 |
/images/archive/gallery/253/110.jpg איתן שוורץ, ''השגריר''.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| קבוצת מיקוד מקרב תושבי ניו-יורק קבעה ששוורץ הוא המנצח ב"השגריר" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
בעז גאון, כתב מעריב בארצות-הברית
16/2/2005 10:19 |
|
|
|
|
|
|
|
ככל שזה תלוי ב-27 מתושבי ניו-יורק שהתכנסו לפני כשלושה שבועות במשרדיו של יועץ הבחירות האמריקני פרנק לונץ, המנצח בתוכנית "השגריר" של שידורי קשת הוא איתן שוורץ.
24 מתוך 27 הנוכחים טענו כי שוורץ היה האיש ששכנע אותם כי ארצות-הברית צריכה לתמוך בישראל. שעתיים לפני כן, עוד ישבו מהרטה ברוך, איתן שוורץ וצביקה דויטש - שלושת המתמודדים הסופיים בתוכנית - מאחורי
קיר זכוכית עבה כנקניק סלמי, והקשיבו ליועץ הבחירות הרפובליקני פרנק לונץ מסביר להם בשעשוע מסוים: "חייכם כפי שאתם מכירים אותם יסתיימו בעוד חמש עשרה דקות בדיוק".
לונץ הסביר לנוכחים, כי הזמין למשרדיו דמוקרטים ורפובליקנים כאחד - הן אנשים שחושבים שהיהודים שולטים בתקשורת והן אנשים שחושבים שהערבים אחראים לכל הרע שבעולם, כולל גל הקור התוקף את ניו-יורק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מהרטה, איתן וצביקה
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני מתרגש נורא"
|
|
|
 |
|
|
|
"זה לא משחק", אמר לונץ, הידוע בחוגי הייעוץ הפוליטי כלוחם גרילה שאוהב להריח את זיעת משתתפי קבוצות המיקוד, "זה אמיתי. כל אחד מהנוכחים יקבל חוגה שבעזרתה יסמן את הסכמתו או אי הסכמתו עם מה שאתם אומרים. במקום שאתם יושבים ישבו גם מועמדים אמריקנים לנשיאות שיצאו מכאן כמעט בדמעות". "למה כמעט?" התרעם אחד הסמנכ"לים של לונץ, מייקל מסלנסקי.
"רציתי לשאול אותך", שאל דויטש, "אני רוצה לחלק משהו לאנשים בזמן הנאום שלי. זה לא יפריע להם לסובב את החוגה?" לונץ: "מה אתה מחלק?" דויטש: "אבנים קטנות מירושלים". לונץ: "תראו אותו. . . יש לו בעצם אינתיפאדה גמדית ביד. . . איזה רעיון נהדר! ערכת אינתיפאדה אישית! רק 9.99 דולר!".
משמאל הגיח אלעד "קופי" קופרמן, היוצר והבמאי בפועל של "השגריר". "פרנק", הוא אומר ללונץ, "תוכל להיות קצת בשקט?" לונץ: "אה, או-קיי".
קופרמן: "מיסטר שוורץ. תספר שהגענו לפרנק לונץ. מה התחושה, רגע לפני שאנחנו הולכים לעלות על הבמה?" שוורץ: "הגענו לפרנק לונץ, למכון סקרים סופר-מתוחכם שבו מכינים גם מועמדים לנשיאות לקראת העימותים שלהם. והם יקבעו מי מאיתנו הכי מתאים להיות השגריר. . .".
קופרמן: "שמעתי גמגום בקול שלך? רעד? אני צודק שלא התרגשת ככה מאז רומניה?".
שוורץ: "שמעת התרגשות עצומה בקול שלי. . . זה הרגע. . . זה הרגע! זה כאילו כל החיים אני שר במקלחת, ועכשיו אמרו לי לך ללה-סקאלה באיטליה, אחד בשם פלסידו דומינגו מחמם אותך, ואתה הולך לשיר בין עשרת אלפים איש אריה. זה הדבר האמיתי!".
צלם: "קופי". קופרמן : "נו". צלם: "אין סאונד". שוורץ: "מה. . . עכשיו הכל עוד פעם מהתחלה? כולל הפלסידו דומינגו?", קופרמן : "כן. תעשה את זה בשבילי".
שוורץ: ". . . אני מתרגש נורא. . . זה הדבר האמיתי. . .".
את סוף נאומה של מהרטה סימנו כחכוחי גרון, ואת נאומו של דויטש מחיאות כפיים דלילות. שוורץ, להבדיל, יצא משם בליווי שריקות בסגנון הסופרבול ובקריאות "יהההההההההה! ביייייבי!", ממשרדו של לונץ המשיכו השלושה לשרשרת משימות נוספות, שבהן שוורץ הפסיד דווקא.
|
|
|
|
|
|
|  | | מהרטה | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
