 |
/images/archive/gallery/107/383.jpg מורן שריר
צילום: נעם וינד  |
|
|
| בכינו בכיכר, היה לנו מאנצ`יז |
|
|
|
| מורן שריר חושב שרק אנשים מסטולים מהתחת יכולים לסבול את "הבלוג"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא ברור מה הנתונים שמכשירים את ליאור דיין להנחות תוכנית טלוויזיה אבל לי זו נשמעה בחירה מצוינת. ידעתי שהוא חתיך, מגניב ודומה מאוד לאביו האהוב. מעולם לא קראתי משהו שהוא כתב אבל הבנתי שיש גופי תקשורת שמשלמים לו לכתוב ומילים ערטילאיות כ"משורר" ו"סיפורים קצרים" הספיקו לי בשביל להוסיף לו גם גיבוי אינטלקטואלי. בעיקר ציפיתי לג'יימס דין ישראלי, אחד שלא שם זין. בפועל מה שקיבלתי, זה וודי אלן.
הדבר הראשון שחשבתי כשהתחילה התוכנית "הבלוג" עם ליאור דיין זה שגם לאנשים של YTV היתה היכרות שטחית עם דיין לפני שהם לקחו אותו לתפקיד. דיין היה מבולבל, לא ממוקד ונטה למשוך באף למרות שלא נראה מצונן. כל הבלאגן הזה נטה לעצבן אבל מהר מאוד מצאתי סדר בבלאגן וגיליתי את החן הליאור דייני. מדובר בילד קצת לא אפוי שיש לגונן עליו. אני
יכול לראות איך בנות נדלקות על הקטע הזה מקילומטר. הולך שם איזה שילוב מעניין בין אסי דיין לשיסל וזה עובד לא רע בכלל. איך שהתחילו קצת להסתדר לי העניינים במוח וסגנון ההנחיה של דיין התחיל למצוא חן בעיני, נפלה עלי הקטיושה. הקטיושה הגיעה בצורה של דקלה קידר, מהפליטות הפחות מוצדקות של הוילה.
לא ברור מה היה לחברת ההפקה "סינרגיה" לדחוף את קידר אבל היא התאימה לתוכנית כמו כפפה לרקטום. נתחיל מזה שדקלה קידר היא חנונית, היא מייצגת את כל מה שהפוך מליאור דיין. אם דיין הוא איש מגניב שמחליט להתנהג כהיפוכונדר ליימך אז דקלה קידר היא חנונית מארץ החנוניות שמנסה להיראות מגניבה. ולא, במקרה הזה ההפכים לא משלימים זה את זה. במקרה הזה ההפכים משלימים אחד את השני כמו שמי קרח משלימים צ'ילי לוהט. נשמע לכם טעים? גם לי לא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ליאור דיין. צילום: מתוך הבלוג של ליאור
|
|
|
 |
|
 |
|
היידה אביב
|
|
|
 |
|
|
|
בבלוג של אביב גפן לדוגמה, הצטרף אל גפן חברו רן בר-לב. בר-לב הוא לא ההיפך מגפן אבל הטמפרמנט שלו הפוך לחלוטין. האחד כספיתי והשני ציניקן מנומנם, אבל שניהם באים מאותו רקע, שניהם מכירים זה את זה שנים רבות ולא נראים מודבקים כמו דיין וקידר. קידר כחנונית, ניסתה כל הזמן לשמור על המסגרת של התוכנית ולקדם אותה הלאה לפי התוכנית. בכל פעם שדיין הסתבך עם עצמו היא השיבה אותו למקומו והזכירה לו שמישהו מחכה על הקו או שצריך לעבור לקליפ. הבעיה היא שבמקום לקדם את התוכנית, דיקו למעשה עיכבה אותה. תוכנית כמו "הבלוג" היא תוכנית אסוציאטיבית שאמורה לא לשים זין ולא רק מבחינת התכנים אלא גם מבחינת המבנה. ואם זה אומר לייבש מישהו חצי שעה על הקו כמו שאביב גפן עשה, אז זה בסדר. כי זה מצחיק. את התוכנית עם פיראס חורי לא ראיתי מהסיבות המובנות.
התוכנית של דיין התבררה מהר מאוד כמשעממת. המוטיב החוזר, "התמכרויות" חזר על עצמו בקצב מונוטוני משהו ומשלב מוקדם יחסית לא נרשמו שיאים אלא רק יובש מתמשך עם אופק רחוק במיוחד.
דווקא התוכנית של גפן נפלה פחות בגזרת השעמום. גפן הוא לא מנחה דגול ובמהלך השידור הוכיח את המוניטין שלו כנודניק לא קטן אבל עדיין, בתוכנית שלו היה עניין. את ההצלחה אני יכול לזקוף לזכותו של רן בר-לב המגניב, לזכותה של נורית גפן שהבליחה בפינת שידוכים ולזכותן של התקפותיו של גפן ובר-לב אעל הזמר המזרחי. השניים העלו לשידור את קובי פרץ ופשוט הסתלבטו עליו חופשי וירדו על רמת המילים של השירים שלו. פתאום יצאה החוצה אווירת ה"לא שם זין" שכל כך מנסים לשווק בתוכנית מסוג "הבלוג". פתאום יצא גם החוצה האביב גפן של לפני רצח רבין והאמירות הממלכתיות. הוא לא היה פחות נודניק אז אבל לפחות המטרה היתה טובה.
גם עם האמא המדליקה של אביב גפן וגם עם החבר הגנוב שלו והיציאות על קובי פרץ, "הבלוג" היא עדיין לא תוכנית שאפשר ממש לראות. אני לא מכיר אף אדם שיש לו את היכולות הפיזיות לשבת מול התוכנית הזאת מתחילתה ועד סופה, לא כל שכן כשליאור דיין מנחה אותה. אז למי בעצם כן מיועדת התוכנית הזאת? ובכן התשובה מאוד פשוטה – לסטלנים. אני יכול להיזכר בימים אחרים ולחזור אחורה לישיבה עם כמה חברים כשעל השולחן שקיות מאנץ' ואקדח מעשן. אם ברקע היתה משודרת "הבלוג", אני יכול להבטיח לכם שהיא היתה זוכה להרבה יותר כבוד מאשר בעת צפיה מסודרת, מבוקרת וסאחית.
"הבלוג", ימי א'-ד', 22:00, YTV
|
|
|
|
|
|
|  | | אביב גפן. צילום: מתוך הבלוג של אביב | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
