 |
/images/archive/gallery/313/207.jpg יעל שרוני.
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
| יעל שרוני שוב חורכת את מסך הטלוויזיה כל ערב בתפקיד הביץ', הפעם בטלנובלה "השיר שלנו". אבל במציאות, לילדה הטובה מסביון יש אג'נדה אופטימית: צריך להיות פה טוב. ושמישהו כבר יעשה עם זה משהו |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
טל פרי
3/6/2005 10:22 |
|
|
|
|
|
|
|
היא רוצה דו-קיום, ויפה שעה אחת קודם. אבל מצד שני, יעל שרוני ממש לא רוצה להישמע כמו מתמודדת נלהבת מדי בתחרות מיס אמריקה. אז יום אחרי הראיון היא התקשרה אליי והודתה שהיא קצת מוטרדת מהאפשרות שתצא מלאת חשיבות עצמית, שלא לומר פומפוזית, בגלל הדיבורים על שלום.
והאמת, אפשר להבין מצוין למה שרוני מודאגת. אחרי הכל, איך אפשר להתל ככה ברבבות הצופים המכורים לטלנובלה "השיר שלנו" ב-yes, שעוקבים מדי יום אחרי מעלליה של שרון סילבר, הביץ' הכי פופולרית שידע המסך הקטן המקומי מאז ריקי מהטלנובלה "משחק החיים"? היות שבכל זאת יש קשר קלוש בין שתי הדמויות (מאחורי שתיהן מסתתרת אותה שרוני), יש אלמנט חד מדי של שבירת ציפיות.
לחשוף שבמציאות יעל שרוני היא בחורה אינטליגנטית,
נעימת מזג ורחוקה מהאלטר אגו הטלוויזיוני שלה כמרחק נינט מפריס הילטון - זה כמעט צפוי. אבל לגלות שבין יום צילומים אינטנסיבי אחד למשנהו, היא מפנטזת בסתר על עתיד ורוד למדינה ואיך תוכל לקדם אישית את בואו - זו כבר ליגה אחרת. כי הדמות של שרון סילבר, כמו שאר דמויות הטלנובלות באופן כללי, מנותקת מהמציאות שמחוץ לעלילת הנקמה שלה, והקיום שלה אי שם בישראל הוא מקרי בהחלט עבורה. ובסדר, ככה זה בז'אנר. אבל העובדות מדברות בעד עצמן: מה ששרון סילבר מנסה להרוס, כלומר כל מה שזז, יעל שרוני תשמח לשקם.
"צריך פה דו-קיום אמיתי בין יהודים וערבים", היא אומרת, "זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה, אבל הייתי רוצה להרגיש בבוא היום שלפחות חלק קטנטן התממש בזכותי".
-אז רוצי לכנסת.
"יש לי כל מיני מחשבות ורעיונות. כניסה לפוליטיקה היא לא הדרך היחידה להשפיע על מה שקורה במדינה שבה אתה חי. אפשר לעשות את זה גם בעזרת אמנות. אני מתה על המדינה הזו ולא יכולה לדמיין את עצמי חיה הרבה זמן במקום אחר. בגלל זה אני לא שוקלת לעלות על מטוס ללוס אנג'לס ולנסות שם את מזלי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מפנטזת בסתר על עתיד ורוד למדינה ואיך תוכל לקדם אותו. שרוני
|
|
|
 |
|
 |
|
45 דקות תהילה
|
|
|
 |
|
|
|
בניגוד לרבים אחרים, יעל שרוני, 29, נזכרה שהיא רוצה להיות שחקנית, אחרי שכבר התחילה ללמוד משהו אחר. "החלטתי ללמוד משחק בגיל מאוחר מאוד יחסית. הייתי כבר באמצע שנה שנייה של לימודי תקשורת וניהול כשקלטתי שמה שאני באמת רוצה זה לשחק, ומרגע שקיבלתי את ההחלטה כל האנרגיות שלי הופנו לכיוון הזה. עכשיו, כשאני כבר עמוק במקצוע לטוב או לרע, אני מרגישה לפעמים שזה לא מספיק לי".
