 |
/images/archive/gallery/314/267.jpg הוראס סילבר, horace silver
יחצ  |
|
|
|
|
| האלבום שהוראס סילבר הקדיש לאביו הוא קלאסיקת הארד-בופ פסנתרית שטיפחה דור של מוזיקאים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ערן רובינפלד
5/6/2005 15:51 |
|
|
|
|
|
|
|
עולם המוזיקה מלא בשירים ואלבומים שהוקדשו לאנשים מסוימים. "Wish You Were Here" של פינק פלויד שהוקדש למייסדם שלקח יותר מדי טריפים ופרש לגדל תרנגולות סיד בארט; "You're So Vain" של קרלי סימון שמתאר בצורה לא ממש סימפטית את מיק ג'אגר; "Sexy Sadie" של
הביטלס שמסתלבט על המהרישי מש-יוגי; ו"נכון את יפה" של אפרים שמיר שמוקדש, כך טוענת השמועה העיקשת, ללא אחרת מאשר ירדנה ארזי. ואלו רק דוגמאות על קצה המזלג. בג'אז, מסתבר, העניינים הרבה יותר פשוטים וישירים: האלבום "Song for My Father" של הפסנתרן הוראס סילבר מוקדש כולו לאביו, שאף מצולם על העטיפה.
בנגינת פסנתר והלחנה ששואבת את השראתה מגוספל שחור, בי-בופ (סגנון בג'אז שהיה פופולארי בשנות הארבעים והחמישים), מוזיקה לטינית וריתם'נ'בלוז, כיכב סילבר כאחד ממוזיקאי הג'אז המובילים של תנועת ההארד-בופ וסול גא'ז של שנות החמישים והשישים.
הוא נולד בנורווק, קונטיקט בשנת 1928, בן למשפחה ממוצא אפרו-פורטוגזי. בילדותו שמע הרבה מוזיקה עממית, והתעניין בגוספל וג'אז. בבית הספר התיכון התחיל לנגן בסקסופון ואחר כך בפסנתר, והושפע בתחילת דרכו מפסנתרני הבי-בופ באד פאוול ות'לוניוס מונק. ב-1951 הוא עבר לניו יורק, והחל לנגן ולהקליט עם שורה של כוכבים: מיילס דייויס, לסטר יאנג וקולמן הוקינס. בהמשך הוחתם סילבר בחברת בלו-נואוטושנה לאחר מכן הקליט את אלבומו הראשון כמוביל.
ב-1953 התחבר עם ארט בלייקי ושליחי הג'אז, וביחד החלו ליצור סגנון חדש בג'אז - חיבור של בי-בופ שרווח באותם ימים עם מסורות קדומות יותר של גוספל סול ובלוז, ויצרו את מה שכונה לימים "הארד-בופ". ג'אז שיושב על רית'ם סקשן חזק וברור, קצבי ובלוזי, עם מעברים ברורים בין קטעי הסולו השונים. ג'אז יותר קליט ופשוט לשמיעה, עם אנרגיות חדשות-ישנות, סגנון שפנה לקהלים חדשים וזכה לפופולריות רבה. באלבומם המשותף מאותה שנה, "הוראס סילבר ושליחי הג'אז", יצרו השניים סטנדרטים חדשים שהפכו ברבות הימים לאבני דרך בג'אז, וסללו דרך לעשור מפואר של הארד-בופ, בו הקליטו אמנים רבים ומובילים מאות אלבומים.
לאורך השנים המשיך סילבר להלחין ולהקליט, וגילה כשרונות צעירים רבים, כאלה שברבות הימים התפרסמו בזכות עצמם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
פאפא סילבר על עטיפת התקליט
|
|
|
 |
|
 |
|
לא שמנו לב ועברו שבע דקות
|
|
|
 |
|
|
|
באלבום "Song for My Father", שהוקלט בשלושה סשנים ועם שני הרכבים שונים בשנים 1963-4, חזר סילבר למקורותיו הפורטוגזיים ולמסורת בית אבא. ההרכב הוא חמישייה: חצוצרה (כרמל ג'ונס ובלו מיצ'ל); סקסופון טנור (ג'ו הנדרסון המצוין בהרכב הראשון וג'וניור קוק הפחות מוכר בהרכב השני); פסנתר (סילבר); בס (תדי סמית וג'ין טיילור); ותופים (רוג'ר המפריז ורוי ברוקס).
באלבום עשרה קטעים באורכים שונים, שמונה מהם פרי עטו של סילבר.
הקטע הפותח את האלבום ונושא את שמו מתחיל בפסנתר בס ותופים בקצב בוסה-נובה נעים. כלי הנשיפה מצטרפים ומנגנים את המלודיה הבסיסית. הסולו הראשון הוא של סילבר: פסנתר פשוט וקליט, בלי יותר מדי הרבה צלילים, היוצר ביחד עם המקצב המלטף אווירה של חוף ים אקזוטי, כוסית קוקטייל דקירי בשקיעה עם בריזה קרירה. הסקסופון של הנדרסון מחליף את הפסנתר וממשיך באותה אווירה, ושוב, הכל נעשה כדי לספק למאזינים גוד טיים, פסקול לחופשה שלא דורשת יותר מדי, רק לנוח וליהנות. סילבר חוזר להוביל, לא שמנו לב ועברו שבע דקות.
הקטע השני מושך יותר לכיוון הארד-בופ, הסולו הפותח הוא של חצוצרה, כרמל ג'ונס מאלתר במהירות אבל עם צליל חלק וזורם, מלא ברק וחיות. לא לדאוג: לא מדובר בג'אז חופשי, כזה שלא יודעים כיצד להתמודד איתו, האווירה הבסיסית של האלבום ממשיכה. ושוב, סקסופון ופסנתר שעושים טוב על הנשמה, פלוס סולו תופים עצבני במידה, כזה שלא מקלקל את החופשה.
יתר הדיסק לא נופל מהקטעים הראשונים. מקצבים שלקוחים ממקומות רחוקים, קטעי סולו מענגים, בכל האזנה נהנים יותר מהפסנתר המצודד של סילבר ומבחירתו בנגנים שמלווים אותו. יוצא מן הכלל הוא הקטע השישי; בלוז שקט עם מצילות מלטפות, בס איטי ומשהו הרבה יותר רגוע (אם אפשר להיות יותר רגוע) משאר הקטעים באלבום.
"Song for My Father" נחשב לה-אלבום של סילבר. אני לא יודע כיצד קיבל אביו את המחווה, אבל כולנו הרווחנו קלאסיקה אמיתית, ומתנה לכל החיים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
