 |
"כבר בחלון הראווה של חנות הספרים צדה את עינך העטיפה הנושאת את השם שחיפשת. בעקבות הספר נכנסת לחנות והבקעת לך דרך מבעד למחסום המהודק של ספרים-שלא-קראת, אשר התבוננו בך במבט קודר מהמדפים ומהאצטבות וניסו להפחידך----לאחר שחמקת ממתקפות אלה, אתה ניצב מתחת לצריחי המבצר, שם עדיין מצטברים: הספרים שמזמן תכננת לקרוא, הספרים שזה שנים חיפשת ולא מצאת, הספרים הדנים במה שמעסיק אותך ברגע זה, הספרים שאתה רוצה שיימצאו אצלך כדי שיהיו בהישג ידך לכל מקרה,---" (איטאלו קאלוינו, אם בלילה חורפי עובר אורח)
קאלווינו משווה ביקור בחנות ספרים לחדירה למבצר. הספרים חלקם מאיימים כשומרים, חלקם כמו כלבים עזובים בצער בעלי חיים. על כל אחד שלקחת הביתה, השארת מאות מאחור... שבוע הספר, שמזמן הפך
לשבוע הארוך ביותר בלוח השנה העברי, הוא דוגמא להתקפה רבתי שמתאר קאלווינו. כדי לעמוד בהסתערות הכותרים וההוצאות שמבקשות לסגור עוד מרפסת בארון הספרים הישראלי, צריך ללכת נגד כיוון הזיפים. לקרוא שלא לפי רשימת רבי המכר, אפילו לא לפי המלצות העורכים שעסוקים בשיווק מרכולתם. כי ספרים, ילחשו לך בחדרי חדרים אמת ידועה, הם סחורה. אחת הדרכים להתנגד לכך ובכל זאת לקחת חלק בשבוע הספר, היא לייצר רשימה אלטרנטיבית- לאו דווקא רשימת מופת, לאו דווקא סלון הדחויים. לחפש את החדש שבלא חדש, כמו שכתב קאלווינו. לתת מקום לקלאסיקה של תומאס הארדי כמו גם לאישה שנהפכת לחזירה . עשו לכם ספר.
להלן רשימה אחרת, ספרים שאולי פסחתם עליהם. חלקם יוצאים מחדש, כולם ראויים ליותר ממבט נוסף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"ילוד אישה"/ אדריאן ריץ' (עם עובד)
|
|
|
 |
|
|
|
הוצאה מחודשת ומבורכת של ספר יסוד במחשבה הפמיניסטית.ריץ' משוררת אמריקאית לסבית ואינטלקטואלית מבריקה משלבת בין תיאוריה לפרוזה ורגעים אוטוביוגרפים, ומציעה ניתוח שנותר חתרני ומרהיב לתרבות המערבית ובעיקר ל"דמות האם" שזקוקה לניעור או שניים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"ילוד אישה", אדריאן ריץ'. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"הגבוליים"/ פיטר הוג (שוקן)
|
|
|
|
|
|
|
החיים בביה"ס פרטי בדנמרק מדכאים כמו שיכולים להיות רק חיים בבית ספר פרטי קפדני בדנמרק. לכל מי שחושב שהילדות היא תקופה מאושרת. מסע מלנכולי אחרי הזמן, ללא עוגית מדלן אחת לרפואה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הגבוליים", פיטר הוג. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"חזירויות"/ מארי דריסאק (עם עובד)
|
|
|
|
|
|
|
מוצא הסאטירה האנטי בורגנית של דריסאק בז'אנר משלי החיות, דרכו היא מצליחה לייצר סיפור שמשלב בין המענג למזוויע. תחילתו באישה אחת שבשרה הולך ונעשה קפיצי ומושך לגברים שסביבה. תרגום נפלא של יהושע קנז.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"חזירויות", מארי דירסאק. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"באב אלשמס"/ אליאס ח'ורי (אנדלוס)
|
|
|
|
|
|
|
היצירה המונומטאלית של ח'ורי זכתה להתייחסות מה בעיתונות העברית אך הוקעה בישראל כעיוות של הסיפר ההיסטורי. אבל באב אל שאמס, הוא בעיקר סיפור מורכב ומרובדת, סיפור רב קולי שנופיו מוכרחים להיות מוכרים לנו מאוד. דווקא עכשיו, הנכבה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"באב אל אלשמס", אליאס ח'ורי. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"כל שירי אבא קובנר" (מוסד ביאליק)
|
|
|
|
|
|
|
