 |
/images/archive/gallery/177/255.jpg טום קרוז ב''הנוסע''.
צילום: ארכיון  |
|
|
| "להיות אנושי זה פגם, ואני אנושי" |
|
| לכבוד צאת סרטו החדש, "הנוסע", מקשקש טום קרוז על הידידות עם ניקול, ההתמודדות עם תפקיד המניאק והרווקות |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ודי סולומון
1/10/2004 10:05 |
|
|
|
|
|
|
|
ולחשוב שפעם הוא בכלל רצה להיות כומר. פרנציסקני. אבל אלוהים, כנראה, רצה אחרת, ופרח הכמורה טום קרוז עשה הסבה. כבר בתיכון הוא הבין, שמשחק זה הקטע שלו. וטוב שכך. משנת 81' הוא דשדש במים רדודים, עד שפרץ מעלה עם שוברי הקופות של שנות השמונים, "שעשועים מסוכנים" ו"אהבה בשחקים".
זו היתה רק תחילתה של קריירה מצליחה, שבה הקרוז לא תמיד הלך על בטוח. אחרי השחקים, הוא החליט לרדת מהכביש הראשי ולגלם קצת תפקידי משנה, אחד לצד פול ניומן (שזכה באוסקר) בסרטו של סקורסזה "צבע הכסף" ועוד אחד ליד דאסטין הופמן (שגם הוא זכה באוסקר) בסרטו של בארי לווינסון "איש הגשם", שזכה גם באוסקר הסרט הטוב ביותר.
קרוז, שנולד ב-3 ביולי 62', זכה ב-89' למועמדות הראשונה לאוסקר על הסרט "נולד ב-4 ביולי" של
אוליבר סטון. המועמדות השנייה לאוסקר היתה ב-96', על "ג'רי
מקגווייר", קומדיה רומנטית, שלאחריה צלל ל-15 חודשי עבודה, יחד עם אשתו ניקול קידמן והבמאי סטנלי קובריק, על הסרט "עיניים עצומות לרווחה".
העבודה הקשה והמשפחתית לא הניבה תשואות מהמבקרים חלילה, או מועמדות לאוסקר. מה שכן הביא עליו מועמדות לאוסקר, היה תפקידו המצוין הבא, ב-99', בסרטו המצוין לא פחות של פול תומס אנדרסון, "מגנוליה".
מאז הוא הספיק להתרוצץ בשתי "משימות בלתי אפשריות", "דוח מיוחד" של ספילברג ועוד, ובשבוע הבא הוא ינחת אצלנו בתפקיד מתנקש נטול לב במותחן הפעולה של מייקל מן "הנוסע". כאן הוא מגלם רוצח שכיר שמעסיקיו הם קרטל סמים, שאנשיו עומדים למשפט שלא נראה טוב. מה שהם רוצים ממנו, זה לחסל בערב אחד את חמשת עדי המפתח. כדי להשלים זאת הוא חוטף מונית ומחייב את הנהג (ג'יימי פוקס) להביא אותו ליעדים הדרושים.
- זה חידוש בשבילך, לשחק דמות עד כדי כך שלילית.
"זה לא שינוי כזה גדול, זו פשוט עוד דמות. כשאני בוחר סרט חדש, זו לא רק החלטה אינטלקטואלית, אלא גם משהו שמגיע מבפנים, ולפעמים רק מאוחר יותר אני מגלה למה באמת רציתי לעשות את הסרט".
- למה באמת?
"כשאני ניגש לדמות, אני רוצה להבין מי היא. אחד הדברים שגיליתי שמאתגרים אותי היה שהדמות הזו אניגמטית. במונחים של מסע רגשי, אין סצנה שבה יש התגלות, שבה הקהל מבין פתאום הכל על האדם הזה".
- איך התכוננת לתפקיד?
"בדרך כלל אני עושה את כל עבודת הרקע על דמות שאני עומד לגלם. הפעם, פיתוח הדמות הזו היה מסע של שנינו, מייקל (הבמאי) ואני, במשך ארבעה חודשים. מבחינה פיזית, עבדתי על מיומנויות בנשק ובהעברת חבילות. בהתחלה התכוונו לעשות את זה עם FedEx, ואז התחלנו לעבוד עם שירות דואר שהמצאנו. פעם אחת, כשהעברתי חבילה לחנות אמיתית, הם זיהו אותי, אז כבר התיישבתי ושתיתי איתם קפה".
- זה נראה לא פשוט פיזית, לגלם אותו. הוא רץ כל הזמן.
"מבחינה פיזית, אני מנסה להיות מוכן לכל סרט. המראה של הדמות, השיער האפור שלו, היה רעיון של מייקל, כחלק מהעיצוב הכללי של הסרט".
- עד כמה הסתדרת עם המסגרת של מייקל ומתי לא הסכמת איתו?
