 |
/images/archive/gallery/303/840.jpg צבים יכולים לעוף
יחצ  |
|
|
|
|
| בימים אלה יוצא בעיראק סרטו של בחמאן גובאדי, "צבים יכולים לעוף", סרט מקומי ראשון מזה 26 שנה, המתאר את שגרת יומם האכזרית של יתומי משטר העריצות של סדאם |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
גד שמרון
15/5/2005 10:23 |
|
|
|
|
|
|
|
שנתיים אחרי סילוקו של סדאם חוסיין, עדיין לא ברור מה קורה בעיראק. בגלל שרשרת בלתי נגמרת של פיגועי התאבדות, עולה כל הזמן רף הכניסה של ידיעות בנושא הזה לכותרות התקשורת בעולם. 60 הרוגים באירביל זוכים לאזכור כלשהו, אבל 20 הרוגים, כולם עיראקים, בפיגוע בבגדד, כבר לא נכנסים למהדורות החדשות בעולם, וגם לא בישראל, אלא אם מלווה הדיווח בצילומים "טובים" במיוחד.
אבל מי שקורא בין השורות, או צופה ביומני שבוע בתחנות זרות, יכול להבחין בשינוי מהותי במאבק נגד הטרור בעיראק. האמריקנים מעבירים בהדרגה למשטרה העיראקית את האחריות לניהול המערכה, ולא קשה לראות שהיאנקים עוצמים עיניים נוכח שיטות הפעולה של שוטרי המשטר החדש, שנשענות
על תיאוריות ברוטליות מעידן סדאם. היאנקים מתעלמים מכיוון שמה שחשוב, מבחינתם, הוא שמספר התקיפות של מטרות אמריקניות נמצא בירידה.
אבל מעבר לטרור וטרור נגדי, החיים בעיראק נמשכים, ובימים אלה יוצא שם לאקרנים "צבים יכולים לעוף", הסרט המקומי הראשון מזה 26 שנה. בחמאן גובאדי, יוצר כורדי, שכרבים מבני ארצו גלה בגלל משטר הדמים של סדאם, חזר למולדתו אחרי הדחת הרודן, ובכל פינה הוא נתקל במחנות פליטים וביתומי מלחמה.
"החלטתי לתאר את חייהם של הילדים, יתומי משטר העריצות של סדאם, איך הם חיים, את החלומות שלהם, איך הם שורדים", אומר גובאדי. "לא הייתי צריך להדריך אותם יותר מדי, הם בסך הכל משחקים את עצמם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך "צבים יכולים לעוף"
|
|
|
 |
|
 |
|
"זה סרט דמיוני שמבוסס על מציאות"
|
|
|
 |
|
|
|
הסרט של גובאדי מעורר עניין רב, ומצפייה בקטעים שהוקרנו בתחנות טלוויזיה אירופיות אפשר לדווח בהחלט כי מדובר בסרט לא קל.
"יש כאן סיפור של נערה קטנה שנאנסה על-ידי חיילים עיראקים, שקודם לכן רצחו את הוריה מול עיניה. ותינוק עיוור. וילדים שמתפרנסים בכל דרך אפשרית", מדגיש גובאדי. "זה סרט דמיוני שמבוסס על מציאות, וכולל סיפור אהבה בין נערה ונער שכינויו 'סאטלייט' (לוויין), שמתמחה בהתקנת אנטנות לקליטת לוויינים".
אחד הקטעים הקשים בסרט מראה איך אחד הנערים, ששתי ידיו נקטעו, מפרק מוקש נגד אדם, מהסוג שברגע שדורכים עליו קופץ ומתפוצץ בגובה החזה. ואיך הוא מפרק את המכשיר הקטלני? בשיניים, ובעדינות. לפחות 10 מיליון מוקשים הטמינו חייליו של סדאם באדמות כורדיסטן, שני מוקשים לכל כורדי, והילדים מתפרנסים מפירוק מוקשים וממכירתם לצוותים של האו"ם שאמורים לעשות את העבודה הזאת.
"הסרט בעצם מביא את סיפורם של ילדים ומבוגרים שרוצים שקט ועתיד בטוח", אומר גובאדי, "אנחנו רוצים שיעזבו אותנו לנפשנו ויתנו לנו לחיות את חיינו, בלי מלחמות, בלי אלימות".
ויש גם הפי-אנד בשולי הסיפור על הסרט הראשון של עיראק החדשה. אחרי סיום עבודות ההסרטה, לקח גובאדי את התינוק העיוור, שהוא אחד מגיבורי הסרט, לניתוח עיניים מסובך. הניתוח הצליח, והתינוק, בפעם הראשונה מאז נולד, רואה את העולם שמסביב. ומי שמתעקש לחפש סמליות, ימצא אותה כאן בקלות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
