 |
/images/archive/gallery/153/248.jpg מאיר שלו בהפגנת תעיוש.
צילום: דודו גרינשפן  |
|
|
|
|
| סופרים מספרים על ספרים שעיצבו את ילדותם, לרגל "מה הסיפור שלך,"? ספיישל בחירת ספר הילדים של ישראל |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אורית הראל
1/6/2005 9:58 |
|
|
|
|
|
|
|
תגידו ספר ילדים, ומיד תתחבר אליו פיסת ילדות אישית: "יש לי ספרי ילדות אהובים מובהקים," מכריזה הסופרת צרויה להב. "היה 'מוטל בן פייסי החזן' של שלום עליכם, שהכניס את כל צער העולם בבדיחות הדעת. היו כל האריך קסטנרים – 'אורה הכפולה,' 'אמיל והבלשים35' ,' במאי,' 'פצפונת ואנטון.' היו 'שביל קליפות התפוזים' ו'לובנגולו מלך זולו' של נחום גוטמן ו'אי הילדים' כמובן, שקראתי איזה 80 פעם. היינו שלוש חברות בקיבוץ (אילת השחר – א.ה,(. חבורת הקוברה קראנו לעצמנו, וליד המשק היה ואדי עם עץ אלה ושם היה אי הילדים. אני, כמובן, הייתי פיטר, וכל הזמן
אמרתי להן מה לעשות."
ככה, בשליפה, זה קורה כמעט לכולנו. חוזרים בצלילות מדהימה לחוויות חזקות של פעם, שלקוחות מהספרים. מאיר שלו, סופר רב-מכר אהוב ומוערך למבוגרים ולילדים: "גדלתי בתקופה שספר היה, פחות או יותר, אמצעי בידור יחיד. יכול להיות שגם אני הייתי קורא פחות כילד, אם היו בזמני די-וי-די וטלוויזיה; אבל אז זה היה הבידור והבילוי, והרבה פעמים הייתי קורא יותר מספר אחד ביום. אני זוכר שהוריי צנזרו בחמת זעם כל מה שהם הגדירו 'ספר רע,' שמבחינתם היה ספר שהיה כתוב רע. לעומת זאת, הם אפשרו לי לקרוא גם ספרים שבעצם נועדו למבוגרים יותר, העיקר שהספר היה טוב."
ומה היו הספרים שאהבת כילד?
"היו המון. כל ספרי ז'ול ורן, ויקטור הוגו, מרק טווין והכי – את אגדות האחים גרים, 'כיפה אדומה,' 'סינדרלה.' אני חושב שאני מושפע מהם עד היום בכתיבה. לעומתם יש ספרים שממש לא אהבתי: 'נשים קטנות,' למרות שאני בטוח שלא נועד לי, 'הנסיך הקטן' שעד היום אני רואה בו סוג של התחנחנות והתחסדות, ו'פינוקיו,' מפני שהיו בספר רמות של אלימות ורשעות שהיו מעבר לכוחותיי."
ומה דעתך על מצב ספרות הילדים בארץ היום?
"כמו בתחומים אחרים, גם כאן יש כל מיני אנשים שחושבים שהם יכולים לעשות כל מיני דברים. לפחות בספרות זה לא מזיק כמו בפוליטיקה ובביטחון. בכל תחום צריך להבדיל בין איכות לחוסר איכות, בין עידית לזיבורית – אם מותר להשתמש במילים קצת יותר מסובכות. בדיוק בשביל זה יש בהוצאות עורכים. זכותו של כל אחד לכתוב ולשלוח טקסט להוצאה ושם צריך להיות אדם בעל יכולת שיטפל בחומר. גם עורכים עושים שגיאות, אבל עד הילד הקורא יש כותב, עורך והורה ולשלושתם יש תפקיד והם צריכים לדאוג שלילד יגיע ספר איכותי."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
היינו שלוש חברות בקיבוץ. צרויה להב
|
|
|
 |
|
 |
|
סופר ילדים לא נחשב
|
|
|
 |
|
|
|
סוג של מורה נבוכים מול השפע הילדותי, מתכוון להיות גם הפרס החדש לספרות ילדים שיוענק החל משנה זו במסגרת פרסי שרת החינוך, התרבות והספורט לספרות. מדובר בקטגוריה חדשה, שעוצבה השבוע ממש בידי ועד נאמנים, שהיו"ר הנבחרת שלו היא סופרת הילדים נירה הראל: "לשמחתי הרבה, משרד החינוך הכיר בחשיבותה של ספרות הילדים וזה חשוב לכותבים ולקוראים, כי ספרות הילדים והנוער סובלת מדימוי נמוך," היא אומרת. "פרס כזה יש בו כדי לעודד סופרים רציניים לכתוב לילדים ולנוער, ולעזור להורים וספרנים לכוון ילדים לספרים. אני מקווה שהוא יהיה סמן איכות."
במה הוא שונה מפרסים אחרים בתחום?
"פרסים אחרים ניתנים לספרים. אנחנו החלטנו לתת את הפרס ליוצר על מכלול יצירתו ותרומתו לספרות ילדים, במיוחד בשבע השנים האחרונות – ופרס כזה אין בכלל."
הפרס, לפי החלטתם, יחולק בשתי קטגוריות לסופרים שהוציאו ספרים בשבע השנים האחרונות: לגיל הרך ולילדים, ולנוער. הפרס הכספי, 30 אלף שקל, יחולק בהתאם לשניים.
את מסכימה עם הרושם שיש זילות של ספרות הילדים?
