 |
/images/archive/gallery/159/451.jpg חיים גורי.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של חיים גורי |
|
| אחד מבכירי המשוררים המקומיים מספר על האירועים שהשפיעו על חייו. מנתן אלתרמן ופרסום שירו הראשון ועד לכתיבה עיתונאית וצילום סרטים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
26/8/2004 15:25 |
|
|
|
|
|
|
|
חיים גורי ,82, מאבות הקאנון הארצישראלי. משורר, סופר, עיתונאי, מסאי, פזמונאי ומתרגם. יליד תל אביב שלמד בבית הספר החקלאי המיתולוגי כדורי, שירת בפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות. במלחמת העולם השנייה יצא בשליחות למחנות העקורים באירופה.
לצד משה שמיר ז"ל וחיים חפר נמנה על בכירי יוצרי "דור הפלמ"ח", האחראים לעיצוב מודל הצבר. יצירותיו, ביניהן "באב אל-ואד", "שיר הרעות", "הנה מוטלות גופותינו", הנן חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי המאוגד סביב ערכי הרעות, הגורל המשותף והביחד.
בין כתביו ניתן למנות את ספרי השירה "פרחי אש", ספרו הראשון משנת 49', "כלולות" שהופיע שנה אחרי, "מראות גיחזי" עליו זכה בשנת 75' בפרס ביאליק, "מחברות אלול" משנת 85', וכן הספר המשוגע" שנת 71', "עסקת השוקולד" מ-65', וכן "אלבום הפלמ"ח" משנת 59' ו"מול תא הזכוכית", יומן משפט אייכמן בירושלים. בשנת 88' זכה בפרס ישראל לספרות.
כעת, לכבוד צאת ספרו החדש "אני מלחמת אזרחים" (הקיבוץ המאוחד), המציג מבחר מיצירתו ארוכת השנים הכוללת, הנה חמש תחנות התרבות בחייו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אבא נלחם לחופש", נתן אלתרמן
|
|
|
 |
|
|
|
"היצירה הראשונה שהרשימה אותי בתור ילד, הייתי אז בן 10 או 11, היתה כשקראתי בדבר לילדים שיר של אלתרמן בשם 'אבא נלחם לחופש'. בתקופה ההיא, ב'דבר לילדים' השתתפו גדולי המשוררים והסופרים, וגדלנו על הטקסטים שלהם. השיר הזה קשור במאורע פוליטי שזעזע את התקופה – זה היה המרד של 1934 כאשר השלטון השמרני הימני בווינה דיכא בכח את המליציה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית שנקראה 'שוצבונד'. אני הייתי ילד תל אביבי, ותל אביב היתה תמיד עיר פתוחה לכל רוחות העולם, וכל המאורעות הפוליטיים הגיעו הנה, גם אנחנו גדלנו על הסיפור הזה שהיה סיפור משמעותי ומזעזע כי למדנו בבית ספר ציוני-סוציאליסטי וחשנו אהדה גדולה לסוציאל דמוקרטים האוסטרים. אז הופיע השיר, שאחר כך חוברה לו גם מנגינה, ואני זוכר אותו בעל פה גם לאחר 70 שנה. לא הייתי זוכר את זה עד היום אלמלא הייתי עשוי מראש לקלוט שירה וגם בשל עוצמת החוויה הזאת. הנה כמה שורות מהשיר:
'וכל הלילה יורים ויורים.
אפילו אמא חדלה לבכות.
רק פניה היו חוורים
ועיניה היו רכות.
הנסי, אמרה: בוא נא שב לידי,
אתה ילד טוב.
אילו היית היום בן שבע
היית יוצא עם אבא לרחוב-----
ואבא אמר עוד לפני אשר מת
ספרו נא להנסי את כל האמת.
אמרו לו כי רק בשבילו בן יקיר,
כרעתי ליפול בגבי על הקיר.
אני אהבתיהו את הנס השובב,
על כן לא ברחתי לראות את פניו.
על כן האמנתי – ליל אופל הולך,
אך הוא בשביל הנס לא לעד יימשך'.
אני חושב, שזה שיר שהרשים אותי. היו כמובן שירים ילדותיים שאני זוכר מכיתה א', שירים שילדים שרים כשהם הולכים עם המורה להתרחץ בים, או שירים של משורר הילדים זאב אהרון שמכיתה ב' אני זוכר אותם, אבל הפעם זה היה שיר בעל משמעות פוליטית שבא מהוויה רחוקה, ולכן אני מתחיל בו כפגישה ראשונה שלי עם שירה. זו היתה שירה מחורזת, רתמית, פרי עטו של משורר גדול שלימים הכרתי כבר את שירתו למבוגרים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתן אלתרמן
|
|
|
|
|
|
|
"כוכבים בחוץ", נתן אלתרמן
|
|
|
|
|
|
|
"עברו חמש שנים. קראתי מפעם לפעם בין השנים האלה שירים במדור הספרותי של 'דבר' של משוררים שונים. וקראנו בבית הספר גם שירים של דוד שמעוני וש. שלום. והנה יום אחד הייתי בחופשה בבית הורי בתל אביב, ובא חבר שלי והביא איתו ספר ואמר: 'הגיע הזמן שתקרא משהו טוב'. זה היה ספרו של אותו משורר, נתן אלתרמן, 'כוכבים בחוץ'. הייתי בדיוק אז בן 15, זה הגיל שאנשים מגלים את השירה מחוץ לשעות הקבלה בבית הספר, מגלים את הטעם שלהם ויש הפתעות גדולות בעצם הגילוי הזה.
