלה''.

ולא רק במה אחת, אלא שלל במות, במות של דראג, במות תיאטרון ומספר מגוון של מוקדי בידור, שיהיה מעניין. תגידו שמערכות ההגברה יתנגשו זו בזו, שיתנגשו! זה עובד בחו''ל במתכונת מאוד מוצלחת. יש כל-כך הרבה אנשים, אז שלפחות ייהנו.

ואיפה הדראגיסטיות? איפה ההומואים בבגדי העור? איפה הבוצ'יות? נציגים בודדים ראינו השנה. די עם התחושה שעלינו לענות על דרישותיהם של מי שחושב שעלינו להציג חזות נאותה ותואמת למה שהסביבה מצפה מאיתנו. זוהי החגיגה שלנו וכך היא צריכה לבוא לידי ביטוי. ולמי שלא מתאים לראות אותנו מפגינים נוכחות, במלוא הדרנו ובמלוא מחלצותינו, מוזמן לא להגיע.

בתוך קהילתנו יש לא מעט מפיקי מסיבות מדהימים, למה לא פונים אליהם שייקחו על עצמם בתורנות את הפקת אירועי הגאווה. בשנה אחת את חיים וזאב. בשנה אחרת את שירזי. באחרת את יגאל רענן. שכל אחד יתאמץ להפיק את האירוע הכי מדהים שהוא מעלה על דעתו.
תכל'ס
כדי שכל זה יקרה, על האגודה ליזום כינוס של כל הגורמים הפעילים והמובילים בקהילה מכל הארץ: ארגונים, עסקים, מפיקים, יוצרי תרבות וכל מי שיש לו עניין לתמוך, ולהעמיד לדיון פתוח – מה עושים עם אירועי הגאווה? לקרוא לכל גורמי התקשורת בקהילה: "הזמן הורוד", פורטל "גו גיי" והאחרים לפתוח במה לדיון פומבי. היכן טעינו, מה דרוש תיקון, את מה ניקח הלאה, מה נזנח מאחור ומה יהיו הדברים החדשים שנמציא. המועד: מיד בספטמבר.

תנוחו קצת, תירגעו וניגש לבדק הבית הפנימי הזה. אירועי הגאווה בתל-אביב הם גולת הכותרת של מאבקינו לאורך כל השנים, אל תתנו לאירועים לדעוך, להפוך לאירוע סתמי בניצוחה של מחלקת המופעים בעיריית תל-אביב. חייבים להתמודד עם האמת ולקחת חזרה בעלות על מצעד הגאווה.

הכותב הוא מומחה לאסטרטגיה שיווקית ולוחם זכויות אדם. בעבר ניהל את מחלקות המחקר והאסטרטגיה בפרסום גיתם/BBDO ופוגל-לוין, ריכז את תחום לימודי הפרסום במכללה למנהל ושימש כמזכיר איגוד הפרסום הבינלאומי בישראל. כיהן כיו''ר הנהלת הוועד למלחמה באיידס והוביל את מאבק ארגוני הבריאות להרחבת סל התרופות. זכה בתואר יקיר קהילת ההומואים, לסביות, בי וטרנס לשנת 2003.

  מדד הגולשים
הפוליגרף: קרקס...
                  24.31%
פלסטינים נגד סנופ ...
                  11.55%
בהופעה חיה: אייל...
                  11.42%
עוד...

טור אורח
שטיפת מוח  
רגל בדלת  
החובבן המוצלח בהיסטוריה  
עוד...

כותבים אחרונים
אמיר מרום
אסף שניידר
גל אפלרויט
ד"ר אמיר חצרוני
דני זאק
יוני בינרט
מנחם בן
עינת ברזילי
עמית יולזרי
רוגל אלפר