קובנר פרטיזן ואיש רוח כתב שירה מעולה ולא מוערכת דיה. קובנר, שנוטים להחמיץ ולקטלג כמשורר שואה, הוא משורר ששירתו הלכה והצטללה עם השנים. בספריו המאוחרים מופיעה שירה לירית יפהפייה ולא מספיק מוכרת. מדובר בכרכים כבדים ומכובדים ולכן לא זמינים במיוחד לקריאה, ועם זאת הם בבחינת חזרתו של המודחק, גם אם במחיר קטלוגי מופרז.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבא קובנר. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"משהו להצהיר"/ ג'וליאן בארנס (זמורה ביתן)
|
|
|
|
|
|
|
ספר המסות המבריק והמשעשע של בארנס אמנם ראה אור השנה בעברית, אבל כספריו הקודמים של בארנס שראו אור בעברית נפסח ונשכח. כביכול מדובר ברשימות של אנגלי פרנקופיל על תרבות צרפת, למעשה מדובר בשיר הלל עסיסי לספרות, עם גילוי נאות של אהבה לאמה בובארי. הבשורות הטובות הן שבזמורה ביתן מתעדים להוציא מחדש ובתרגום ראוי את ספרו "התוכי של פלובר" שאזל אפילו מחנויות יד שנייה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"משהו להצהיר", ג'וליאן בארנס. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"חנויות קינמון. בית המרפא בסימן שעון החול", ברונו שולץ (שוקן)
|
|
|
|
|
|
|
"הספרים הרגילים הם כמו כוכבים נושרים. לכל אחד מהם רגע אחד, הרף עין, ממריא בצווחה, כציפור החול, בוער בכל דפיו. בשל הרגע האחד הזה, למען הרף העין היחיד הזה אנו אוהבים אותם אחר כך, למרות שאז הם כבר אפר." לא קפקא ולא פרוסט, אלא סופר בעל כוח משלו שאולי הייתה זו כתיבתו ואולי רציחתו הטראגית שהפכה אותו לכוכב אורח אצל סופרים ישראלים. כדאי גם לקרוא אותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"בית המרפא בסימן שעון החול", ברונו שולץ. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"הנה אדם"/ יצחק לאור (הספריה החדשה)
|
|
|
|
|
|
|
אולי הרומן החשוב ביותר שראה אור בעברית בשנים האחרונות. ללא מורא, ללא משוא פנים, בונה לאור התפרקות מפוארת של אלוף בצה"ל, והרבה מעבר לזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הנה אדם", יצחק לאור. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"עין החתול", מרגרט אטווד (כנרת זמורה ביתן)
|
|
|
|
|
|
|
לאור התרגום, בהחלט מומלץ יותר לקוראו באנגלית, אך גם בעברית עוברת הרטרוספקטיבה הנפשית שעורכת הגיבורה, ציירת מבוגרת לחייה. תיאור מרגש אך חף מסנטימנטליות של שיבה מאוחרת לילדות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"עין החתול", מרגרט אטווד. (כנרת זמורה ביתן)
|
|
|
|
|
|
|
"הספר אשר לאמי", אלבר כהן(זמורה ביתן)
|
|
|
|
|
|
|
מיקרוקוסמוס של יחסי אם ובן במשפחה היהודית, פנייה מאוחרת מידי ובכל זאת מעוררת השתאות בכנותה - אל מי שכבר מאוחר מידי מכדי שתשמע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הספר אשר לאימי", אלבר. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"הולדת הטרגדיה", פרידריך ניטשה (שוקן)
|
|
|
|
|
|
|
במקום "אחותי ואני" המפוקפק מומלצת קריאה ב"הולדת הטרגדיה". ניטשה פילוסוף ומשורר מייצר מטאפורות יפיפיות שלמרות הפיתוי, חבל לקרוא אותן כפשוטן. ואף מילה על אחותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרידריך ניטשה. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"מתיבה סתומה" ו"מוצא הנפש", חביבה פדיה (עם עובד)
|
|
|
|
|
|
|
"במחקי את המלך החמישי/ היו האנשים אומרים שתמיד יפנו לי עורף ולא פנים/ במחקי את המלך השישי/ נשבעו המילים שרוחי בן תילכד/ במחקי את המלך השביעי/ סבי בכה" פדיה משוררת וחוקרת קבלה כותבת שירה מטפורית, עם איכות של השבעה עתיקה. השקט שעושה פדיה כמעט מנוגד לשקט שדרש זך המוקדם. אולי פדיה מסמנת עוד התחלה בשירה העברית.
|
|
|
|
|
|
|
 | | "מוצא הנפש", חביבה פדיה. צילום: עטיפת הספר | |
