 |
/images/archive/gallery/302/910.jpg תחנת ZBC מחליטה לשדר לייב.
 |
|
|
|
|
| הצצה נוספת לעולמו הקליל, האוורירי והכייפי של דיוויד לינץ דרך הסיטקום הכושל אבל המענג ON THE AIR |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שמרי טוריס
13/5/2005 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
ושוב, האני האחר. זה שיושב עכשיו בג'קוזי עם עמנואל הלפרין פלוס אניטה פללי וצד איתם ברווזוני גומי עם שוקר חשמלי.
תוך וויכוח לוהט על קומוניזם וחומרי סיכה, אני תוהה עד כמה רחוק צריך ללכת בשביל להרגיש כמו ציטוט מסרט של דייוויד לינץ'.
אפילו רגעים קלושים מפיסת אושר מופרך זה לא יסתירו עד כמה מבעבע הקריז, המשווע למנת הגאונות הבאה מאמן ההזיה הקולנועי.
את הריקנות המייאשת של תחושת ה"בינתיים", אמורה הייתה למלא החודש השקה מחודשת ל-DVD של "חולית", שממלא נחשב לילד הבעייתי של לינץ'. אלא שגם היא נדחתה לתחילת שנה הבאה, תוך שמועות על סירובו של לינץ' לבשל "גרסת במאי".
מצדו, שהאולפנים יערכו את "גרסת נערת-המים". מי יודע, אולי זה הקונספט הסודי שהוא
זומם לשחרר. כך או כך, יש להודות, עבור המכורים הכבדים של לינץ', "חולית" מהווה בקושי מתאדון ראוי.
אפילו הרעיון של לינץ' לפתוח מרכז רוחני באשדוד, במטרה לקדם את השלום באמצעות
יוגה, רחוק מלקרב את המעריצים הכמהים לנירוונה מסוג אחר. עם כל הכבוד למדיטציה הטרנסצנדנטלית, "מי רצח את לורה פאלמר" הוא סוג המנטרה המועדף עלינו, כאשר מדובר במורה רוחני כלינץ'.
על מנת להתמודד עם תקופת הבצורת הזמנית, שפקדה את המסך מאז "מלהולנד דרייב", לא נותר אלא לדלות באקט ארכיאולוגי בוטה, את יצירותיו הגנוזות והנשכחות של לינץ' מתוך המרחב הפרוץ של האי-שם האינטרנטי.
את השיטוט ביצירותיו המקופחות ראוי לפתוח דווקא בכיוון פחות צפוי לסגנון המורבידי האופייני קדרותו. במקום אניגמות אפלות וזרמים תת-קרקעיים הבוערים מתחת לרגליה של אמריקה המתחסדת, אליהם הורגלנו ב"טווין פיקס" וב"קטיפה כחולה" , מציע לינץ' ממתק בלתי מזיק, כמו מטח של סוכריות קופצות היישר לתוך קליפת המוח.
יחד עם שותפיו הקבועים לכנופיה, הכותב-מפיק מארק פרוסט והמוזיקאי אנג'לו בדלמנטי, רקח לינץ' את הקומדיה התקופתית והמסוגננת "באוויר" ("ON THE AIR"). הסדרה מגוללת את סיפורה של תחנת ZBC, שהחליטה בשנת 1957, בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה, לשנות את כללי המשחק ולעבור לשדר באופן ישיר. אלא שאנשי הערוץ לא לוקחים בחשבון עד כמה השידור החי ממגנט אליו רצף בלתי נשלט של תקלות, ששודדות את הפוקוס עד תום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חיה בסיוט. "טווין פיקס"
|
|
|
 |
|
חיה בחלום. "מלהולנד דרייב"
|
|
|
 |
|
 |
|
הכל בגלל טעות סאונד
|
|
|
 |
|
|
|
הסדרה עצמה נולדה בהשראת טעות סאונד, במהלך עריכת אחד הפרקים של "טווין פיקס". כך יצא, שתקלה טכנית התגלגלה לכדי גיבוש של שבעה פרקים, המתחקים אחר מחלות הילדות של השידור החי. את התוכנית פורצת-הדרך, בתוך הסדרה, נבחר להוביל לסטר גאי(איאן ביוקנן , דיק טרמיין מ"טווין פיקס"), שחקן הוליוודי מלוקק ומלודרמטי בהגדרה. אחרי שנבעט מתעשיית הסרטים מגיע לסטר לטלביזיה, הקטנה עליו בלא-מעט אינצ'ים, ככוכב המשדר הרשום על שמו.
