 |
/images/archive/gallery/104/363.jpg עזמי בשארה.
צילום: פלאש 90  |
|
|
| "אני לא מרגיש שיש בעולם הזה מקום בשבילי" |
|
| לכבוד צאת ספר הפרוזה הראשון שלו, התראיין עזמי בשארה ל"דיילי סטאר" ופרש לפניו את קשייו כאזרח, חבר כנסת ויוצר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב,
24/10/2004 16:04 |
|
|
|
|
|
|
|
חבר הכנסת עזמי בשארה מבל"ד הוציא השנה את ספר הפרוזה הראשון שלו, "Checkpoint"(מחסום), שמופיע בערבית וצרפתית. "מחסום", הוא חלק ראשון בטרילוגיה, שכתובה כסדרת תיאורים, מנקודות ראות שונות, של חיי היומיום בישראל והשטחים הכבושים. כל אלה סובבים סביב המחסומים, בהם פלסטינים מבלים חלק ניכר מזמנם, כך מתאר ה"דיילי סטאר" את הספר, במסגרת ראיון שערך עם בשארה.
בשלב זה כתב בשארה את שני החלקים הראשונים והוא כבר מתכנן את החלק השלישי בסדרה. באשר לתרגום הספר לעברית, הרי שעותק מתורגם, טרום הגהה, כבר מצוי
תחת ידיו של בשארה אך הוא מספר לעיתון כי הוא מוצא את המשימה לפרסם אותו בעברית כקשה פסיכולוגית.
"כתבתי את 'מחסום' במהלך השנה הקשה ביותר בחיי. זאת היתה ההתחלה של האינתיפאדה השנייה ואני עצמי הייתי קורבן לאלימות", אמר בשארה, כשהוא מתייחס לניסיונות להצית באש את ביתו בנצרת. "במהלך שלוש השנים האחרונות, משהו בתוכי היה חייב לצאת החוצה, בשביל שאוכל לשרוד. הספר הוא הביטוי הקרוב ביותר לאופן שבו אני מרגיש דברים. כתיבה דרך 'האני' היא כל כך הרבה יותר חזקה מכל התנסחות אובייקטיבית במאמר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מחסום צה"ל. צילום: פלאש 90
|
|
|
 |
|
 |
|
"מי שולט במי"
|
|
|
 |
|
|
|
"המחסום" מופיע בספר לא רק במשמעותו הפיזית, אלא שבשארה, כך לדבריו, מתייחס לטבעו הסמבולי, שצובע את כל האספקטים של החיים. "יש לי מחסום פנימי ועוצר פנימי שרודפים אותי", אומרת אחת הדמויות חסרת השם לאחרת. "אנחנו בעמדה שבה אנחנו באופן עקבי צריכים להצדיק את עצמנו", אומר בשארה, "מי אתה? מה אתה עושה? המחסום מסמן מי שולט במי".
בין השאר בודק בשארה בטקסט את המקום והקושי שבלהיות ערבי-ישראלי. אחת הדמויות שלו, למשל, מדברת על האופן שבו הערבים מתייחסים אליה כאילו היתה יהודייה, ואילו היהודים מזהים אותה כערביה. "העם שלי נלחם במדינה שלי, והמדינה שלי נלחמת בעם שלי", אומר בשארה בראיון, "אתה לא רוצה לעבוד איפה שאני עובד. באופן אישי אני לא רוצה להיות בכנסת הישראלית. זה מקום מאוד קשה עבורי. אני לא רוצה להתעורר בבוקר וללכת לשם. אבל אני חייב. זה הכל. אנשים לא מודעים לקורבן האישי הרב שמעורב בכך. הרבה אנשים חושבים שזאת פריבילגיה. עבורי זה מחיר מאוד יקר שאני נדרש לשלם.
"אני מרגיש מעט מיואש בגלל שהעולם מקוטב בדרך כזאת שאני לא חושב שיש בו עוד מקום עבורי. זה או בוש או בן לאדן, ואני לא מעוניין באיש מהם. זה כאילו שאתה חייב לבחור בין הכיבוש הישראלי לבין הטרוריסטים המתאבדים.
"אני מאמין שאתה יכול להיות רציונלי באשר לדרך שהחברה פועלת ומוסרי בשיפוט הפרטי שלך. אני חושב שיש ניסיון להוריד לשוליים את ההומניזם ולהפוך אותו ללא רלוונטי. אבל אם אנחנו עדיין יכולים להצליח לומר מה אנחנו חושבים, ואנשים עדיין יכולים להאזין לדברים הללו, אז אנחנו יכולים להמשיך". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