-מה חסר לך?
"אולי מגע ישיר יותר עם אנשים, כי התיאטרון תמיד סיפק אותי יותר מהטלוויזיה. יש בי געגועים אדירים לבמה. בגדול אני מחפשת לתת מעצמי יותר ולהרגיש שאני תורמת במשהו לחיים של אנשים אחרים, ולא שאני מזלזלת במה שתפקיד טוב בסדרת טלוויזיה נותן. ה-45 דקות ביום שבהן המוני צופים נהנים מהסדרה זה כבר הרבה".
"אף פעם לא היה מקובל עליי התיאור של ריקי מ'משחק החיים' כביץ'. היא לא היתה אישה רעה. היו לה הרבה בעיות אישיות, והיא סבלה מהן יותר מכל אחד אחר. היא נלחמה על אהבת חייה, לא על סטוץ. הצופים קלטו את זה ונורא אהבו את ריקי. בפירוש הרגשתי שעשיתי טוב לאנשים עם התפקיד הזה".
-ושרון סילבר?
"שרון רעה נטו, וזה פאן מסוג אחר. היה פרק שבו הסבירו מה המניעים שלה, שהיא עברה ניצול מיני כילדה, אבל להגיד לך שזה מצדיק בעיניי מה שהיא עושה? אם הייתי יכולה להיפגש איתה לשיחה אישית הייתי אומרת לה להירגע ומיד. כאילו, מה הקטע שלך? את חיה, את בריאה, מעלים מחזמר שלך ב'הבימה'. תמשיכי כבר הלאה. את יודעת מה הייתי נותנת בשביל ג'וב בהבימה? למרות שנדמה לי לפעמים שהיא בכלל לא מחזאית. שהיא סתם חרטטה משהו כדי שיהיה לה תירוץ לאסוף את כל האנשים שהיא רוצה לסגור איתם חשבון להפקה אחת. שרון סילבר עוד תקבל מה שמגיע לה".
-יש לך ספוילרים לשחרר?
"לא, אין לי מושג מה מתוכנן לפרקים הבאים. אני פשוט סומכת על התסריטאים שלא ייתנו לשרון לצאת נקייה עם כל הרע שהיא עושה לאנשים. כשהתקשרו אליי לפני קצת יותר מחצי שנה ואמרו לי:'מצלמים עונה שנייה של'השיר שלנו' ורוצים שתהיי הרעה' היו לי לבטים, אבל הסכמתי מהר מאוד. גם בגלל שהייתי צריכה כסף, וגם בגלל שזה באמת נשמע פרויקט כייפי. על הסט של'השיר שלנו' יש אווירה הרבה יותר משוחררת ממה שזכרתי מהסט של 'משחק החיים'. בשתי הסדרות הלו"ז מטורף וצריך להספיק לצלם המון סצנות ביום, אבל את הסט של 'משחק החיים' הבמאי יצחק שאולי ניהל כמו מחנה צבאי, וזה עבד. אני לא אומרת את זה בקטע רע. ב'שיר שלנו' יש יותר אפשרויות לאלתר ולהציע רעיונות, גם אם הם לא מתקבלים. לשרון סילבר למשל, תכננו כניסה של מגה ביץ' בסצנה הראשונה שלה בסדרה, כשהיא מחנה את הרכב שלה במקום של נכים".
"הצעתי שיחכה על המדרכה נכה בכיסא גלגלים עם כוס קפה ביד, והיא תחשוב שהוא קבצן ותזרוק מטבע של חמישה שקלים לכוס וכל הקפה ישפריץ לו על הפנים. בהפקה לא הסכימו לעשות את זה, כי זה נשמע להם כאילו צוחקים על נכים ומספיק שתפסתי להם את החניה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כן, אבא
|
|
|
|
|
|
|
בפנים נקיות מאיפור, חולצת טריקו דהויה ובלי המבט הקפוא בעיניים, יעל שרוני לא מזכירה במאום את הדמויות המרושעות ששיחקה והיא עדיין משחקת. היא גדלה בסביון, ומקפידה לציין בכל הזדמנות שמשפחתה לא היתה עשירה אלא סתם מבוססת ברמה סבירה, ושאבא שלה הוא האלוף (מיל') נתי שרוני.