"המופע של לסטר גאי", המתיימר להיות קולנוע-טלוויזיוני, נפתח בריקוד רגשני וממשיך בסדרת מערכונים דרמטיים, ומלווה בשחקנית-משנה מתקתקה, ששיערה הבלונדיני ארוך משכלה הקצר.
דווקא הנאיביות הנשפכת ממנה מסייעת לה להתמודד עם הכאוס המוחלט של השידור המתפרק, בעוד הוא נותר משותק מחוסר אונים. תוך אלתור של שיר ילדותי בליווי תיבת-נגינה או בפנייה נרגשת לכל אדם לטלפן לאמו, בל ישכח את שמה, ממיסה בטי את לב הקהל והופכת לכוכבת האמיתית של התוכנית. מאותו רגע, מנסה לסטר להפיל אותה בסדרת מכשולים טכניים שהוא טומן עבורה ולעולם נופל בהם בעצמו.
על ניהול המשדר מופקד גוקטך, במאי גרמני בעל ניסיון עמום. ייחוסו המשפחתי, כאחיינו של זובלוטניק בעל התחנה, מקיים, למעשה, את הכישרון ההכרחי היחיד לעיסוק בתחום. בשל מבטאו הכבד, איש אינו מבין את הוראותיו. לשם כך נדרשת עוזרת ההפקה לשמש כמתורגמנית צמודה, תוך שהיא משגרת חיוכי הרגעה מאומצים לכל עבר.
אליו מצטרפים באדוולר- מנהל התחנה האלים, מגאלגר- מפיק נוירוטי נרעד שחמוש תמידית בשתי כוסות קפה, איש תפאורה מגושם עד הרסני ואחראי בקרת אפקטים שסובל מתסמונת "Bozman Simplex". אותה תסמונת הנוצרת מצפיית יתר בפרסומות ושגורמת לו לראות כל דבר בכפולות תוך הבהוב דימויים התקועים במוחו. יחד, הם גוררים את השידור החי לתהומות חדשים.
בלתי מזיקים בעליל הם התאומים ה"ממהרים" הסיאמים. מתוקף תפקידם למהר ולהכריז על כך שוב ושוב, שחלילה לא יתקבל הרושם המוטעה שטלביזיה ניתן לעשות גם בנחת.
דמויות נוספות שמבליחות למרקע הם הצופים בבית שנותנים את הזווית המיוחדת שלהם, בעיקר כאשר מצלמה נופלת וממלאת את תפקידה על הצד. ולא הטוב ביותר, יש להוסיף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
וזה כוכב הסדרה, לסטר גיא, איאן ביוקנן מ"טווין פיקס"
|
|
|
|
|
|
|
בבריטניה היא דווקא היתה שוס
|
|
|
|
|
|
|
כבר מהרגע הראשון, בו עולה תכניתו של לסטר, העסק מתמוטט. אם בשל תפאורה שקורסת אם בגלל שרשרת תקלות תוך הצמדות נוקשה להוראות הבימוי, שמתרוקנות ממילא מכל משמעות. דווקא הברדק הוא שהופך את התוכנית לשלאגר היסטרי ואת לסטר לכוכב זוטר.
אלא שבפועל "ON THE AIR" הייתה רחוקה מלהיחשב שוס של ממש. ABC שהזמינה שבעה פרקים, רוקנה ממנה את האוויר והשליכה אותה מלוח השידורים אחרי שלושה פרקים בלבד.
אם "טווין פיקס" הכתירה את לינץ' כמלך החדש של הטלוויזיה האמריקאית, הרי ש"ON THE AIR" החזירה אותו למחתרת. דווקא הבריטים זכו לצפות בה במלואה, בעיקר בשל הפתיחות של ה-BBC לחומרים מקוריים, לעומת הפוריטניות הנגועה בתחנה המקבילה מעבר לים.
עם זאת, יש לקחת בחשבון כי התרחקותו של לינץ' ממוקד העשייה, מרוב פרקי הסדרה, הפקירה אותה ללא הטאץ' הלינצ'י ההכרחי. הבדיחות הפיזיות המוגזמות, תוך חיקוי צורמני של האלמנטים התמוהים עד אבסורד שהמזוהים אתו כל כך, נראו לפתע חיוורים ונטולי חן.
