 |
/images/archive/gallery/303/936.jpg האחים גלאגר באדום.
אלין וגנר לחמי  |
|
|
| כבר 10 שנים ליאם עומד ככה עקום |
|
| מי לא היה בהופעה של אואזיס באסטוריה. קלי אוסבורן, טראוויס ואלין וגנר לחמי גם |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אלין וגנר לחמי
15/5/2005 22:31 |
|
|
|
|
|
|
|
בקטע שפרסם Time Out London לפני כחודש הודיע נואל גלאגר, החצי הפחות בהמי של אואזיס, שהאחים החליטו על מספר הופעות במועדונים קטנטנים ברחבי לונדון. וזאת לאור הצלחת מכירות הכרטיסים להופעות באצטדיוני ענק לקידום אלבומם החדש "Don't Believe The Truth". מדובר במחווה למעריצים האמיתיים שדבקו בהם מעל לעשור.
ביום שישי האחרון, לאחר פרסום ההצהרה, נמכרו הכרטיסים בתוך פחות מעשר דקות לארבעת האולמות הקטנים ביותר בלונדון. דקה לאחר תום המכירה, ומאחר ונואשתי מלהשיג כרטיסים באתרי אינטרנט שקרסו, נאלצתי להיפרד מ-240 פאונד עבור זוג כרטיסים (פי שלושה מהמחיר המקורי) באתר eBay שהוצף בכרטיסים שנקנו על ידי מקצוענים שרלטנים
שרכשו את הכרטיסים באותן 10 דקות אומללות.
מי לא היה באותו יום באסטוריה, אחד מארבעת האולמות הנבחרים. כוסיות, ערסים, אנשים שחיו את אואזיס, מעריצים מושבעים ומוזיקאים וואנאביז שהצטופפו כולם ברחבה שלפני הבמה, כל אחד מנסה לתפוס זווית טובה יותר וקרובה יותר.
בגלריה שמעל, זו שצופה על הבמה, ראינו את הסופגנייה החביבה קלי אוסבורן, חברי להקת טראוויס ורייזולייט, וכמו כן מבחר דוגמניות. אואזיס אולי מעצבנים, גסי רוח ואפילו קצת אלימים, אבל הם עיצבו את רוחו של דור שלם בשנות התשעים ועדיין משפיעים על המוזיקה. לראות אותם באחת מההזדמנויות הנדירות האלה, באולם של מטר על מטר, זו מחווה נדירה וראויה להערכה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
האחים גלאגר בכחול. צילום: אלין וגנר לחמי
|
|
|
 |
|
 |
|
המי?
|
|
|
 |
|
|
|
Fucking in the bushes, אינטרו אינסטרומנטאלי המלווה בקללות אנגליות בסגנון מגרשי הכדורגל, הזכור כרגע יותר כקטע הנהדר מהסרט "!Snatch" שבו בראד פיט עולה לקראת הקרב המכריע, פתח את ההופעה והעביר צמרמורת חשמלית ברחבי האולם בציפייה קצרת רוח לקראת כניסתם של הענקים ברוח אך הגמדיים במציאות.
אחרי הכל, זוהי הפעם הראשונה מזה זמן שהצמד מופיע בכזו אינטימיות. השניים עברו מהר לסינגל החדש והמצליח של הלהקה "Lyla", שבאופן מפתיע קיבל נדבך נוסף והפך הרבה יותר קצבי ומרשים בהופעה חיה, מרעיד את קירות ורצפת האולם. נואל במעיל עור שחור וליאם באימונית-קפוצ'ון לבן ומשקפי שמש, ידיים מאחורי הגב, מתכופף מתחת למיקרופון. עמידה זו, שהפכה כבר לסמל המסחרי ומודל לחיקויים, מעוררת השראה שכן נראה שהוא אוטוטו שובר חוליה או שניים בצוואר. אבל הוא לא. כבר 10 שנים הוא עומד ככה.
"How many special people change, how many lives are living strange where were you when we were getting high" שר ליאם. והקהל כולו מהופנט ואחוז אקסטזה כאילו הוא באמת צופה בסופרנובה, חושש שהרגע ייגמר. האינטנסיביות האמוציונלית, תחושת האירוע של פעם בחיים, קרעה מיתרים אף בלב עבדכם הנאמנה, שנוטה לסלוד ממוזיקת הפרחחים.
לאחר שביצעו מספר שירים מאלבומם החדש שלוו בקטעי קישור אה לה אואזיס (How many of you fookin' cunts have stole the album already), ומספר להיטים ישנים, כולל Stop Crying Your Heart Out, Wonderwall, Don't Look Back In Anger, ו-Live Forever.
Rock n'Roll Star, השיר שפותח את אלבומם הראשון, לווה בעקיצה מנואל כלפי Bloc Party, או איך שהוא קרא להם, Fookin' students. ההופעה נסתיימה באופן סימבולי עם כיסוי ל-My Generation, במקור של The Who, פרחחים אנגלים עתיקים יותר.
ההתרגשות המשיכה גם לאחר ההופעה. כותרות בסגנון What's the Story – Oasis Glory, פאראפרזה על כותרת אחד מאלבומיהם המיתולוגיים של אואזיס, מילאו לא רק את עיתוני המוזיקה אלא גם את עיתוני החדשות של יום למחרת. ולא בכדי. יש הרבה תוכן מאחורי הפלצנות של אואזיס, בדיוק כמו שיש הרבה נואל (בכתיבה) מאחורי הליאם (הביצוע והתדמית).
למרות התדמית המרגיזה של אואזיס אין ספק שבהופעה כמו זו, שיוצרת רגע אינטימי בין האמן למאזין, מתגלים כל הרבדים האישיים והאנושיים של הלהקה, שמייצגת בסופו של דבר את המעמד הבינוני-נמוך באנגליה, ופונה, למרות שם האלבום החדש, לאמת הראשונית,raw.
|
|
|
|
|
|
|  | | האחים גלאגר מרחוק. צילום: אלין וגנר לחמי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