"אני מסכימה ומצירה שהגרפומניה היום חוגגת. וזה בין השאר, מה שגרם לנו לחשוב שנחוץ פרס כזה, שבו האיכות היא המדד היחיד. זה חלק מרצון לטפח איכות, לשבח את הטוב. העובדה שקל להוציא ספרים לא אומרת שיוצאים רק ספרים גרועים, אבל הטובים קצת טובעים לפעמים, וזו אחת הדרכים להבליט אותם ולעודד מי שעושים דברים איכותיים. הפרס חשוב גם בתרומתו לכך שספרות ילדים תיחשב ראויה למאמץ של יוצרים, כי היום לא נחשב להיות סופר ילדים, לא כדאי. לסופרים למבוגרים אולי אין הכנסה מהכתיבה, אבל יש כבוד. לסופרי ילדים אין זה ואין זה."
דויד גרוסמן, עוד סופר מוערך ומצליח בכתיבה למבוגרים ולילדים, מסכים עם הדעה שספרות ילדים אינה זוכה לכבוד הראוי לה: "אני מרגיש שאפשר היה לעודד את ספרות הילדים הנכתבת פה הרבה יותר. כמה ביקורות על ספרי ילדים מתפרסמות בעיתון שלך, בתקשורת בכלל? זה אומר הכל, זלזול בספרות הזו, שלא חושבים שיש מקום לפתח את טעם ההורים הקונים והילדים, ואין גם מאמץ לכוון הורים לספרות שתתאים. לכן סביר שהורה ממוצע שנכנס לחנות לקנות ספר לילד ייגש למה שמצלצל מוכר – סרט דיסני, סדרת טלוויזיה, ובכך ינציח את הבורות וחוסר העידון של הילד ובעצם יגזול ממנו הנאה ואיכות."
ופרסים עוזרים לשיפור המצב?
"הם לא גורמים לסופר לכתוב טוב יותר, אבל מעידים שמישהו מחליט להתייחס ברצינות גם לתחום הזה. וכיוון שאנחנו חיים בעולם כוחני, שמודד גם בתחום הזה, אולי זו מחווה מעודדת לסופרי ילדים טובים. כולנו, גם סופרים, עיתונאים ו'מפריסי פרסים,' חייבים חוב עצום לספרים שגדלנו עליהם, שעיצבו וריגשו אותנו, ויש כפיות טובה ביחס המזלזל לספרי ילדים."
ומי היו הגיבורים הספרותיים של ילדותך?
'"יותם הקסם' של יאנוש קורצ'ק, סיפורי שלום עליכם כמו 'טופלה טוטוריטו' ו'מוטל בן פייסי' ו'הכיתה המעופפת' של אריך קסטנר, שעד היום מרגש אותי עד דמעות."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אני מסכימה ומצירה שהגרפומניה היום חוגגת. נירה הראל
|
|
|
 |
|
אפשר היה לעודד את ספרות הילדים הנכתבת פה הרבה יותר. גרוסמן
|
|
|
|
|
|
|
לכיפה אדומה יש כוח עצום
|
|
|
|
|
|
|
דמעות מספר ילדים, זו הסיבה שבגללה הסופר א.ב. יהושע, שלאחרונה הוציא ספר ילדים ראשון (ויחיד לדבריו,( נהיה סופר: "אני זוכר במיוחד את 'הלב' של אדמונדו דה-אמיצ'יס. זה עשה אותי לסופר. בכיתי מהספר ואמרתי לעצמי שאם מצליחים להביא אותי לבכי על גורלו של ילד איטלקי קטן, אז אני גם רוצה לעשות את הקסם הזה."
ומה עובד היום על הנכדות שלך?
"זה מדהים של'כיפה אדומה,' עם הזאב שאכל את הסבתא, יש עדיין כוח עצום. יש כמה קלאסיקות שלמרות כל התחכום והעולם החדש, יש בהן כוח יסודי שצריך עוד לפענח, שילדים נמשכים אליהן."
מירה מגן, "כמו כל הילדות," אהבה את "נשים קטנות," וגם את "מיכאל סטרוגוב," וכילדה שגדלה בבית דתי, הוקסמה מסיפורי המקרא בכלל ומסיפורה של חנה במיוחד, ש"נורא ריגש אותי, וכאשה הבנתי כמה נשים צריכות לצעוק או לשתוק, וכמה צער היה בשקט שלה עד שנולד לה ילד." גם עם שירי רחל הזדהתה כילדה, גם בהם מצאה "אשה בודדה, ערירית, שהתחברתי אליה מאוד."
מיכל זמיר לעומתה, אהבה יותר מכל את "ילדי המים" של קינגסלי, "שקראתי עשרות פעמים," ואת ספריו של ע. הלל ו"שירים שענת אוהבת במיוחד" של יהונתן גפן. והמשורר רוני סומק, אהב בילדות את "הנסיך המאושר" של אוסקר וויילד, את "שירים ופיזמונות" של ביאליק, "ודרך בתי, למדתי לאהוב מאוד את 'כספיון' של פאול קור. המשותף לכולם? הזדהות עם אנטי גיבורים: פרח העציץ של ביאליק, הסנונית שמוותרת על הנדידה כדי להיות שליחת הנסיך של וויילד והדג שמתחיל כאנדרדוג ב'כספיון' והופך לסוג של דג מאושר. ועוד מסקנה שאפשר להסיק: התאהבתי בציפור,פרח ודג,לא בגורם האנושי."
|
|
|
|
|
|
|  | | "הלב" של אדמונדו דה-אמיצ'יס עשה אותי לסופר. א. ב יהושע
| |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