גניזת התכנית היוותה שלב קריטי בהתדרדרות הרומן הנכזב של לינץ' עם הטלוויזיה האמריקאית . באותה התקופה ממש, הוחלט ב-ABC גם על סיומה בטרם עת של "טווין פיקס" . אותה הבטחה ארוכת טווח, שפרצה לתודעה סביב שאלת הרצח של לורה פאלמרולפתע נקטעה באופן כה סתום, עם הראש בקיר. במראה, ליתר דיוק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
כבר מהרגע הראשון העסק מתמוטט. לסטר על הראש
|
|
|
|
|
|
|
לינצ'י שוב חותך בזעם
|
|
|
|
|
|
|
אולי ואין דימוי נכון מזה למערכת היחסים ששררה בין לינץ' הקולנוען המשוחרר מעכבות אמנותיות, כבבואתו של בוב הפראי, ללינץ' איש-הטלוויזיה המרוסן עד סירוס כדמותו המגוהצת של דייל קופר. בתווך ניצב המפגש הטעון כל כך עם עולם הטלוויזיה השמרני אשר מותיר אחריו רסיסים לאשליית העשייה התרבותית, כאותה מראה מנופצת מפרק הסיום הטורדני.
לפי תפיסת העולם של "ON THE AIR", היומרה לדחוס את הקולנוע לתוך הפריים של הקופסא הביתית נדונה לכישלון מוחץ. לשם כך הוא מטיח בה מעשה לינץ', באופן בו החגיגה על החורבן הטוטאלי של המשדר החי מסמנת את לידתה של הטלוויזיה הממוסחרת מהזן הנחות ביותר.
אחרי שנחתכה "טווין פיקס" באופן בלתי פתור, פנה לינץ' לחברת ההפקות צרפתית + CANNAL והרים את הסרט "טווין פיקס - אש הולכת איתי" שתיאר את האירועים שקדמו לרצח לורה פאלמר. הבחירה המתריסה בפנייתו לחברה אירופית ועוד צרפתית, לא הייתה בבחינת פזילה חד פעמית.
כאילו לא קרה דבר, בשנת 2001 הזמינה אותה רשת ABC פיילוט לסדרה חדשה מלינץ'. על אף שהצדדים ידעו עם מי יש להם עסק, מנהלי הרשת התקשו להתחבר למוזרות האופיינית של לינץ' וסרבו לאשר את המשך הצילומים. לינץ' מצדו, החליט להתנער מתדמית האישה המוכה
במערכת יחסים מחניקה זו והחליט לחתוך בזעם. באותה נשימה נשבע כי לעולם לא ישוב עוד לעשות טלוויזיה.
בה בעת חזר אל חיקה החם של + CANNAL הצרפתית, במין דה-ז'וו ידוע מראש. יחד פעלו לשחרר את "מלהולנד דרייב" - הסרט, המבוסס על אותו פיילוט דחוי תחת אותו שם ממש.
הצלחת "מלהולנד" על המסך הגדול העצימה את אטימותה הנפשעת של הטלביזיה האמריקאית, שהסתמנה כקונדום תקשורתי מעיק אשר מכהה כל ריגוש ראשוני מיצירה מקורית.
דווקא משום כך, "באוויר" מהווה מסמך אנטי-טלוויזיוני נוקב מרוב תסכול עצמי. אפשר כי הקיצוניות ההיסטרית של תעלולי הסלפסטיק נועדו להצביע על עוצמת הזעקה שהיא מבקשת לשחרר נגד גופי השידור הבירוקראטיים.
בכל אופן, ניסוי הכלים הקומי מהווה גם הוכחה שלינץ' הוא לא בהכרח צירוף אפל של גמדים מפזזים שמדברים ברוורס או פלורוסנטים מרצדים עד אימה.
ואם בכל זאת חיפשתם תחליף מקומי ללינץ', נסו את האוטיזם המענג של ה"מאסטרו" איטי התפיסה. אם צביקה פיק לא מספיק תמוה עבורכם, אז מה כן?
"ON THE AIR – 1992" -עותקים נדירים בליווי כתוביות ביפנית ניתן להשיג בחנויות המקוונות. או בכל אמצעי אחרשהרשת מספקת.
|
|
|
|
|
|
|  | | צביקה פיק לא מספיק תמוה עבורכם?
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