"לא גדלתי באווירה של צבא", היא מנטרלת ספקולציות, "הייתי ילדה קטנה כשאבא השתחרר, וגם מהמעט שאני זוכרת הוא אף פעם לא היה כמו גידי גוב בסדרה 'כן, מה?\'. היתה משמעת בבית, אבל אני לא טיפוס מרדני מדי ולכן הסתדרתי מצוין עם ההורים. גם הייתי האחות הקטנה, עם שתי אחיות הרבה יותר מבוגרות ממני, כך שגדלתי קצת כמו בת יחידה וקיבלתי המון תשומת לב. אין לי שום טראומות ילדות להיאחז בהן כדי להסביר למה החלטתי ללמוד משחק".
-עוד תשומת לב?
"כולנו רוצים הרבה תשומת לב. זה צורך אנושי הכי בסיסי. מצד שני, יש לי גם צורך בפרטיות. זו דואליות שלפעמים גם אני לא מבינה אותה. ביום שבו הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד ב'משחק החיים' הרכב שלי התקלקל והייתי צריכה לנסוע לפגישה בראשון לציון באוטובוס, משהו ששנים לא עשיתי. אני זוכרת שמה שעבר לי בראש מיד אחרי ה'יו, התקבלתי' היה'אוי, עוד מעט אני לא אוכל יותר לנסוע באוטובוס'. המחשבה על אובדן האנונימיות ממש הפחידה אותי. אבל אני אהיה צבועה אם אגיד שכשהתחילו כל גילויי תשומת הלב מחדש, בעקבות'השיר שלנו', לא היה בי חלק שהתגעגע לזה".
-את מ י מזהים יותר ברחוב, את שרון או את ריקי?
"את שרון. אולי בגלל שהיא דומה יותר לאיך שאני נראית כשאני הולכת ברחוב. ביני ובין ריקי לא היה שום דמיון, עם האיפור המוגזם והבגדים הצעקניים שהיא היתה לובשת".
-ואיך מתייחסים לניסיונות שלך להרוס את החיים של המאמי הלאומית נינט?
"זהו, שלא מתייחסים. אני חושבת שדי מפחדים ממני. לפעמים ילדים מחכים ליד האולפנים בחולון, שבהם אנחנו מצלמים את הסדרה, כדי לבקש חתימות מהשחקנים. אם אני יוצאת ראשונה הם ישר נרתעים ממני. אף אחד לא רוצה להתעסק איתי".
-גם זה סוג של מחמאה, לא?
"אני אספר לך משהו. כשהייתי ילדה חיינו שנתיים בניו יורק, ולקחו אותי לראות מחזמר, ואחת השחקניות קלטה אותי בקהל ואיכשהו העיניים שלה ננעלו עליי והיא לא הפסיקה להביט בי. זה עשה אותי הכי מאושרת בעולם. אני חושבת שזה היה הרגע שבו החלטתי שיום אחד אני אהיה על הבמה ואגרום למישהי בקהל להרגיש אושר כזה. מצחיק שמה שמשך אותי למשחק היה הבמה, וההצעה הגדולה הראשונה שקיבלתי מיד עם סיום הלימודים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין היתה מהטלוויזיה. אבל ככה זה במקצוע. אין שליטה על מה שקורה, והרבה פעמים לוקחים מה שיש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אין לי שום טראומות ילדות להיאחז בהן. שרוני
|
|
|
|
|
|
|
אני לא רוצה גאון ולא מיליונר
|
|
|
|
|
|
|
בתיאטרון באר שבע הציעו לשרוני תפקיד ראשי, שירה, במחזה על פי הרומן "שירה" של ש"י עגנון.