"משחק זה דבר אקטיבי, והכי טוב כשעובדים ביחד. כשחקן, אני מוכן וערוך לבמאי, ועבדתי קשה מאוד כדי להבין מה הוא מחפש. הבמאי מבין שהשחקנים מביאים איתם יצירתיות ועובדים ביחד כדי לספר את הסיפור של הסרט והדמויות. במאי טוב גם מצפה מהשחקן לתרום. הוא מחפש אצלו את האינסטינקטים. זה הדבר שמהנה - היכולת ליצור".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
טום קרוז ב"הנוסע"
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני בחור שהולך להתחתן שוב"
|
|
|
 |
|
|
|
אבל נוסף על וינסנט הרוצח, בגילומו של קרוז, ועל מקס הנהג, בגילומו של ג'יימי פוקס, יש עוד דמות ראשית בסרט הזה, והיא העיר לוס אנג'לס, שבה הכל מתרחש בעשר שעות של לילה מסויט אחד.
"אחד הדברים המעניינים בעיניי בגילום וינסנט, היה שהוא אישיות אנטי סוציאלית", אומר קרוז. "אחד המאפיינים של אנשים כאלה הוא סוג של כאוס שהם מביאים איתם. וינסנט הוא בהחלט כזה. אבל כשאתה מפרק דמות כזו ומנסה לפצח את הקוד המוסרי שלה, מרתק לגלות שהיא עושה דברים שהיא מאמינה שהם צודקים".
- איך נכנסת למוח של רוצח? נעזרת בפסיכיאטר? בשוטר?
"הדבר האחרון שהייתי עושה זה ללכת לפסיכיאטר, משום שאם אתה רוצה את האמת, אין לך מה ללכת אליהם. למדתי על התנהגות אנטי-סוציאלית ועל אישיות כזו בסיינטולוגיה - יש שם ידע נרחב בנושא הזה. התבוננתי על הקוד המוסרי של הדמות, ומנקודת המבט הזו ניסיתי להבין מאיפה האדם הזה מגיע. מה שמאוד עזר לי היה להתלבש כמו דוור, כזה שמסתובב, נכנס ויוצא ממקומות והופך את עצמו לבלתי נראה ובלתי מזוהה".
- ומה יש לך נגד פסיכיאטריה?
"אני לא מתעניין בפסיכיאטריה שמבוססת על דעות במקום על עובדות. המדע הוא גוף מאורגן של ידע המתבסס על אקסיומות. הפיזיקה של היקום, זה מדע. הפסיכיאטריה היא לא מדע. היא נקראת 'מדע זבל'. יש להם את השפה שלהם, ואת המונחים שלהם שהם יוצרים".
אז פסיכיאטריה לא. אבל לגלם מקרים פסיכיאטריים, דווקא כן. "וינסנט הוא האנטיתזה של מי שאני, ההפך המושלם", אומר קרוז.
- הוא איש מאוד פגום. לך אין פגמים בכלל?
"להיות אנושי זה פגם, ואני אנושי".
- ובכל זאת?
"אני מאמין שאין בחיים קיפאון, אין פסגת כוח אבסולוטית שבה אתה יכול להישען לאחור ולנוח לנצח. אני לא מדבר רק על עבודה, אלא על להיות בן אנוש ולתרום. זה אתגר יומיומי, לעשות את הדבר הנכון. אני מדבר על איך אני חי את החיים, שואף לשפר את עצמי כל יום. יותר מאשר להבין את הפגמים, צריך לדעת למצוא את הדברים הטובים, בילדים שלי, באנשים שאיתם אני עובד. למצוא את הדברים הטובים ולחזק אותם כדי שיתרבו. זה מה שאני מנסה לעשות עם החיים שלי. לעשות את הטוב ביותר שאני יכול ולעזוב את המקום הזה אחרי שאולי תרמתי משהו כדי לשפר אותו קצת".
אבל הרבה לפני שהוא מתכנן לעזוב פה, יש כמה עניינים לברר. למשל, מצבו האישי של קרוז, שב2001- התגרש באורח מתוקשר ביותר מרעייתו השחקנית ניקול קידמן.
- איזה קשר יש ביניכם כיום?
"ניקול ואני ביחסים מאוד חבריים".
- תתחתן שוב?
"אני נהנה מיחסים, כן, אני בחור שהולך להתחתן שוב. אני באמת אוהב את סוג החברות והאינטימיות הזו. אני רוצה להיות עם אדם שאוכל ליהנות איתו, מישהי מאוד כנה, מישהי שאוכל לבטוח בה, דואגת, כיפית, עם חוש הומור מעולה ושלא מתנגדת לקצת הרפתקאות. אני אוהב לרכוב על אופנועים, להטיס מטוסים ואני רוצה מישהי שתהנה מהדברים שאני נהנה מהם".
- בינתיים אתה רווק, ואתה לא נראה סובל.
"עבר זמן מאז שהייתי במערכת יחסים רצינית, ואני בהחלט מוצא בזה עניין. אני אוהב לפגוש נשים, אבל אני גם ממקד הרבה מתשומת הלב שלי בעבודה ובילדים. יש לי הרבה תחומי עניין ואני פוגש כל כך הרבה אנשים שהחיים אף פעם לא משעממים בשבילי, ואני לא סוג האדם שחוטף דיכאון מדברים. אני גם יודע שאני הולך לפגוש מישהי בעתיד".
- ומה הלאה? יהיה "משימה בלתי אפשרית 3"? אולי תביים הפעם?
"ברגע שאני אדע את כל זה אני אודיע לך. העניין בסרטים האלה שהם לא סתם משימה קשה, אלא באמת 'משימה בלתי אפשרית'". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
