 |
"השיר שלנו" היא הרבה יותר מאופרת סבון, שלא לומר דרמה מוזיקלית. בעונה אחת, שמסתיימת היום, היא הצליחה לעשות מה שאף סבוניה לא עשתה עד היום: מתחה את גבולות הז'אנר, עסקה בעיקר בפארודיה, ירדה על התעשייה, הצליחה לא מעט לרגש והפכה משלב מסוים למעין "צעירים חסרי מנוח" פוגש את "מלרוז פלייס" בתקופת הביזאר, דבר שלא נתפס כאפשרי עד כה בתחום, לפחות במונחים מקומיים.
תוסיפו
לאלה ליהוק קרוב לגאוני, הומור עצמי רב ודיאלוגים מוצלחים, ואפשר יהיה להכתיר את "השיר שלנו", באופן די רשמי, לדבר הכי טוב שקרה השנה לשעה שמונה וחמישה בערב. אי לכך ולכבוד פרק הסיום, אספנו עבורכם את רגעי הקאלט הבולטים של העונה, בין אם מדובר באלה המרגשים ביותר ובין אם סתם בקיצוניות מופרעת. כל אחד יכול בוודאי להציף כמה רגעים אחרים שעשו לו את זה, אבל הוא ממש לא חייב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נותן באייזנשטיין
|
|
|
 |
|
|
|
ממש בתחילת הסדרה, עוד לפני שחשנו סימביוזה לדמויות, נעמי שחר מחליטה להפריד בין גבעון הנחש לבין הבת שלה, נועה. לצורך העניין היא מגייסת קצת סמים ואת מורן אייזנשטיין, שני חומרים מסוכנים, ואליהם מצרפת את גבעון לארוחת הערב. הופעת האורח של אייזן מסתיימת כשגבעון עוגב עליה ועל הספה, בעוד שנועה נכנסת ורואה את הזוועה. סרטים קשים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גבעונס
|
|
|
|
|
|
|
המרדף לרכבת
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שנינט מגלה על ההיריון של נועה, לכאורה מזוהר, היא לוקחת את עצמה לרכבת, במטרה לחזור הביתה, לקריית גת המחבקת. זוהר רודף אחריה, לא לפני שהוא צועק בחן גרוני "נינט!!!", כשברקע מתנגן שיר – הלא הוא "האור בחיי" הקאלטי, בפעם הראשונה בתכנית. סוחט דמעות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
זוהר
|
|
|
|
|
|
|
תחיית המתים
|
|
|
|
|
|
|
יחיאל מגלה שמיקי, מושא אהבתו הסודית, חברה דווקא לנחי – אחיו הלא פחות דתי. נסער כולו, הוא נוסע בחזרה להתנחלות, נקלע להיתקלות עם מחבלים וברדיו מודיעים שהוא הלך קפוט. נחי המסכן מצליח להשתחרר מכבלי הריאליטי וללכת לבית החולים, לראות את גופתו של יחיאל בפעם האחרונה. תוך שהוא אומר עליו קדיש, נכנס פתאום יחיאל לחדר ושואל אותו: "לא קצת מוקדם מדי?". מסתבר, שהגופה עליה בזבז נחי אנרגיות הייתה שייכת למת אחר. מזל גדול (שאחרת, איך היינו מקבלים את "השיר שלכם"?).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האחים בן חגי פורטים בשירותים
|
|
|
|
|
|
|
קלאודיו שחר
|
|
|
|
|
|
|
הדמות הכי מסונג'רת בסדרה, הלא היא קלאודיו פורפבור, מאוימת בגירוש מן הארץ, אחרי השתנקרות של גבעון. אותו גבעון מנסה, בצעד עלק הירואי, להציל את ישבנו של קלאודיו, וגורם לו להתחזות לבן של נעמי שלומד בטכניון – יוגב שחר. מצחיק מאוד, במיוחד המשקפיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קלאודיו עושה לאמא שפם, שחי מפשעה ושוק
|
|
|
|
|
|
|
זייפניות
|
|
|
|
|
|
|
מיקמיק ונינט יושבות בקפיטריה ומזייפות מכתב מ"מעריצה" בשם חנית בן יהודה, לדנה שניר. מיק, לרוב דמות די מרגיזה, מצליחה להצחיק עם הדיבור הצפוני והסיום: "חולה, חולה, חולה, חולה, חולה, חולה, מאושפזת עלייך". ייחקק לנצח.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חנית בן יהודה
|
|
|
|
|
|
|
נתראה ב-FFF
|
|
|
|
|
|
|
רועי מחליט במסגרת הריאליטי לצאת בשידור חי מהארון, לשמחתו של נמר הרייטינג אודי שניר. לצורך העניין, הוא מתוודה בפני אביו ואומר לו: "אני גיי". האב האהבל עונה ב"גיי? מה זה גיי?!". ורועי מבהיר: "אני הומו, אבא". הישג טלוויזיוני ואתנחתא קומית לא מכוונת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גיי: הומו
|
|
|
|
|
|
|
קתרזיס
|
|
|
|
|
|
|
אחרי סאגה די מעייפת, בה חיכינו שנינט תגלה כבר את כל האמת בנוגע להפלה של נועה, את העובדה שהיא לא שכבה עם זוהר ואת כל השקרים כולם, מתכנסות נועה ודנה במשרדה של ירדנה. באקט של עצבים, לוחצת בטעות נועה על הכפתור שמפעיל את מערכת הכריזה ואז כל בית הספר שומע את רשימת הבדיות וההמצאות מפיה של דנה שניר. האמת יצאה לאור אחרי מי יודע כמה פרקים. נו, ברוך השם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פאריס וניקי. החיים הפשוטים
|
|
|
|
|
|
|
בריכת צלילה
|
|
|
|
|
|
|
נועה שחר הקטנה נשברת מזה, שכל המדינה תדע בקרוב איזו מין מפלצת היא, בעקבות מסכת השקרים שאמורה לעלות לשידור. היא מטביעה את יגונה בטיפה המרה, לא ברור מאיזה סוג, תוך שהיא מפזזת סביב הבריכה בביתה בבגד ים שחור, שני חלקים, ועושה קולות של פסיכית. מעבר לטראומה שטמונה בידיעה, כי נועה אכן עומדת להתאבד, קשה להתעלם מכמות העור המקסימלית שנחשפה בסצינה הזאת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המטורללת
|
|
|
|
|
|
|
הפריצה הגדולה
|
|
|
|
|
|
|
נעמי הבולדוזר מנסה לעצור את השידור של פרק הריאליטי בו האמת על נועה תצא לאור. היא פורצת לחדר הבקרה ולא פחות מנובחת על אודי שניר. זו אולי ההזדמנות לציין גם, שכל רגע עם נעמי הוא חוויה, לא משנה באיזו סצינה מדובר. אלילה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מובי דיק
|
|
|
|
|
|
|
לא מתעצלת
|
|
|
|
|
|
|
בפרקים האחרונים, במסגרת מלחמת ההתשה שנקראת "המשפט של נועה ונינט" או גם, "אירוע שיר המריבה", פרצה למסך השופטת ריקי גל, סליחה – רבקה נחשול, כליהוק נבון למדי. זו התעקשה שם לתקן את הדיקציה של העדים, כמו גם לעבוד על שיפור השירה של נינט ונועה ולהקפיד על גו זקוף בקרב החבר'ה. קצת צפוי, אבל עדיין מעט מצחיק ובוודאי בלתי נשכח.
|
|
|
|
|
|
|  | | רבקה נחשול | |
|