- "שירה" היתה לקחת מה שיש?
"אחרי 'משחק החיים' רציתי לעשות תיאטרון. היו כל מיני הצעות מתוכניות טלוויזיה. תפקיד ב'מיכאלה', פינה קבועה ב'ערב טוב עם גיא פינס', אבל אני ננעלתי על במה ולא היתה לי בעיה להילחם על זה. התקשרתי לכל התיאטראות, אמרתי שאני פנויה להצעות, עשיתי אודישנים. כלום לא קרה. את ניר ארז, שביים את 'שירה', הכרתי מימי הסטודיו, וכשהוא הציע לי את תפקיד שירה קפצתי על ההזדמנות. זה היה תפקיד ראשי בתיאטרון רפרטוארי מול דורון תבורי. מי יכול לסרב להצעה כזו? וכן, אם להיות כנה עם עצמי, היה אלמנט של לקחת מה שיש. היו להצגה הבעיות שלה, והיא גם הועלתה בעיתוי בעייתי מאוד מבחינת תיאטרון באר שבע. בדיוק על קו התפר בין העזיבה של רזי אמיתי והבחירה של נתן דטנר לתפקיד המנכ"ל והמנהל האמנותי של התיאטרון. לאף אחד לא היה אינטרס להילחם כדי שההצגה תצליח יותר. זה לא משנה את העובדה שכנראה לא הייתי מתאימה לתפקיד. הייתי צעירה מדי, שירה אמורה להיות בת 40, וחסר לי הניסיון להתמודד עם דמות כזו".
- אז את סלחנית כלפי מבקרים שלא אהבו את ההצגה?
"מה זה לא אהבו? קטלו. את ההצגה ובעיקר אותי. אם אני סלחנית? שמע, ביקורת בונה אני בהחלט מוכנה לקבל. ביקורות שהתייחסו רק לעובדה שהגעתי מטלנובלה עצבנו אותי. בכל מקרה, את התפקיד הבימתי הבא אני אבחר מאוד בקפידה. האמת היא שיש לי כבר משהו בתכנון. מחזה מדהים שידיד טוב שלי תרגם ואנחנו מתכננים לעבוד עליו במשותף".
-ידיד זה טוב. מה עם חבר?
"מיד בסיום צילומי 'משחק החיים' הכרתי מישהו. היינו יחד וגרנו יחד וזה נגמר לפני חצי שנה. עכשיו אני נטולת".
-מהן דרישותייך?
"ממוצעות לחלוטין, לפחות בעיניי. אני לא רוצה גאון ולא מיליונר. שיאהב אותי ושיידע להראות את זה".
-ושיאמין בדו-קיום.
"שמע, אני לא מדברת רק ממקום של אחווה בין עמים. עזוב את המילים הגדולות כי זה באמת יוציא אותי פלצנית. אני מדברת על הדברים הכי שוליים שבכל מדינה בעולם הם מובנים מאליהם. אני רוצה שבפעם הבאה שאצטרך לעלות לאוטובוס מה שיפריע לי זה הצפיפות, שהוא עוצר כל הזמן, אפילו שהנוסעים מטרידים אותי. לכל זה אני מוכנה, אבל לא לפחד שהאוטובוס יתפוצץ. לא הגיוני בעיניי להשלים עם פחד כזה".
-נכון שאחרי "משחק החיים" היה רעיון להפוך את ריקי לגיבורת סיטקום משלה?
"כן, היה דיבור כזה. סדרה קומית על הזוגיות של ריקי וקובי, איתי ועם ניר לוי".
-ואם זה יקרה, תשתפי פעולה? "אם זה יהיה כתוב טוב, למה לא? היתה לי כימיה נהדרת עם ניר. אני אשמח מאוד לעבוד איתו שוב".
-ואם יגידו: "היא שוב עושה תפקיד של ביץ'"?
"כבר סיכמנו שריקי היא לא ביץ'. רק מורכבת. עם דמויות מורכבות אין לי בעיה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