זה היה לפנות ערב, ישבנו על הדשא, זה היה כאילו מישהו כישף אותי. זה סוג של שירה שמעולם לא נתקלתי בה עד אז. שירה מלאה מטאפורות, סמלים ושימושים מלשון המראות שהיו כל כך נועזים. ופתאום נחשף לעיניי עולם שירי שלא היה ידוע לי. הוא היה משורר תל אביבי אבל בספר הזה היו גם שירים שעסקו בחוץ לארץ, אגדיים, אפורים. היו בו פונדקים וקרקסים ו"רחובות ברזל ריקים וארוכים" ושירי אהבה שהיה בהם יסוד של פחד, לא הצד הנעים הנהנתני המושך האירוטי שבאהבה, אלא יסוד בלדי חשוך ומפחיד ממש. ובגיל הזה, גיל ההתבגרות, פתאום אתה קורא את הדברים האלה. גם הניסוח שבהם הדהים אותי, למשל הוא כותב באחד השירים "אני מתפלל שתהיי שלי, רק למען אוכל אותך לשכוח". או במקום אחר הוא אומר'שותק ונוכרי בחדרך השלו אחכה לך כמו נעלייך', או שהוא כותב על הזכוכית ואומר: 'על קו מפתנה, כמו על סף נשמתנו, הרעש נפרד מן האור'. אני רואה בפגישה עם הספר הזה את ראשית ההתוודעות שלי עם שירה בוגרת, שלוותה אותי גם בחיי כמשורר וללא ספק גם הושפעתי מאוד כמשורר צעיר מהשירה הזאת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נתן אלתרמן
|
|
|
|
|
|
|
פרסום השיר הראשון
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי בן 22, לפני כן כתבתי פזמונים בשירים מהווי בית הספר, או מגיל 18 כתבתי פזמונים מהווי הפלמ"ח. אבל אני חושב שבגיל 19 חשתי צורך לכתוב, ולא פזמוני הווי אלא לעצמי, לכתוב שירה. כתבתי שלוש שנים בערך עד שיום אחד משה שמיר זכרונו לברכה, אמר לי 'ג'ורי, שמעתי שאתה כותב, אולי תראה לי את המחברת שלך?' והוצאתי את המחברת מתוך ילקוט צד של הפלמ"ח שהיה לי ונתתי לו. הוא מסר אותה למשורר אברהם שלונסקי, שהיה משורר ידוע והיה גם עורך הדף הספרותי של עיתון בשם 'משמר', שהיה לימים ל'על המשמר'. כעבור שבועיים שלושה בערך שמיר אמר לי 'מחר יופיע השיר הראשון שלך'.
הייתי בפלמ"ח בתקופה ההיא אבל זכיתי בחופשה בת 24 שעות, זה היה ב-1945, וכל אותו הערב ישבנו חברים בקפה, שכבר נעלם מהנוף התל אביבי, קפה כסית, ישבנו שם, שתינו קוניאק, חיכיתי לבוקר למוכרי העיתונים הראשונים. לא עצמתי עין כל הלילה, ואז הלכתי לכיוון ביתי, בית הורי, וישבתי בשדרות רוטשילד בפינת יבנה, ועבר מוכר עיתונים על גבי אופניים וקניתי את העיתון. מיד חיפשתי את העמוד הספרותי וגיליתי את עצמי בפעם הראשונה מבחוץ. כי עד אז הדברים היו בתוכי או במחברת שלי ופתאום הם היו בחוץ, בפומבי, ברשות הרבים. זו חוויה כל כך חזקה שאין כמעט משורר שלא מתאר אותה. כאן מתחיל המסע הארוך הזה של היותך משורר. זה היה לפנות בוקר, ואני מאוד אוהב את השעות האלה של לפנות בוקר, אני קורא להן 'עוללות הלילה, ביכורי השחר', השעה שהמאהבים האחרונים חוזרים הביתה והפועלים הראשונים יוצאים לעבודה. שעה שאני בכל עיר ובכל מקום אוהב אותה. אז החלה הדרך הזאת שנמשכת כמעט שישים שנה של כתיבה. כתיבה שבה אתה זוכה בהרבה פרחים ומחמאות אבל גם בהרבה אבנים רוגמות.
ארבע שנים אחר כך, ב-49', הופיע ספרי הראשון "פרחי אש" שבו כמובן נכלל השיר הזה שנקרא "מסע יום".מאז כתבתי עוד 25 ספרים, 12 ספרי שירה והשאר זה פרוזה רומנים נובלות וספרי עדות הסטוריים, עד לספר האחרון שיצא כעת 'אני מלחמת אזרחים'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אברהם שלונסקי. צילום: קלוגר סולטן, לע"מ
|
|
|
|
|
|
|
צורות הכתיבה האחרות
|
|
|
|
|
|
|
"ב-49' עליתי לירושלים, רעייתי היתה ירושלמית ובאתי להיות איתה וללמוד באוניברסיטה העברית. למדתי ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפת. זכיתי במלגת לימודים מטעם ממשלת צרפת בסורבון בפריז, ולמדתי שם, וחזרתי בשנת 54'. אז התחלתי לכתוב בעיתון בשם 'למרחב' שנוצר בתקופה ההיא, והיה קשור בקיבוץ המאוחד ובתנועה לאחדות העבודה. הייתי גם כתב שטח נודד וגם בעל טור בשם 'מה אומרים', ובסוף השבוע היה לי מדור בשם 'רשימות סוף השבוע'. לא עסקתי רק בשירה אלא גם בעבודה עיתונאית שפרנסה אותי כל חיי. עבדתי בעיתון עד שנסגר, ואז עברתי לעבוד ב'דבר' ויצאתי לגימלאות בגיל 65 . אחר כך נסגר גם 'דבר'.
סיקור משפט אייכמן היה פסגת עבודתי העיתונאית, היה זה גם מבחן קשה ביותר. סיקרתי את משפט אייכמן בירושלים שהחל באפריל 61'. יום יום ישבתי בבית המשפט בירושלים באולם בית העם וכתבתי רשימות בשם 'מול תא הזכוכית'. אני רואה בעבודה העיתונאית שלי עוד סוג של קיום יצירתי, אך הוא עוסק במציאות ולא בעולם הבדוי של השירה. בספר 'אני מלחמת אזרחים' שיצא כעת לאור בצד פרקי שירה ופרוזה מצויים כמה קטעים נבחרים מעבודתי העיתונאית במשך שנים רבות. זה הצד הנוסף שבי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אייכמן. צילום: מילי ג'ון, לע"מ
|
|
|
|
|
|
|
חיים גורי כיוצר סרטים
|
|
|
|
|
|
|
"משפט אייכמן הסתיים ב-62', ניסיתי ליטול חופשה מהעיסוק בשואה שהיה מאוד קשה, לא יכולתי הרבה זמן להיפרד מהנושא, הוא העסיק אותי יום ולילה. אז הוזמנתי ב-72' על ידי חברים בקיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי, ובראשם יצחק צוקרמן שהיה מכונה אנטק, שביקשו ממני ליצור סרט עבור המוזיאון לזכר השואה והמרד בקיבוץ. ואני בחיי לא עסקתי בסרטים, אז אנטק אמר: 'אז תתחיל'.
כל מה שעסקתי קודם היה כתיבה, שירה, פרוזה, עיתונאות, פה זה היה פתאום זינוק אל ארץ לא נודע. אז בחרתי לי שני עוזרים אחד בשם ז'קו ארליך, עורך סרטים מעולה, ואחר בשם דוד ברגמן שעסק בבימוי בתיאטרון. יצרנו טרילוגיה תיעודית-היסטורית שהעבודה עליה נמשכה 13 שנים. זו היתה התנסות קשה, כי אין נושא קשה בעולם מסיפור השמדת היהודים.
הסרט הראשון שראה אור ב-74' נקרא "המכה ה-81". הסרט השני שראה אור ב-79' נקרא "הים האחרון" והסרט השלישי שיצא בשנת 85', נקרא "פני המרד". הסרט הראשון מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. השני הוא סיפור המסע של רבבות מניצולי השואה במזרח אירופה לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפ"לים, בעלייה 'בלתי ליגאלית'. השלישי עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק. זו היתה עבודה ענקית. הסרטים תורגמו לחמש שפות, הוצגו בכל העולם וזכו בפרסים רבים – הסרט הראשון היה מועמד לאוסקר, והשני זכה ב'נשר הכסף' בצרפת".
זו היתה עבודה שבה ניסינו לבנות קונספציה או תפיסה חדשה לחלוטין של סרט תיעודי על ידי ביטול גמור של קריינות, רק קולות האנשים שלקחו חלק בסיפור מופיעים בין אם זה היהודים, הרוצחים או בנות הברית. העבודה על הסרטים היתה קשורה בחיפוש חומר בכל הארכיונים באירופה, ממש עבודת נמלים. הסרטים זכו לתהודה בכל העולם. עכשיו החומר עבר לידי הסינמטק בירושלים והם דואגים לתקן אותו באמצעים דיגטליים חדשים כדי שהדורות הבאים יוכלו לחזות בהם".
|
|
|
|
|
|
|  | | ספינת מעפילים. צילום: שרשל פרנק, לע"מ | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
